במה טועה לפיד?

שר האוצר יאיר לפיד זכה לביקורת חריפה על מדיניותו. עם זאת, יש להודות שתקציב זה מקשה מאוד על האוכלוסיות הלא עובדות, ולכן בטווח הארוך, אנו נראה שיעורי השתתפות גבוהים יותר בעבודה, וזו בשורה משמחת.

הרתיעה מהפסד

למה אין להעלות מיסים באופן דרסטי, ולמה הקיצוצים צריכים להיות יותר מתונים, ולאורך זמן? התיאוריה של "הרתיעה מהפסד" יכולה להסביר זאת.

שר האוצר יאיר לפיד. עדיף להוריד הוצאות ממשלה מאשר להעלות מיסים | צילום: עמית שאבי

הנה תופעה מעניינת: נניח כי שאלתם אדם מסוים כמה הוא מעוניין לשלם עבור עט ספציפי, והמחיר שהוא נקב עמד על 3 שקלים. כמה שעות מאוחר יותר, אם תשאלו אותו כמה הוא מוכן לקבל כדי למכור את אותו עט, אחרי שכבר הפנים שהעט הוא שלו, תשובתו תהיה שונה. רוב הנשאלים שרק לפני כמה שעות היו מוכנים לקנות את העט ב-3 שקלים, יסכימו מעתה להיפרד ממנו רק תמורת סכום שנע בין 4 ל 5 שח'. אפקט זה של אי-סימטריה בין שווי המוצר לפני רכישתו לבין השווי שלו, אחרי שהפרט הפנים כי המוצר הוא חלק מהונו, נקרא "הרתיעה מהפסד". אפקט זה מסביר כמה מהטעויות בהצעת התקציב.

התיאוריות הקלאסיות מבוססות על כך שישנה סימטריה בבחירת מדיניות כלכלית. במילים פשוטות יותר: עוצמת השמחה שלנו על תוספת של 100 ₪ בתלוש השכר תהיה זהה לחלוטין לעוצמת האכזבה שלנו, אם נגלה שהורידו לנו את השכר ב-100 ₪. בחיים, כפי שאנחנו מכירים וכפי שראינו בדוגמה עם העט, הדברים נראים אחרת. תיאורית "הרתיעה מהפסד" מראה כי עדיף להימנע מלהיות "נחמד" ולחלק תקציבים לתקופת מה, ולאחר מכן, לקצץ.

כלכלנים אשר לא לוקחים בחשבון את תיאוריית "הרתיעה מהפסד", טועים בתחזית שלהם לגבי השפעת המיסים. המדיניות של העלאת מס הכנסה תגרום לכך שנכנס למערבולת שמזינה את עצמה: העלאה זו תביא להאטה במשק וזו בעצמה - תביא לגרעון גדול יותר.

זה בדיוק מה שקרה באירופה. מדינות אירופה, בהמלצת קרן המטבע הבינלאומית, העלו מיסים, אך בסופו של דבר לא הצליחו להקטין את הגירעון. כעת הם נשארו ליד שוקת שבורה, עם אבטלה חסרת תקדים. ראש מחלקת המחקר בקרן המטבע, פרופ' אוליבייה בלנשרד, אף הודה כי לא צפה שמדיניות מרסנת ועליית המיסים ביוון וספרד תביא לתוצאות כה גרועות על משקים אלו. עלינו לזכור כי לפעמים גם כלכלנים טועים בהמלצותיהם, בייחוד כשאינם מכירים את התיאוריות החדשות, וביניהן גם את המחקרים שמראים כי עדיף להוריד הוצאות ממשלה מאשר להעלות מיסים.

לכן, השר לפיד טועה. הוא צריך להציג לציבור את החזון שלו, ולהזכיר שהמדיניות לשנת 2013-2014 היא רק התחלה של תהליך ארוך טווח. כפי שהסברתי בשיעור השני, אין להתבונן בגירעון ממשלתי של שנה מסוימת אלא בתוואי לאורך השנים. לפיד צריך להציג את התוואי של הגירעון ל-10 השנים הבאות ולהראות שלאט אך בטוח נרד מגרעון של 5% ל-2%. לכן, בקשר לגירעון של השנה, אין מנוס מלהגדיל את מסגרת התקציב.

כראייה לכך, רוב מדינות אירופה מגדילות השנה את גרעונן. איטליה בחרה בממשלה חדשה שהודיעה כי תפסיק להעלות מיסים ותנקוט במדיניות מוטית צמיחה; גם צרפת הודיעה שיש צורך למתן את המדיניות המרסנת. לאור "הסלטה לאחור" של קרן המטבע ולאור השינוי באירופה, אנו לא צריכים לנקוט במדיניות דרסטית בקשר לגודל הגירעון בפועל. המטרה היא לנהוג באחריות עם מבט לעתיד: עלינו להקטין בהדרגה את הוצאות הממשלה שלא מגדילות את הצמיחה ולנקוט ברפורמה משמעותית בסקטור הציבורי. על כך אפרט בשבוע הבא.

פרופ' אליס ברזיס היא ראש מרכז אהרון מאיר, במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן