הכלכלנים כותבים: המוסד הנכון בזמן הנכון

בסיומה של הפסגה המשותפת שלהן, שנערכה במרץ בעיר דרבן שבדרום אפריקה, הודיעו מדינות ה־BRICS (ברזיל, רוסיה, הודו, סין ודרום אפריקה) על כוונתן להקים בנק חדש לפיתוח שמטרתו "הפניית משאבים למיזמי תשתית ופיתוח בר־קיימא במדינות ה־BRICS, בכלכלות מתעוררות ובמדינות מתפתחות נוספות".

אין להמעיט בחשיבותה של החלטה זו. ראשית, היא מעידה על ההצלחה הכבירה של הפיתוח הכלכלי בארבעת העשורים האחרונים (התמ"ג הכולל של מדינות ה־BRICS גדול כעת מזה של המדינות המפותחות בעת הקמת מוסדות ברטון־וודס, שעמם נמנים קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי) ועל האיזון המחודש של הכוח הכלכלי בעולם בעקבות הצלחה זו.

מעבר לכך, ההחלטה מצביעה על יכולתן ועל רצונן של מדינות BRICS לעבוד יחדיו למען עצמן ולמען העולם כולו.

השווקים המתעוררים והמדינות המתפתחות לוקחים את עתידם לידיהם בתקופה שבה המדינות העשירות שקועות בבעיות של עצמן.

בנק פיתוח חדש בהחלט נחוץ. הצורך בפיתוח תשתית בכלכלות השווקים המתעוררים ובמדינות העניות הוא עצום.

ל־1.4 מיליארד איש עדיין אין אספקת חשמל סדירה, ל־900 מיליון בני אדם אין גישה למים נקיים ו־2.6 מיליארד בני אדם חיים בתנאי סניטציה ירודים.

בד בבד, כ־2 מיליארד בני אדם צפויים לעבור להתגורר בערים במהלך 25 השנים הקרובות, ועל קובעי המדיניות לוודא שההשקעות שהם יעשו יהיו בנות־קיימא מבחינה סביבתית.

כדי להתמודד עם אתגרים אלה ואחרים בעולם המתפתח יש להרחיב את ההשקעה השנתית בתשתית מ־800 מיליארד דולר כיום ל־2 טריליון דולר עד סוף העשור. כל השקעה קטנה יותר לא תצליח לגרום להשגת הפחתה בהיקף העוני ולעידוד הצמיחה הכוללת.

זרז של שינוי

אף שהמגזר הפרטי מסוגל לספק כמה מהצרכים האלה, היכולת שלו מוגבלת, בעיקר בהתחשב בסיכונים במיזמי תשתית, בעלויות העצומות שיש לשלם מראש וברגישות המחזורית הגבוהה של השווקים הפיננסיים העולמיים. המימון הנדרש גדול יותר ממה שהמוסדות הפיננסיים הקיימים יכולים לתת, והמדינות המפותחות על חולאיהן הרבים לא יביאו את הישועה.

המימון השנתי של קרנות סיוע ובנקי פיתוח בינלאומיים למיזמי תשתית לא יעלה על 40–60 מיליארד דולר, השווים ל־2%־3% מהצרכים הצפויים.

בנק פיתוח המעוגן בשווקים המתעוררים ובמדינות המתפתחות עשוי לסייע במימון המיזמים ולהפוך לזרז חשוב של שינוי, הן בעולם המתפתח והן במוסדות הקיימים, זאת באמצעות שיתוף פעולה והשראה.

העולם כיום שונה מהותית מהעולם בזמן הקמת הבנק העולמי ורבים מבנקי הפיתוח האזוריים. הבנק החדש של מדינות ה־BRICS פותח חלון שניתן לראות דרכו את השינויים הללו, כשהוא נשען על כלים פיננסיים מודרניים, על ניהול חזק ועל מנדט מבוסס.

כך למשל, השינויים בשווקים הפיננסיים (כולל הכמויות הגדולות של הון המצוי בקרנות ממשלתיות ובקרנות הפנסיה הציבוריות) מספקים הזדמנות לשותפויות פיתוח חדשות, שבנק הפיתוח החדש יכול לפקח עליהן ולתמוך בהן. השימוש בטווח רחב של כלים פיננסיים מודרניים יאפשר לבנק לתת מענה למגוון הצרכנים של המיזמים ולהבטיח ניהול סיכונים נאות.

על הבנק החדש לנצל בצורה מיטבית את השפעות המכפיל שלו באמצעות פיזור והפחתת סיכון תוך שימוש בפעולה קולקטיבית ו"כינוס" של מימון נוסף, באמצעות מתן דוגמה לאימוץ גישות חדשניות ויעילות וכן באמצעות המדיניות וההשפעה המוסדית שלו.

במה רחבה

אף שהמוסדות הוותיקים ניסו להתאים עצמם לזמנים החדשים, סגנון הניהול שלהם אינו עולה בקנה אחד עם הכלכלה ועם המציאות הפוליטית של ימינו. המבנה הניהולי של בנק הפיתוח החדש טרם גובש, אבל הוא מבטיח להיות עם היד על הדופק בכל הנוגע לשיטות ניהול מודרניות. יתר על כן וחשוב מכל, בנק הפיתוח החדש ייתן במה רחבה לקולות, לאינטרסים ולתפיסות העולם של תושבי המדינות המתפתחות והשווקים המתעוררים.

באותה המידה שהמבנים הניהוליים של מוסדות הפיתוח הוותיקים אינם מתאימים לימינו גם תפיסת הפיתוח בקרב המוסדות הללו אינה מתאימה לתפיסות של ימינו, השונות בהרבה.

כך למשל, בעבר לא היתה מודעות כלשהי לאתגרים שמציב שינוי האקלים או לעובדה שכל המדינות (כולל אלה שבעולם המפותח) חייבות להפחית את פליטת גז החממה שלהן ולהסתגל לשינויים, שיקשו במיוחד על מדינות עניות. באופן דומה לא היתה בעבר הבנה של החדשנות וההזדמנות שמביא החיפוש אחר דרך בת־קיימא להשיג צמיחה כלכלית כוללת.

מובן שהבנק העולמי ובנקי הפיתוח האזוריים נענים כיום לצווים הללו, ואסור שבנק הפיתוח החדש יסיר אחריות מהמדינות המתפתחות. אולם, עם הצטמצמות הסיוע של המדינות המפותחות למדינות המתפתחות יוכל הבנק החדש לעזור מאוד למדינות המתפתחות ולשווקים המתעוררים בביצוע השקעות חכמות ובנות־קיימא בתשתיות למען הצמיחה והפחתת העוני. בהתחשב בצורך לפעול מהר ובאטיות התגובה של העולם המפותח, יש לברך על הקמת בנק הפיתוח החדש.

הבנק החדש עשוי לתרום רבות להבראת הכלכלה העולמית באמצעות הבאת השינוי לקטבים חדשים של צמיחה וביקוש, באמצעות סיוע באיזון מחודש של חסכונות והשקעות העולם ובאמצעות ניתוב עודפים כספיים לשימוש יצרני.

הבנק לא רק יהיה מנוע לצמיחה בת־קיימא בעולם המתפתח ובשווקים המתעוררים, אלא גם יעודד שינויים במוסדות הפיננסיים הבינלאומיים הקיימים, שינויים שכולנו, הן בעולם המתפתח והן בעולם המפותח, נפיק מהם תועלת.

ניקולס סטרן, נשיא האקדמיה הבריטית, הוא פרופסור לכלכלה ויו"ר המרכז לחקר אסיה בבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון (LSE). ג'וזף שטיגליץ הוא חתן פרס נובל לכלכלה ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. אמאר בטאצ'רייה הוא מנהל פורום 24־G. מתיה רומאני הוא סגן מנהל המכון לצמיחה ירוקה.

פרוג'קט סינדיקט, 2013, מיוחד לכלכליסט