"מחלקים פרווה של דוב שעוד לא ניצוד"

במציאות הישראלית של המאה ה־21 ישנם שיקולים אסטרטגיים שצריכים להילקח בחשבון. יש כאן הזדמנות היסטורית, והמדינה צריכה להחליט מה הצורה הטובה ביותר למנף את עתודות הגז הטבעי שלה ולהסתכל בצורה רחבה יותר מאשר רק על התמלוגים", אומר ל"מוסף כלכליסט" יורם ברוניצקי, נשיא אורמת טכנולוגיות, ערב הדיון בממשלה על קביעת מכסות ליצוא גז טבעי מישראל. "בהיבט של תכנון לאומי, 25 שנה זה זמן קצר ולא מספיק. הייתי רוצה לראות הסתכלות ארוכת טווח באמת. אני חושב על זה במונחים של דורות משפחתיים. האם אכפת לי מה יקרה כשילדיי ייהפכו לבוגרים? התשובה היא כן, כפי שלדור של הוריי היה אכפת ממני. והאם אכפת לי מנכדיי? התשובה היא גם כן. 25 שנה עוברות מהר".

קידוח לווייתן 2. יורם ברוניצקי: "אם טעית וההערכה האופטימית מתבדה אחרי שאתה חתום על חוזה יצוא בינלאומי - לחזור אחורה זה קשה או מסוכן" | צילום: אלעד גרשגורן

קחו את הזמן

בחודש הבא צפויה שאלת יצוא הגז לעלות על שולחנה של הממשלה החדשה, שקיימה השבוע דיון ראשון במסקנות ועדת צמח לבחינת מדיניות משק האנרגיה, והעימות סביב הנושא מתלהט. הוועדה המליצה "לשריין" לצריכה מקומית את כמות הגז שלהערכתה המדינה תצטרך ב־25 השנים הקרובות בענפי החשמל, התעשייה והתחבורה - 501 מיליארד מ"ק - ולאפשר לזכייניות לייצא לחו"ל כ־500 מיליארד מ"ק נוספים. לפני כשבועיים הוקם "מטה המאבק לשמירה על הגז הישראלי", שמאגד כמה ארגונים ירוקים וחברתיים המבקשים למנוע את אישור מסקנות ועדת צמח על ידי הממשלה (ראו מסגרת בעמוד הבא). במוצאי שבת כבר נערכה הפגנה סוערת נגד יצוא הגז מול ביתו של שר האנרגיה סילבן שלום ברמת גן.

בחזית המאבק מתייצבים עתה בפומבי יורם ברוניצקי ואביו יהודה, מייסד אורמת, חברה המתמחה כבר שנים ארוכות בייצור אנרגיה נקייה, בעיקר גיאו־תרמית. שניהם מדגישים שהם מדברים כאנשים פרטיים ולא כראשי החברה. ושניהם נחרצים בדעתם שאסור לממשלה לאמץ את המלצות הוועדה, ומערערים על עצם ההיגיון שבוויתור על הסיכוי לעצמאות אנרגטית תמורת הכנסות מיידיות לקופת המדינה, גבוהות ככל שיהיו. לדבריהם, מדובר במחלה ישראלית מוכרת של הסתכלות על הטווח הקצר בלבד.

יורם ברוניצקי מנכ"ל אורמת | צילום: אוראל כהן

"הבעיה היא שאת העתיד מוכרים בזול, מסתכלים רק מעכשיו לעכשיו. אומרים 'ל־25 שנה יש לנו גז? בסדר, אחר כך כבר יהיה משהו אחר'. אורמת היא בת כמעט 50 היום, ולו היינו מסתכלים רק לטווח קצר היינו עושים אקזיט וכבר לא היינו כאן בכלל", אומר יהודה ברוניצקי. "אחת הסיבות להרבה דברים שלא עושים טוב בארץ היא שאנחנו נוהגים לתכנן מהר ולהחליט לאט, כשמה שצריך לעשות בתעשייה הוא להפך. לתכנן טוב כדי שבזמן הנכון אפשר יהיה לקבל החלטות מהר".

"ההזדמנות כאן היא הזדמנות היסטורית, ולכן כדאי שנבחן איך להפיק ממנה יותר, איך למנף אותה, ולא להחליט מראש שנעשה רק את המובן מאליו, שזה ייצור חשמל, וש־25 שנים מספיקות לנו", מוסיף יורם ברוניצקי. "חייב להיערך דיון ציבורי בנושא. יש לנו הזדמנות היסטורית להיות עצמאיים מבחינה אנרגטית, או עצמאיים במידה רבה. כסף שנכנס לקופת המדינה יושקע בנושאים שדחופים למשרד האוצר ולממשלה באותה העת ולאו דווקא בעצמאות האנרגטית שלנו. וגם אם כיום אנחנו לא רואים אפשרות ריאלית שננותק מאספקת פחם, זה לא אומר שלא יהיה מצב שיסרבו למכור לנו פחם בעוד 15 שנה", הוא מזהיר. "הגז שהתגלה הוא המשובח ביותר מבין הדלקים הפוסיליים, הנקי ביותר ונוח לשינוע. משמעות הדבר היא שמעבר לייצור חשמל, אפשר ליצר ממנו במאמץ בינוני גם דלקים לתחבורה, ויש עוד תעשיות שאפשר להסב או לפתח סביב הגז. לכן חישוב הביקושים של הוועדה אינו מספק. בתחום המים, שמציק לי מאוד כאזרח, אין שום ספק שהגז הטבעי יכול לאפשר לנו להתפיל מים לאורך זמן, לשימוש שלנו ושל השכנים שחולקים איתנו את אותו אקוויפר".

יהודה ברוניצקי. "הזדמנות היסטורית שאסור לפספס" | צילום: אוראל כהן

"אם הגז יישאר בארץ", מסכים אביו, "הוא יפתח הזדמנויות לדברים חדשים. מכוניות ואוטובוסים יכולים לנסוע על גז, ניתן לייצר מתנול, שהוא דלק העתיד למנועים חדשים, ואפשר גם להפוך את הגז לבנזין או לסולר, במתקנים שהם לא יותר יקרים ממתקנים להנזלת גז ליצוא. יש מה לעשות עם הגז. הוא גם חומר גלם נהדר לחשמל נקי ולדשנים, והוא יכול לשמש גם לייצור חומרים פלסטיים. אנחנו יכולים להקים את התעשיות האלה כאן. כשמוציאים מפה את הגז מוציאים גם מקומות עבודה.

"תמיד צריך ללמוד מניסיון של אחרים. יש בתחום הגז בעולם שתי דוגמאות, של הולנד ושל נורבגיה. הכינוי למה שהתרחש בהולנד הוא 'המחלה ההולנדית' - עם חרוץ שאיבד הרבה בעקבות אופן הטיפול בתגלית הגז, ונשאר כמעט בלי גז. הנורבגים לעומת זאת הקימו קרן מיוחדת שתמכה בפיתוח תעשייה מבוססת גז, ולא ניסו להפיק תועלת מיידית מהגילוי. הניסיון למכור מהר את הגז מביא למחלה ההולנדית. הדרך הנורבגית, הרצינית, היא מודל מעורר השראה".

טעות תהיה יקרה מאוד

הפורום הישראלי לאנרגיה "ההחלטה צריכה להיות בידי הכנסת, לא הממשלה" מנכ"לית הפורום הישראלי לאנרגיה: "אנחנו מנסים למנוע את אישור המסקנות על ידי הממשלה משום שהממשלה היא לא הגוף שצריך לקבל החלטה כל כך חשובה עם השלכות לדורות" דיאנה בחור נירלכתבה המלאה

במסקנות הביניים שהגישה ועדת צמח במאי שעבר היא הניחה שמול חופי ישראל התגלו מאגרי גז מוכחים ומותנים בהיקף של 1,480 מיליארד מ"ק, מתוכם כ־950 מיליארד מ"ק מוכחים או בעלי סבירות גבוהה להתגלות. אלא שמאז שפורסמו מסקנות הביניים התגלה כי מאגרים שנספרו כפוטנציאליים - "שרה", "מירה" ו"ישי" - עקרים, כלומר לא נמצא בהם גז בכמות מסחרית, ובתגובה כבר הפחיתה הוועדה את המכסה הראשונית שקבעה ליצוא. עובדה זו רק מחזקת את טיעוניהם של המתנגדים לקביעת מכסות קשיחות ליצוא בשלב מוקדם זה.

"העובדה שהיתה לנו תגלית גדולה, או שחושבים שיש כזאת, לא מבטיחה שיהיו לנו עוד תגליות גדולות", אומר יורם ברוניצקי. "מה שמצאו ב־60 השנים האחרונות היה מאוד זעום, ועד שלא מוכיחים שיש עוד שדות נפט ועוד תגליות זה לחלק פרווה של דוב שעדיין לא ניצוד. האופן שבו קבעו את אומדן עתודות הגז שיתגלו פה בשנים הקרובות הוא לגמרי אגרסיבי ואופטימי. כדי לאמוד את עתודות הגז חייבים להשתמש בקריטריונים מחמירים ולא מקלים, ולהבנתי הקריטריונים שהשתמשו בהם עד כה הם מקלים, וחשוב שייערך בזה דיון מעמיק. התבססו על הנחה של הצלחה, והמציאות יכולה להתברר כבעייתית מאוד אחרי שייחתמו הסכמי יצוא. המבחן האמיתי הוא כמובן רק לאחר ההפקה והפיתוח המלא של השדה, ואם טעית וההערכה האופטימית מתבדה אחרי שאתה חתום כבר על חוזה יצוא בינלאומי - לחזור אחורה זה קשה או מסוכן". אביו מוסיף: "אנחנו מדינה מסודרת. ברגע שהחוזים ייחתמו, אם לא יהיה מספיק גז, עדיין נעמוד בחוזי היצוא ונצטרך להביא לארץ גז באוניות".

אז אתם מאמינים שמשאב כל כך יקר ערך צריך להיצרך באופן בלעדי על ידי ישראל?

יורם: "הראייה לא צריכה להיות בדלנית. אנחנו חלק מהעולם, וכפי שאנחנו רוצים שימכרו לנו משאבים שאין לנו, כשאנחנו יכולים למכור אנחנו צריכים למכור. מה שאנחנו צריכים להחליט הוא מהם הצרכים שלנו כמדינה, מהם הצרכים הלאומיים שלנו".

יכול להיות שמהות הביקורת נובעת משנאת טייקונים? מהקושי לראות את תשובה מרוויח סכומים גבוהים במיוחד מיצוא?

יורם: "אני לגמרי לא בשיח הזה. אני בעד שחברות ירוויחו כסף, שמי שלקח על עצמו את סיכון החיפוש ייהנה מהרווח. חשוב שכללי המשחק יובהרו ליזם לפני שהוא נכנס להתחייבות כספית. לא מוסרי ולא אחראי לתת לאנשים להשקיע כסף, לקחת על עצמם את הסיכון - ולא ליהנות מפירות ההצלחה".

יהודה: "אני בעד תעשייה. אם יזמים לוקחים סיכון הם צריכים לקבל תשואה, ואם מישהו משקיע, מטרתו הטבעית היא למקסם רווח. אני חושב שצריך למקסם את התגלית הזאת בשביל להקטין או לבטל יבוא נפט לארץ, וצריך לעשות זאת בתיאום עם היזמים שמצאו כאן את הגז, שיקבלו תמריצים להשאיר כאן את הגז, שיקבלו תשואה גבוהה על הגז שנשאר בארץ, הרי על גז שנשאר באדמה הם לא מקבלים תשואה".

מהזווית של היזמים, לאורך זמן יש הערכות שמחיר הגז הטבעי יירד מאוד.

יורם: "אני לא חושב שמישהו יודע לחזות את רמת המחירים באופן מוחלט, אולם מכיוון שהגז הוא משאב מתכלה וצריכת האנרגיה בעולם עולה, לדעתי המחירים יהיו יותר גבוהים ולא יותר נמוכים, במיוחד לדלק כל כך איכותי".