"אני מתגעגע לצעקות בבורסה"

רוני פילו, המשנה למנכ"ל ומנהל ההשקעות הראשי של חברת ניהול התיקים של אי.בי.אי (אי.בי.אי־אמבן), מאמין שניהול תיקי השקעות אינו מתמצה רק בבחירה נכונה של ני"ע. "עלינו לתת את התחושה ללקוחות שהם יכולים לסמוך עלינו כאחראים על רכושם, וזאת המטרה העיקרית שלנו. אחרת, ייתכן שאם לא נפעל נכון בהתנהלות מול הלקוח, או שהתשואה שנשיג תייצר תנודתיות רבה מדי שלא תהיה מותאמת ללקוח, הוא כבר לא יישאר איתך.

"חשוב לפעול בהתאמה לצורכי הלקוח, במיוחד לנוכח העובדה שחלק מהשחקנים בשוק ההון מתייחס לזירת ההשקעות בני"ע כאל סוג של קזינו לעשיית רווחים או כאל פלטפורמה להשקעה לטווח קצר".

רוני פילו | צילום: אוראל כהן

משנים כיוון - את הקריירה התחלתי בשיווק

לתואר ראשון למד פילו כלכלה וניהול, ובסוף השנה השלישית היו פניו מועדות בכלל לתחום השיווק. "התחלתי לעבוד בחברת ייעוץ שיווקי, וזה היה המקום הכי טוב שעבדתי בו, כי בתוך זמן קצר הבנתי שאני לא בכיוון הנכון. הרגשתי שאני מתחבר הרבה יותר לצד של מספרים, טבלאות, ניתוח ושוק ההון, ותחום השיווק רחוק ממני מאוד".

נוסטלגיה - הבורסה שלפני העידן הדיגיטלי

נאמן להחלטתו, חיפש פילו עבודה בשוק ההון, וב־1992 התחיל לעבוד כסוחר בורסה בחברת קרנות הנאמנות של בנק הפועלים (פ.ק.ן). "המשרד שלי היה ממוקם בבנק הפועלים, אבל רוב העבודה היתה בבורסה עצמה", נזכר פילו בתקופה שלפני העידן הדיגיטלי.

"זו היתה זירת מסחר פיזית, ביצענו את ההוראות שקיבלנו באמצעות כרוז אנושי - הוא הכריז על נייר, 40 חברי בורסה ישבו סביב שולחן, וכל אחד שרצה לקנות או למכור את הנייר היה צועק ונוקב במספר היחידות שהוא מבקש לקנות או למכור. לבסוף, אחרי כדקה של צעקות נלהבות, הכרוז היה צועק 'שקט' ומכריז על העסקאות ששמע. לאחר מכן היה עוד סבב צעקות ובסופו היו עוברים לנייר הבא. אני מתגעגע לתקופה הזו כי שוק ההון היה אז חי וערני, תקופה מאוד מיוחדת ושונה מהמסחר כפי שהוא נראה היום", נזכר פילו בנוסטלגיה.

בתפקידו כסוחר בורסה עבד פילו כשנתיים מטעם בנק הפועלים, ולאחר שקיבל קביעות בבנק החליט בכל זאת לעזוב את עבודתו בבנק. "ברמה האישית, לא התאימה לי מערכת כל כך גדולה ובירוקרטית. לא רציתי לפתח שם קריירה ובדיעבד - צדקתי".

כשהחליט לעזוב את בנק הפועלים, התחיל פילו לחפש עבודה במקום קטן יותר. במקרה זה התמזל מזלו - הסוחר שעמד לידו בבורסה היה מאי.בי.אי. "הוא אמר לי שהוא חושב שאצלם מחפשים מישהו, וכך הגעתי ב־1994 לאי.בי.אי. חברת ניהול התיקים אז היתה קטנה - היינו אני, מנכ"ל החברה ושתי מזכירות".

צומחים יחד - מטפחים את דור העתיד

"אני ואי.בי.אי צמחנו יחד. בהתחלה ניהלנו כמה מאות מיליוני שקלים של פחות מ־200 לקוחות, ולאחר 20 שנה של עבודה מאומצת אנו מנהלים כיום יותר מ־21 מיליארד שקל לאלפי לקוחות, בצוות של יותר מ־40 איש". פילו גאה בכך שרוב מנהלי התיקים בחברה הוכשרו וצמחו תחת ידיו: "חלקם התחילו כמתמחים שלי, והיום הם כבר מנהלים בכירים. כמו כן, בניגוד לחברות ניהול תיקים של בתי השקעות אחרים, אנו צמחנו אך ורק בצמיחה אורגנית".

השוק כיום - להקפיד על בחירה סלקטיבית

"הריבית הנמוכה מכתיבה את הטון בכל שוקי העולם. משכך, התהליך של הגדלת מרכיבי הסיכון בארץ ובעולם יימשך. באפיק האג"ח הממשלתיות אני מעריך שסביבת ריבית נמוכה ללא לחצי אינפלציה לאורך השנים הבאות תייצר עדיפות מסוימת לאפיק השקלי, וכל עוד עקום התשואות תלול יחסית - תיק השקעות חייב לכלול גם השקעות ארוכות טווח, על אף הריבית הנמוכה.

"בתחום האג"ח הקונצרניות הרוח הגבית שנובעת מצמצום מרווחי האשראי הסתיימה. לפיכך צריך להיות סלקטיבי ולבחור באג"ח של חברות שמצבן משופר והגמישות הפיננסית שלהן גבוהה. בכל הקשור להשקעות באג"ח קונצרניות מקומיות אנחנו נותנים משקל יתר לאג"ח המגובות בבטוחות".

לשיטתו של פילו, יש פחות חשיבות לסקטור שאליו משתייכת המניה או האג"ח. "אנחנו מאמינים בבחירה ספציפית של נכסים. לא חשוב לנו מאיזה סקטור אלא בעיקר שזו תהיה חברה ראויה להשקעה".

קריירה שנייה - על ספת הפסיכולוג

"סביר להניח שהייתי פסיכולוג. זה לא כל כך שונה ממה שאני עושה עכשיו - כדי להבין לאן השוק הולך, נדרשת הבנה בפסיכולוגיה של השוק וגם בניהול עובדים נדרשות יכולות דומות".

מחוץ למשרד - מוזיקה לנשמה

פילו מוצא גם זמן לפעילות מחוץ למשרד. "תמיד עסקתי בספורט סיבולת, בעיקר ריצה למרחקים ארוכים ורכיבה על אופניים. בשנים האחרונות התחלתי ללמוד לנגן על קלרינט, תחביב שהצליח לדחוק אפילו את האינטנסיביות של העיסוק בספורט. זה בשביל הנשמה".