הבריאות היא נקודת האור היחידה, למעט האופטימיות הישראלית המפורסמת

חינוך, בריאות, ביטחון אישי, אפילו יוקר הדיור - הכל בפנים. והתמונה, כאמור, מסוכסכת. היא מסוכסכת בעיקר משום שהישראלים, כפי שעולה מן הסקר, נהנים משביעות רצון גבוהה יותר מזו הממוצעת במדינות החברות בארגון, אף שהנתונים על איכות חייהם, איך נאמר, לא משהו בהשוואה רחבה.

כיתה (אילוסטרציה). פערים גדולים בין תלמידים חזקים לחלשים | צילום: שאטרסטוק

1.

קחו למשל את מחירי הדיור. בישראל הציבור מוציא בממוצע 21% מהכנסתו החודשית על דיור, בין שבהחזרי משכנתא והוצאות נלוות ובין שעל שכירות. אז נכון, מצבנו היה יכול להיות גרוע יותר, כמו של היוונים שמוציאים בממוצע 27% מהכנסתם החודשית על דיור, אבל הוא היה יכול גם להיות טוב יותר. בינתיים מחירי הדיור רק ממשיכים לעלות בישראל, בקצב גבוה בהרבה מעליית השכר, כך שבשנה הבאה מיקומה של ישראל בדירוג עלול להיות נמוך יותר.

אבל תגידו, דיור הוא מכונה שלממשלה קשה להשפיע עליה, עם מיליון אינטרסים והמון כוחות שמושכים לכיוונים מנוגדים. אז בואו נבדוק היכן ישראל ממוקמת בתחומים שבהם הממשלה היא שאחראית לספק לציבור את השירותים שלשמם הוא משלם מסים מדי חודש. במדדי הביטחון האישי, למשל, ישראל מתברגת במקום איום ונורא בהשוואה למדינות האחרות. מתברר ששיעור מקרי התקיפה (ביחס לגודל האוכלוסייה) בשנה החולפת ממקם את ישראל במקום החמישי מהסוף. אחרינו רק בלגיה, ברזיל, צ'ילה ומקסיקו, שידועה בשיעורי תקיפה (ורצח) מטורפים.

תחום נוסף שהמדינה אחראית עליו במישרין הוא החינוך. ואף שתקציב החינוך הישראלי - יותר מ־40 מיליארד שקל - גבוה מהממוצע כשבוחנים את ההשקעה לתלמיד, הישגי התלמידים הישראלים ממש לא משהו. ויתרה מכך, הפערים בין הישגי התלמידים החזקים ביותר לבין הישגי התלמידים החלשים הם מהפערים הגדולים בעולם - ישראל ממוקמת במקום הרביעי בדירוג הזה.

2.

גם בהשוואה של פערי הכנסות בין השכבות העליונות לשכבות התחתונות ישראל במיקום גרוע. היא ניצבת במקום השלישי בדירוג המדינות עם פערי ההכנסות הגבוהים ביותר. גרועות מאיתנו רק קוריאה וארה"ב. בכלל, תמיד טוב שישנה ארה"ב בדירוגים האלה, שיהיה מישהו גרוע מאיתנו. רק שבארה"ב רמת ההכנסה לנפש גבוהה פי כמה מזו הישראלית. כך שגם העניים שלהם יכולים להיות במצב טוב בהרבה (אבסולוטית) מהעניים שלנו. ולמרות זאת, אין מה לקנא בהם בהיבט זה.

התוצאה הבלתי נמנעת של כל אלה - הוצאה אדירה על דיור ביחס להכנסה, התרופפות של הביטחון האישי, העמקת פערים בחינוך לצד פערי הכנסות גדולים - היא שהישראלים צריכים לעבוד המון בשביל לממן רמת חיים נורמלית. ואמנם, בהשוואה בינלאומית הישראלים עובדים הרבה. הרבה מאוד. הישראלים נמצאים במקום הרביעי במספר השעות השבועיות שהם עובדים. זה לא משאיר הרבה זמן לחיי פנאי, למשפחה, או בכלל - לאכול נכון ולישון מספיק.

3.

בגלל מספרים כאלה מובן למה מעמד הביניים זועם ובא בדרישות לממשלה. אלא שגם בתחום הזה ישראל מפגרת אחרי מדינות אחרות. כשבוחנים את המידה שבה הממשלה מערבת את אזרחיה בתהליכי החקיקה, בעיצוב המדיניות ובעיצוב העתיד של הציבור, ישראל מקבלת ציון גרוע למדי. למעשה, ישראל נמצאת במקום השלישי מהסוף בפרמטר הזה. רק ברוסיה ובצ'ילה הממשלות שמות על האזרחים שלהן פחות מהממשלה הישראלית.