הקרנת בכורה: "תקוות גדולות"

עיבוד לספרו של צ'רלס דיקנס. פיפ הוא נער יתום שגדל אצל אחותו ובעלה הנפח, והוא נידון להמשיך את המקצוע המשפחתי. אלא שפיפ רוצה להיות ג'נטלמן ומשתוקק להכיר את העולם הגדול. שני מפגשים, אחד עם פושע נמלט ואחד עם גבירה מסתורית ועשירה, משנים את חייו. כשהוא זוכה להגיע ללונדון, הוא מצליח להתקדם חברתית.

קהל היעד: אנגלופילים מושבעים וחובבי קולנוע תקופתי.

דבר המבקר: היופי ברומן החניכה הקלאסי של דיקנס הוא שכל אחד יכול למצוא בו את העלילה שמתאימה לו ואת המסר שהוא בשל להפנים. מכאן נובעת גם ההצדקה של הבמאי מייק ניואל ("הארי פוטר וגביע האש", "אהבה בימי כולרה") לעבד שוב את "תקוות גדולות" שכבר זכה לכמה גרסאות קולנועיות וטלוויזיוניות. פיפ (ג'רמי ארווין) יוצא מסדנת הנפח כדי לשעשע את מיס האווישם (הלנה בונהם קרטר) שמתגוררת בבית ענק ומוזנח. הוא מתאהב באסטלה (הולידיי גריינג'ר), הילדה שמיס האווישם מגדלת, שאינה משיבה לו אהבה אבל לא בוחלת בהולכתו שולל. מי שיבחר לראות בסרט את האהבה הבלתי ממומשת והמייסרת של פיפ לאסטלה, ימצא שם קתרזיס מהסוג הרומנטי־ויקטוריאני שראה באהבות הנכזבות את האהבות ה"אמיתיות". מי שיגיע לאולם אחרי שהשתתף בהפגנה נגד התקציב או יצוא הגז, יראה את האכזריות המובנית בתוך המרקם החברתי המועיד לאדם את גורלו עוד בטרם נולד (בריטניה 2013, 128 דקות).

שורה תחתונה: ניואל מוכיח שבחירה נכונה בשחקנים ואיפוק בהדרכתם מצדיקים את הגרסה שלו לסיפור.