אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"העובדה שאנחנו חכמים יותר מאחרים לא נותנת לנו זכות לקחת את הכסף שלהם" צילום: ניר אריאלי

אג'יו

"העובדה שאנחנו חכמים יותר מאחרים לא נותנת לנו זכות לקחת את הכסף שלהם"

קתי אוניל עזבה קריירה אקדמית משגשגת, הפכה לאשפית מספרים בוול סטריט, ועבדה לצד ענקים כמו לארי סאמרס. ארבע שנים הספיקו לה כדי לעזוב בטריקת דלת ולצאת נגד השיטה: קרנות גידור שמרוויחות על חשבון הפנסיונרים, בנקאים שמשחקים עם מודלים, ומתמטיקאים שמשמשים בעיקר כקישוט

06.06.2013, 12:39 | טלי שמיר, ניו יורק

בדרך כלל זה מקום יותר מגניב, בלי כל כך הרבה אנשי עסקים", מתנצלת הבלוגרית הנחשבת קתי אוניל דקות אחרי שאנחנו נפגשות בבית הקפה סיטי בייקרי במנהטן, שבו בחרה כדי לקיים את הראיון. אוניל (40), בז'קט ג'ינס דהוי, שיער סתור מעט מרכיבה על אופניים וסיכה שכתוב עליה "פרקו את הבנקים הגדולים", לא נראית שייכת במיוחד לנוף, שכולל בעיקר גברים מעונבים בחליפות. עם זאת, העולם הזה אינו זר לה.

הכל התחיל ב־2006, כשאוניל (O'neil) החליטה לנטוש קריירה מבטיחה כפרופסורית לתורת המספרים בברנרד קולג' שבאוניברסיטת קולומביה בניו יורק ולעבור לעולם הפיננסים. עד אז, היא הספיקה לעבור במוסדות האקדמיים היוקרתיים בארה"ב: ברקלי, הרווארד, MIT. "אבל לא אהבתי את הקצב האטי והפוליטיקה של האקדמיה", היא אומרת, "רציתי להשפיע על העולם". הכישרון המתמטי שלה סידר לה מיד משרה כמהנדסת פיננסית בהנהלת אחת מקרנות הגידור הגדולות בעולם, די.אי.שו (D. E. Shaw), שנחשבת ל"הרווארד של קרנות הגידור". היא היתה האשה היחידה במחלקה שלה ואהבה את האתגר האינטלקטואלי, אלא שאחרי שנתיים החלה המפולת הפיננסית והיא גילתה שהעולם שהצטרפה אליו עסוק ביצירת בעיות הרבה יותר מבפתרונן. זה לא מצא חן בעיניה.

קתי אוניל, האשה מאחורי הבלוג המשפיע Mathbabe. "אחרי המשבר כולם לקחו נשימה עמוקה ואמרו: קתי אוניל, האשה מאחורי הבלוג המשפיע Mathbabe. "אחרי המשבר כולם לקחו נשימה עמוקה ואמרו: 'או.קיי, אני עדיין עשיר'. הרעב נשאר, התחרות החריפה, הערכים לא השתנו. בגלל זה עזבתי" | צילום: ניר אריאלי קתי אוניל, האשה מאחורי הבלוג המשפיע Mathbabe. "אחרי המשבר כולם לקחו נשימה עמוקה ואמרו:

מלך לבבות. מאייר: קרדיט: Alex Fine לינק: http://alexfine.com/home.html מלך לבבות. מאייר: קרדיט: Alex Fine לינק: http://alexfine.com/home.html מלך לבבות. מאייר: קרדיט: Alex Fine לינק: http://alexfine.com/home.html

מתי הבנת שוול סטריט לא בשבילך?

"זה קרה בהדרגה. כשהסתכלתי סביבי, הבנתי שבעצם כולם מרגישים לא שייכים. הסביבה עוצבה ככה שתמיד תרגיש שהביטחון שלך הוא זמני. אתה מרגיש בטוח רק כשאתה מקבל בונוס שמן. היינו כמו חולדות במבוך בלי מספיק אוכל. זו סביבה דוחה".

אני מניחה שלאף אחד שם לא היה חסר אוכל.

"ברור. הם היו ממש מתאכזבים אם הם קיבלו רק 80 אלף דולר בונוס! חוסר הביטחון התמידי הזה השפיע על המוסר של אנשים ומשך לתחום אנשים ללא מוסר. כשאתה כל כך מרוכז בלדאוג למעמד שלך, אתה לא מטיל בדברים ספק. התפיסה של חצי מהאנשים בחברה היתה 'ברור שניקח כסף ממי שרק אפשר'. הם היו אומרים: 'לא מספיק לי כסף בשבילי, בשביל אשתי ובשביל הילדים שלי, אני צריך מספיק כסף כדי שהנכדים שלי לא יצטרכו לעבוד. רק אז אני ארגיש בטוח'. הם מעולם לא חשבו על החברה והקהילה שסביבם.

"המחצית השנייה היתה מורכבת מעובדים שהיו יכולים להיות אנשים מאוד נחמדים אם הם היו עובדים בחברה אחרת. הם פשוט היו כל כך חסרי ביטחון ופחדו שהם טיפשים. רציתי להגיד להם: 'זה לא שאתם לא מספיק חכמים, זה פשוט מקום נוראי לעבוד בו'".

http://alexfine.com/home.html

 

ב־2009 היא עזבה את די.אי.שו לטובת משרה בחברה לניהול סיכונים, וב־2011 החליטה לחצות את הקווים סופית. היא פתחה בלוג אישי־חברתי בשם Mathbabe, שבו היא מפזרת חלק מהמסתורין שאופף את וול סטריט ומספרת על חוויותיה משדות הקרב הפיננסיים. הפוסטים הנשכניים שלה והופעותיה המושחזות בתקשורת הפכו אותה לחלק מגל חדש של פיננסיירים לשעבר (כמו איב סמית' וביל הרינגטון) שמדווחים על מאחורי הקלעים של עולם הכסף, ועוזרים בניסוח גושפנקה מקצועית ומנומקת לטענה שנשמעת שוב ושוב בכל רחבי העולם: משהו רקוב בממלכת הפיננסים. רצה הגורל וחודשים ספורים אחרי שאוניל העלתה לאוויר את הבלוג שלה, הגיחה לעולם תנועת "לכבוש את וול סטריט", שמצאה באוניל שותפה טבעית. היום, לצד תחזוק הבלוג ועבודה כמדענית נתונים (היא עוזרת לחברות להשתמש במידע עכשווי כדי ליצור תחזיות עתידיות להתנהגות לקוחות, ואף תוציא בספטמבר ספר לימוד בתחום), אוניל גם מארגנת את פעילות קבוצת "בנקאות אלטרנטיבית" - אחד התוצרים הפוריים שצמחו מ"לכבוש את וול סטריט".

ג ג'וקר. קרדיט: Daniel Nyari. לינק: http://iamdany.com/ ג
"חתמתי על לא מעט מסמכים שלפיהם אסור לי לדבר על העבודה שלי, אבל אף אחד לא אסר עליי לדבר על הטכניקה", היא מספרת. "הרגשתי כאילו אני שייכת לאיזו גילדה סודית - בשום ספר לא מצאתי את הדברים שלמדתי בעבודה בענף הפיננסים. חשבתי לעצמי 'אם רק אפשר היה להשתמש בהם לטובה, לא לרעה'". בבלוג שלה משלבת אוניל את סיפוריה האישיים בביקורת נחרצת על כל חלקי המערכת הפיננסית: מקרנות הגידור, דרך הבנקים ועד לסוכנויות הדירוג והרגולטורים. זה לא מנע מה־SEC (רשות ניירות ערך האמריקאית) לפנות אליה לאחרונה בהצעת עבודה, אבל היא סירבה בנימוס. "הציעו לי לחקור שימוש במידע פנים, שזה כמו לרדוף אחרי משתמש הסמים הביתי במקום אחרי סוחר הסמים הקולומביאני", היא מסבירה. "אני מתעניינת בבעיות מערכתיות".

החברים מהעולם הישן כועסים על הביקורת שלך?

"יש כאלה שכועסים, אבל יש לי עוד חברים בוול סטריט. אלה שנמצאים איתי בקשר אוהבים לשמור על זה בסוד".

לנצל את הכסף הטיפש

בדי.אי.שו עבדה אוניל בצוות של כ־20 סוחרים, מתכנתים ואנליסטים כמותיים כמוה ("קוונטים" בעגה המקצועית). תפקידם היה לנסח ולנסות מודלים חדשים למסחר שהורכבו מאסטרטגיות חישוביות טהורות, כלומר מבוססות מספרים בלבד - ללא שום התחשבות בתוכן ההשקעה. הם חיפשו מודלים שיאפשרו להם להיות תמיד צעד אחד לפני משקיעים אחרים. "בגדול אתה מנסה לצפות מה יעשה המשקיע הממוצע ופועל לא על סמך התוצאה העתידית אלא על סמך התוצאה של התוצאה", היא מנסה להסביר. "אתה יודע מה יעשו המודלים שקיימים בשוק, כך שאתה יכול לחזות את התוצאה שלהם, צעד אחד קדימה. עבדנו רק עם מספרים, לא היתה שום חפירה מעבר, לרעיון או לכלכלה מאחוריו". למעשה, מדי פעם התמצה תפקידה של אוניל בהשגחה על מחשב, שסחר באופן אוטומטי על פי המודלים החדשים שפיתחו.

http://iamdany.com/

2 עלה. קרדיט: PJ McQuade. לינק: http://www.patrickmcquade.com/ 2 עלה. קרדיט: PJ McQuade. לינק: http://www.patrickmcquade.com/ 2 עלה. קרדיט: PJ McQuade. לינק: http://www.patrickmcquade.com/
"ככל שהבנתי יותר מה אנחנו עושים, ככה התלהבתי פחות", היא מספרת. "הבנתי שאנחנו בעצם מנצלים את העובדה שאנשים שמים את כספי הפנסיה שלהם בשוק ההון".

איך בדיוק עשיתם את זה?

"אסור לי להיכנס לפרטים. בגדול אתה חוזה מה קרן פנסיה תעשה בסוף החודש - וזה די קל כי לפי חוק הן מדווחות על זה בתחזיות שלהן - ואז אתה מקדים אותה ועושה מזה כסף".

וזה גורם להן להפסדים.

"כן. אם אתה יודע, למשל, שקרנות הפנסיה צריכות לקנות מכשירים שקשורים למדד 500 S&P במיליון דולר, אז אתה יודע ש־500 S&P יעלה. אם אתה יודע שמשהו עומד לקרות, אתה יכול להרוויח ממנו".

http://www.patrickmcquade.com/

 

קוראים לזה "כסף טיפש" ו"כסף חכם" - שני צירופי מילים שאוניל שמעה ללא הרף בתקופתה בקרן הגידור. הם מציינים את ההבדל בין השקעה פשוטה להשקעה מתוחכמת, שנעשית על בסיס מודלים שחוזים את העתיד.
3 לב. קרדיט: Chi Birmingham. לינק: http://chibirmingham.com/ 3 לב. קרדיט: Chi Birmingham. לינק: http://chibirmingham.com/ 3 לב. קרדיט: Chi Birmingham. לינק: http://chibirmingham.com/
"הרבה מהכסף שעושים בשוק ההון הוא על חשבון כסף טיפש", היא אומרת. "זה גרם לי לשאול למה אנחנו לוקחים כסף מאנשים אחרים רק בגלל אנחנו יותר חכמים, והתשובה לכך תמיד היתה 'אנחנו לא עושים שום דבר לא חוקי'. בעצם הגדירו שם הגדירו מוסרי כחוקי".

על התרבות הזו היא כתבה בסדרת פוסטים שנקראו "לעבוד עם לארי סאמרס", שזכתה לתהודה גדולה ברשת. פרופ' סאמרס, שכיהן בעברו כשר אוצר של הנשיא קלינטון ולאחר מכן כיועץ בכיר לנשיא אובמה, "היה בא פעם בשבועיים, כותב כמה רעיונות ואנחנו היינו עוברים עליהם", היא מספרת עכשיו. "הוא היה בין עבודות, אחרי שהוא עזב את נשיאות הרווארד וקצת לפני שהוא הלך לעבוד בממשלה (על העבודה הזמנית הזו הרוויח סאמרס 5 מיליון דולר ב־16 חודשים - ט"ש). הוא היה יהיר, אדם שחשוב לו יותר לנצח בוויכוח מלהיות צודק. אבל הוא לא היה גרוע יותר מאחרים, ככה היו האנשים שם.

http://chibirmingham.com/

6 לב: גדולים מכדי ליפול; אייר: Adam S. Doyle. לינק: http://www.adamsdoyle.com/#/fineart?s=72157628992952635 6 לב: גדולים מכדי ליפול; אייר: Adam S. Doyle. לינק: http://www.adamsdoyle.com/#/fineart?s=72157628992952635 6 לב: גדולים מכדי ליפול; אייר: Adam S. Doyle. לינק: http://www.adamsdoyle.com/#/fineart?s=72157628992952635

"קרן גידור היא מין סביבה מיתית של אינטליגנציה שגוברת על כל מכשול, אתה אמור להיות מלך היקום. במקום להתחרות למי יש הכי גדול או מי הכי חזק או מי שר הכי יפה, אתה מתחרה על מי הכי חכם - והאינדיקטור לחוכמה הוא לכאורה כסף. אם אתה מרוויח כסף, זה אומר שאתה חכם. כשהתחיל המשבר, כולם לקחו נשימה עמוקה בערך שבועיים ואז אמרו: 'או.קיי, אני עדיין אהיה עשיר'. הרעב לא נעלם, התחרותיות נעשתה גרועה יותר, הערכים לא השתנו. זו אחת הסיבות העיקריות שעזבתי, כי לא כל כך אכפת לי מכסף".

וול סטריט לא תהיה מוסרית

מיד אחרי שעזבה את די.אי.שו החלה אוניל לחפש עבודה חדשה, ערכית יותר. "החלטתי להיות חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה אז הגשתי מועמדות לגופים רגולטוריים, אבל לא שמעתי מהם", היא מספרת. "הגשתי מועמדות לבנק המרכזי והם לא הגיבו, ובסופו של דבר קיבלתי עבודה בחברת ניהול הסיכונים ריסק מטריקס. חשבתי שאם אשפר את המודלים של הסיכון, זה ישפר את העולם".

היא חקרה מודלים של סיכון, וניסתה למצוא דרכים חדשות לחשב את הסיכון הכרוך בנגזרי האשראי שהובילו למשבר הפיננסי. לא עברה שנה עד שהיא גילתה - פעם נוספת - שהעולם מכוער משחשבה. היא אמנם מצאה דרכים למזער נזקים פיננסיים אדירים, אבל זה לא ממש עניין מישהו. אדישות מיוחדת כלפי הנושא היא גילתה אצל הבנקים הגדולים ביותר, אלו שהם "גדולים מכדי ליפול". "לקוחות היו מתקשרים אלינו כשהיתה להם איזו בעיה עם דו"חות הסיכון שהכנו עבורם", היא מספרת. "כשהבנקים הגדולים היו מתקשרים, לא היה להם אכפת בכלל מהמספרים. ההערות שלהם תמיד היו לגבי צבע או סוג הפונט שהשתמשנו בהם. כל מה שהם רצו שזה ייראה טוב, באופן מילולי ממש".

אוניל הבינה שהבעיה אינה באיכות המודלים, אלא בעובדה שהבנקים תמיד מצאו דרכים להתעלם מהם, או 'לשחק' איתם לצורכיהם. גם העובדה שהם אלה ששילמו על השירות לא עזרה, כי "הם הלקוחות שלנו, ולא נעשה משהו שירגיז אותם". הבנקים, היא הבינה, השתמשו במודלים כלא יותר מחותמת גומי מהודרת למוצרים שלהם. "היו לנו בתוכנה הרבה קישוטים כדי להרשים לקוחות - למשל הדמיית מונטה קרלו (שיטה לחישוב הסתברות באמצעות מספרים אקראיים - ט"ש), וכלי אופטימיזציה מפוארים - אבל בסוף הבנקים ומנהלי ההון שלהם תמיד הכניסו לתוכנה את הערכות השוק שלהם", כתבה לאחרונה. "הם הכניסו הערכות מגוחכות לגמרי של החזרים מדומיינים והעלימו כמעט לגמרי את הסיכונים.

"תמיד נמשכתי למתמטיקה כי היא נקייה, התשובה היא תמיד נכון או לא נכון", היא אומרת היום. "בוול סטריט למדתי שזה לא בדיוק ככה. המתמטיקה אולי מוחלטת, אבל האופן שבו משתמשים בה לא. בסופו של יום ההחלטות שאנחנו מקבלים הן מוסריות, לא מתמטיות, ואנחנו משתמשים במתמטיקה כדי לגרום להן להראות כאילו הן מבוססות על עובדות. אפשר להנדס את המודלים הכי טובים בעולם, אבל אם לבנקים הגדולים לא אכפת שהם עושים משהו מסוכן, זה לא ישנה כלום.

"לאף אחד בענף הפיננסים לא באמת אכפת, במובן העמוק. הם לא מסכנים את הכסף של עצמם, ויותר סיכון פירושו יותר סיכוי לקבל בונוס גדול יותר. המנטליות היא 'גם אם אני אהרוס את החברה - לא אכפת לי', כי אתה אפילו לא נענש על זה. אם הם מפסידים, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות הוא שהם יאבדו את העבודה ואז ימצאו אחת אחרת. זו מערכת שנותנת לאנשים תמריץ על סיכונים".

 

אז את אומרת, "עזבו את המוסר ותתמקדו בתמריצים"?

"אני לא מבקשת מהאנשים בוול סטריט להתחיל להיות מוסריים. הייתי שם ואני יודעת שזה לא יקרה, חצי מהם בכלל לא מסוגלים לזה. אני גם לא חושבת שכולם צריכים ללכת לכלא, אבל הייתי רוצה שהמערכת תהיה הגיונית, ושאנשים שאחראים לתקלות רציניות לא יזכו לכבוד".

מערכת מסובכת בכוונה

ל"לכבוש את וול סטריט" הגיע אוניל לראשונה עם בנה בן ה־11. "כמה ימים אחר כך שמעתי מישהו מהמפגינים מתראיין ואומר דברים שגויים. אבל זה לא שהאנשים האלה סתם בורים. להאשים אותם בזה שהם לא מבינים את המערכת הפיננסית זה מגוחך. אף אחד לא מבין את המערכת הזו. גם אני לא מבינה אותה ואני עבדתי בה".

ולארי סאמרס, נגיד, מבין אותה?

"לא. הוא אולי חושב שהוא מבין אותה, אבל הוא בור גדול יותר ממני, וכך גם אלן גרינספאן (נגיד הבנק המרכזי לשעבר) ורוברט רובין (שר אוצר בממשל קלינטון). הכלכלנים האלה אולי מבינים בכמה נושאים כלכליים שיושבים על גבי המערכת הפיננסית, אבל המערכת היא המנוע. דוגמה טובה לכך היא המניפולציה בריבית הליבור: הכלכלנים לא ידעו, הם לא הבינו את התמריצים, לא הבינו את המניפולציה. הם גם לא חשבו שהם אמורים להבין בזה. הם אמרו לעצמם: 'אנשי הפיננסים האלה בטח יודעים מה הם עושים'. גרינספאן וסאמרס היו שניים מהאנטי־רגולטורים הגדולים ביותר, כי היתה להם מעין אמונה דתית שיש לאנשים סיבות להיות כנים, כמו 'השם הטוב' שלהם. זה לא נכון. התמריץ היחיד הוא לעשות כמה שיותר כסף, וזה לא שווה ערך ללעשות את הדבר הנכון".

המערכת הפיננסית מסובכת בכוונה?

"ללא ספק. אתה מכניס סוג חדש של נגזרים לשוק כי למשך תקופה אף אחד לא יבין אותם ותוכל לגבות כמה כסף שתרצה. הרבה מהמכשירים האלה בכלל לא צריכים להיות חוקיים".

את המורכבות הזו היא מנסה לפשט באמצעות הבלוג ובאמצעות קבוצת "בנקאות אלטרנטיבית", שנפגשת מדי שבוע באוניברסיטת קולומביה. יחד הם מנסחים ניירות עמדה ומארגנים הפגנות מול הבנקים הגדולים. "אנחנו די קטנים אבל לא אכפת לנו", היא אומרת, "אנחנו לוחמניים. 'לכבוש את וול סטריט' מתבגרת לכדי תנועה לטווח הארוך". בימים אלה עובדת קבוצת הבנקאות על ספר שיעזור לאמריקאים מהיישוב לחבר בין המשבר הפיננסי למשברים בחייהם. בפרק שעליו היא אחראית, "החילוץ: הוא לא עבד, הוא עדיין נמשך והוא הופך הכל ליותר גרוע", היא משווה את חילוץ הבנקים הגדולים ב־2008 לחילוץ של מישהו ש"עונה בחיוב לכל הצעה לכרטיס אשראי שמגיעה אליו בדואר, קנה ומכר 15 בתים, עומד לעשות את זה עם עוד 20 בתים ולוקח הלוואות סטודנטים כדי לתחזק את צריכת הקוקאין שלו. זה האדם שנתנו לו את הכסף שלנו".

מה לגבי הטענה שהבנקים החזירו את הכסף עם ריבית?

"זה לא עניין של כסף, זה עניין של סיכון. הבנקים הגדולים החזירו את הכסף, זה נכון, אבל ברגע שנתנו להם את הכסף, הענקנו להם גם את הסטטוס של 'גדולים מכדי ליפול' - וזה בפני עצמו שווה הרבה כסף. יצרנו ציפייה לחילוצים הבאים, ולבנקים יש כיום תמריץ ללקיחת סיכונים גדולים יותר. לא רק שנתנו להם ביטוח חינם, גם אמרנו להם, 'בבקשה, תגרמו לחילוץ הבא להיות גדול יותר'".

אם זה היה תלוי באוניל, הדבר הראשון שהיתה עושה זה לפרק את הבנקים הגדולים, כדי שקריסה שלהם לא תאיים על המערכת, ולא תהיה להם כזו "השפעה אדירה על מחוקקים ורגולטורים". עוד שאיפה, קונקרטית מעט פחות, היא ש"אנשים יפסיקו להשתמש במתמטיקה כנשק להפחדה. זה נשק שכלכלנים משתמשים בו כדי להצדיק דברים לא מוסריים".

את חושבת שתצליחו להשפיע?

"אני חושבת שכבר השפענו. יש היום קונצנזוס ש'גדול מכדי ליפול' זו בעיה, וזה לא היה ככה לפני שנה. אני לא יודעת כמה זה בגללנו, אבל מדברים על זה הרבה: אפילו נגיד הבנק המרכזי בן ברננקי. מנגד, אף אחד בוול סטריט לא רוצה רפורמה, ודברים ישתנו רק כשהפוליטיקאים ירגישו לחץ לשנות. אני לא נאיבית ואני יודעת שכיוון שפוליטיקאים לא מבינים בפיננסים, הם מקבלים מהלוביסטים של התעשייה לא רק כסף אלא גם אינפורמציה. אבל אני לא פסימית. כמו שאומרים ב'לכבוש את וול סטריט', 'שבוע לפני, אף אחד לא ידע שחומת ברלין תיפול'. אם זה לא מתפקד ואנשים יודעים את זה - זה ישתנה".

http://www.adamsdoyle.com/#/fineart?s=72157628992952635

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

25 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

24.
אז נא לדייק פה בכתבה מדובר על נוכלים גדולים ולא על מוחות גדולים!!!!!
יש פה טעות בכתבה אנשים חכמים בדרך כלל הם אנשים מוסריים שלא מנצלים את מוחם לרעה ונגד האנושות אלא להפך הם מנסים לתרום לעולם ולשפר אותו בכתבה הנ"ל מדובר על אנשים לא דווקא כל כך חכמים אלא אנשים שיודעים לנצל את חולשות הזולת ושימו לב לנצל אנשים וחולשות של אנשים זאת לא חוכמה גדולה אלא נוכלות!!!!!! שימו לב שכל המדענים כמעט עניים ולא לוקחים כסף על מחקריהם כי הכסף זה לא הנושא שמעניין אותם אלא התגלית והמחקר !!!!!!!! אנשים חכמים באמת אף פעם לא מנצלים את הידע שלהם ככוח ובטח לא ככוח על חלשים זה לא מוסרי ולא מכובד ומי שכן עושה שימוש לרעה בידע הוא לא חכם הוא נוכל!!!!!!!! אנשים חכמים תורמים את הידע שלהם לציבור בין אם זה בתגליות ובין אם זה בעזרה לזולת אבל הם אף פעם לא מנצלים את הידע לפגוע באחרים .......באמת עצוב שאתם בכלכליסט שאמורים ליצג מעמד של אנשי עסקים ורמה וסטנדרטים גבוהים ככה פוגעים באנשים שבאמת תורמים מעצמם לחברה לקרוא לנוכלים חכמים זה עוול שלא יתואר . טלי שמיר זה לא יפה שעשית כזה כתבה פוגענית!!!!! לא יפה זה לא ברמה !!!!!!!! לפגועה ככה באנשים שתורמים את הידע שלהם לחברה זה באמת לא כתבה ברמה!!!!!!!!!!! מאוד עצוב שתמיד מזלזלים ככה במקום להעריך באנשים חכמים מאוד עצוב!!!!!!!!!!! באמת עצוב שרק נוכלים בימינו זוכים להערכה ולא האנשים החכמים שבאמת מגיעה להם על תרומתם לחברה!!!!!!!!!!עצוב!!!!!!!!!
נא להפריד בין נוכלים לחכמים!!!!!!  |  08.06.13
21.
כמה הערות
1: נתחיל מזה שמבחינה אתית כל עוד בעל המקצוע יוצא מנקודת הנחה שמותר לו לומר "אני חכם יותר מאחרים" הוא מצטייר כיהיר ולכן כאדם שמתעלם מיכולתו-שלו לשגות. האדם החכם באמת זהיר בהתבטאויותיו ובמעשיו ומודע למשמעות המושג יוהרה. 2: הוכחה לקוצר-הראייה הזה נמצאת בכתבה עצמה בכך שגב' אוניל מתארת מצד אחד התנהגות בלתי ראויה של עמיתיה ומצד שני אומרת דברים שמשתמע מהם שאין הללו חייבים לתת דין לציבור על מעשיהם. 3: הגב' אוניל משתמשת במשפט הלכאורה-מרגיע "המתמטיקה היא טהורה" כאילו אינה יודעת בעצמה שבמתמטיקה לעיתים נדרש תיאור של בעיה שצריך לפתור אותה בעזרת נוסחאות כלומר להתאים את המתמטיקה לישום אנושי-גם אם במסגרת תאורטית בלבד. זה לא מה שקורה בכל המקרים אבל זה בהחלט משותף לכלכלה כלומר הנוסחאות במספרים משמשות לפתרון בעיה או להשגת מטרה. 4: תמוה בעיני שהגב' אוניל שכחה את הקשר הספציפי הזה בין כלכלה למתמטיקה-פתרון בעיות- בז מן שהיא עצמה מודה בכך שבעולם הכלכלי של היום יש מניפולציה של מספרים שיוצרת בעיות במקום לפתור אותן. אבל כידוע היא מניחה שהיא חכמה יותר...
ד,מרכז  |  06.06.13
לכל התגובות