אחדות קוסמית: המסר לאנושות של אוהדי הקבוצות באיסטנבול

שבוע של הפגנות נגד ממשלת טורקיה, איחד בין אוהדי שלוש הקבוצות הגדולות של איסטנבול. אוהדי בשיקטאש, גלאטסריי ופנרבחצ'ה התאחדו במהלך ימי ההפגנות נגד ראש הממשלה טאיפ ארדואן, והסולידריות הזו הונצחה בצילום, שלפני שבוע ויום לא היה ניתן על הדעת שהוא בכלל אפשרי: שלושה אוהדים לבושים בחולצות הקבוצות היריבות צועדים שלובי זרועות תחת הסיסמה - "טאיפ, הידעת שאיסטנבול מאוחדת מאז ה-31 במאי, 2013?".

זה די מדהים בהתחשב באיבה הרבה ששוררת בין קבוצות האוהדים והעובדה שרק לפני שלושה שבועות, אוהד פנרבחצ'ה נדקר למוות על ידי אוהד גלאטסריי.

לאוהדי כדורגל יש תפקיד היסטורי חשוב הפגנות דמוקרטיות נגד רשויות כפי שניתן היה לראות בארגנטינה, סרביה, איראן ואפילו ב-2011, כשאוהדי קבוצות הכדורגל של קהיר, אל אהלי וזאמלק, סייעו לארגן את ההפגנות בכיכר תחריר, שהובילו לקריסתו של משטר חוסני מובארק. ובטורקיה, כך נראה, האוהדים שוב נעמדו בחזית ההפגנות נגד הרשויות.

איחוד האוהדים בטורקיה. פעם זה היה נראה דימיוני | צילום: רויטרס

שוחחתי עם רועי סיני, אנתרופולוג של תרבות האוהדים באירופה ודוקטורנט באוניברסיטת מינכן, על מה שקרה בטורקיה בשבוע האחרון. סיני, שהיה בקשר רציף עם אוהדים של בשיקטאש, גלאטסריי ופנרבחצ'ה, ביקר רק לאחרונה באיסטנבול וכתב פוסט נהדר על מערכת היחסים בין הצדדים "האויבים" בבלוג שלו "פוטבולגרפיה".

"החיבור התחיל באופן מאוד לא צפוי: אחת מקבוצות האולטראס של פנרבחצ'ה הוציאה קריאה לאוהדי הקבוצה לצאת לרחובות", מספר סיני, "במקביל, הוציא ארגון האולטראס של בשיקטאש קריאה דומה. בעוד החיבור בין אלה הוא יחסית טבעי - בשני הקהלים קיימים גם ארגונים עם אוריינטציה שמאלית - לקריאה נענו גם אוהדים רבים של גלאטסריי. בכל יום רגיל היה מפגש המוני בין האוהדים האלה באזור שדרות העצמאות ברובע טקסים מוביל לקרבות אלימים. הפעם לא היה אפילו צורך במלים: לכולם היה ברור שעל-מנת לנצח את האויב האמיתי, עליהם להתאחד. הספונטניות והזהירות הביאו לחיבור ראשון מסוגו, כמעט בלתי נתפס, לנוכח מאורעות העבר. אוהדי כל הקבוצות סבלו מנחת זרועו של ארדואן בשנות כהונתו: התרבות החילונית של האולטראס שנושאת עיניה למערב אירופה ומסוגלת להתעמת עם שוטרים היא בוודאי לא תופעה מבורכת אצל ארדואן".

 המקרה מזכיר קצת את מה שקרה במצרים, לא?

"כן, המקרה העדכני והמפורסם ביותר של מחאות אולטראס נגד השלטון הוא המקרה במצרים. גם שם, מי שהוביל את העימותים מול כוחות הביטחון היו ארגוני האולטראס של המועדונים הגדולים בקהיר: אל-אהלי וזמאלק. גם שם הדינמיקה היתה ברורה: תרבות נגד עם מידה גבוהה מאוד של סולידריות בינאישית והמון ניסיון בעימות מול כוחות הביטחון. במקרה המצרי".

האם מה שקורה עכשיו בטורקיה, הולך לשנות את ההתנהגות בין האוהדים הטורקיים לנצח?

"כל מי ששוחחתי איתו בימים האחרונים - כולל הקיצוניים ביותר שבאוהדים - מודים שהכל השתנה. מבחינתם, שיתוף הפעולה הזה הוא דף חדש ביחסים בין אוהדים במדינה. כבר לא מדובר רק בארגוני האוהדים באיסטנבול. גם באנקרה, איזמיר החילונית, אנטליה וערים נוספות מובילים את המחאה ארגוני אולטראס שמצויים בקשר רצוף עם עמיתיהם ברחבי המדינה, כשהמוקד הוא בוודאי איסטנבול".

ייתכן שאני טיפה דרמטי כאן, אבל אני חושב שהאוהדים הטורקיים שולחים מסר פשוט וחזק לשאר האנושות. להיות אוהד של קבוצה מסוימת מחבר אותך לסט ערכים שמבדיל אותך מאוהדים אחרים. אנחנו, כאוהדי כדורגל וכבני אנוש, עשויים להיות מאוד שונים אחד מהשני בגלל אותם ערכים אבל בסופו של יום, אנחנו על אותה הסירה: רובנו לא בעלי שליטה על המועדונים שלנו, מקומות העבודה שלנו או אפילו המדינה הדמוקרטית שלנו. האוהדים הטורקיים הזכירו לנו שבכדורגל ובחיים, אנחנו אולי שונים מאוד אחד מהשני ואולי שונאים אחד את השני בגלל ההבדלים בינינו, אבל בסופו של דבר אנחנו באותו הצד. זה אנחנו נגד ההם. זה אנחנו נגד אלו שרוצים לשלוט על החיים שלנו ולהפוך אותנו לפרות מזומנים. וכדי לנצח במלחמה הזאת אנחנו צריכים להיות מאוחדים למרות ההבדלים בינינו. מאוחדים כמו שאוהדי בשיקטאש, גלאטסריי ופנרבחצ'ה מאוחדים נגד ממשלת ארדואן.