חי בסרט

מה עוד צריך מפיק סרטים צעיר חוץ מהכרה, פרנסה טובה, משפחה אוהבת, בריאות וחברים? לג'וזף גארנר היה לכאורה הכל. הוא מפיק בפועל של טרילוגיית הסרטים "Hangover" ("בדרך לחתונה עוצרים ב...") ומתגורר בפרוור ההוליוודי היוקרתי לוס פליז. אלא שגארנר החליט לפני כשלוש שנים, בגיל 30, שהשגרה משעממת אותו - שהוא אינו יודע מה קורה מחוץ לבועה הפרטית שלו. כדי לא להפוך לעוד אמריקאי שמתעניין רק בעולמו הצר, יצא לבחון את אמריקה: "הרגשתי שאני קורבן של השגרה", הוא אומר בשיחת טלפון מהוליווד, ימים ספורים לאחר שחזר מקידום הסרט "Hangover Part 3" בלונדון, פריז וריו. "תמיד הרגשתי קרוב מאוד להוריי ולשני אחיי, והיו גם החברים הטובים והעבודה, אבל החלטתי לעצור הכל, לצאת מהנוחיות, להרגיש את החיים האחרים".

ג'וזף גארנר בסרט "ג'ו קח-תן". "אף על פי שאיבדתי 9 ק"ג ממשקלי, זה היה קל משחשבתי"

טויוטה בחינם

עם הבגדים שלגופו בלבד ותיק גב ובו דרכון, מחשב נייד, סמארטפון ומברשת שיניים, יצא גארנר לבדוק את מצב הערבות ההדדית על בסיס האתר craigslist.org, וזאת בימים שלאנשים יותר אין מאשר יש. הסרט שיצר במהלך ההתנסות הזאת ישודר הערב ב־22:00 ב־yes דוקו, וגם מי שטרם מכיר את האתר - הפועל ב־70 מדינות ובהן ישראל - יבין שזה המקום שאפשר באמת למצוא בו הכל: עיתון שמחפש כתב, להקה בהקמה שחסר לה נגן או כלי נגינה, משפחה שיוצאת לחופשה ומחפשת מישהו שישמור לה על הבית, טרמפ מקצה אחד של המדינה לשני, בגדים שמחפשים לובש, ארגון צדקה שמחפש מתנדבים ומה לא. בסרט מתועד אפילו זוג שקיבל מכונית טויוטה שהוצעה בחינם.

גארנר מצא בקרייגסליסט צלם שהתנדב להרפתקה ויצא איתו לצלם ברחבי ארצות הברית, במשך חודש שלם, את הסרט "ג'ו קח־תן". "בארצות הברית קרייגסליסט הוא אחד האתרים הפופולריים ביותר, ובוודאי אחד השימושיים ביותר, אף שאני מאמין שהתוצאות היו דומות בכל חברה ובכל תרבות. יש אנשים טובים בכל מקום".

אתה פוגש בסרט הרבה טיפוסים חסרי מזל. אנשים שאיבדו את בתיהם בהוריקן קתרינה, ילדים במוסד שהוריהם בכלא, התנדבת לעבוד בבית תמחוי. יש כאן גם ביקורת סמויה על ההתנהלות האמריקאית כלפי הנזקקים?

"לא, זה לגמרי מקרי. אמריקה כולה הזדעזעה מתוצאות ההוריקן בניו אורלינס, אבל דווקא אז כולם התאגדו ודאגו זה לזה. זה לא שחור ולבן. הממשלה חייבת לעזור ולמצוא מימון, אבל אם לא נדאג זה לזה, מי ידאג לנו? וזה נכון לא רק לגבי אירועים גדולים כמו קתרינה. הבנתי שבכל מדינה אנשים יעשו כל שביכולתם לעזור למי שלידם".

לא הרגשת קבצן?

"לא עבדתי תמורת תשלום. שטפתי כלים בתמורה לארוחה, התנדבתי וקיבלתי מקום ללון, התחלקתי בנהיגה עם מישהו שלא רצה לנהוג לבד, וכך בעצם עברתי ממקום למקום. היה לי קשה מאוד להרגיש נזקק, כי הרי בחיי הרגילים אני לא מבקש עזרה. אבל בשום מצב לא העמדתי מישהו במצב של 'בוא תשלם עליי במסעדה'. אם מישהי הכינה פסטה שאלתי אם יש לה גם בשבילי, ואם לא - לא נורא. אנשים נתנו מה שיכלו, ואני השתדלתי להחזיר בטובה. כולם נורא שמחו לעזור, לא הרגשתי שנפלתי עליהם".

אולי כי ראו את המצלמה?

"כשחיפשתי בקרייגסליסט ושלחתי פוסטים, לא חשפתי שאני מצלם סרט. גם כשנפגשתי עם האנשים, קווין הצלם עמד בצד, ורק אחרי שהסברתי על הסרט, הוא הצטרף. לו הייתי מספר מראש שאני עושה סרט, היה לי הרבה יותר קל לאתר אנשים שיעזרו לי, ומצד שני לא רציתי לכפות על אנשים השתתפות בו".

למעט היום הראשון שבו כמעט חזרת מיואש הביתה והלילה שבו קפאת על מדרגות בניו יורק, נראה שהשגת מה שרצית.

"בכל יום שלחתי 15–150 פוסטים. חלק מהאנשים לא ענו לי, עם אחרים קבעתי והם התחרטו. אף על פי שאיבדתי 9 ק"ג ממשקלי בחודש, זה באמת היה קל משחשבתי, למעט מקרים מעטים".

פורמט לריאליטי

הסרט נראה כמו פורמט לא רע לתוכנית ריאליטי - מעין הכלאה בין "הישרדות" ל"המירוץ למיליון". "באמת פנו אליי כמה חברות הפקה עם הרעיון להתאים את הסרט לתוכנית טלוויזיה", אומר גארנר, "וזה רעיון מצוין, אבל זה יהיה קשה מאוד. אמנם כיכבתי בו, אבל אני לא העיקר בו, אלא החברה האמריקאית. כל אחד יכול לעשות את זה, וההתנסות תהיה שונה. זאת החברה, זאת הטכנולוגיה, ולטוב ולרע - זו ההתנסות. המטרה של תוכנית טלוויזיה היא בידור, והיא נמשכת בערך 20 דקות בכל פעם. אז אני פתוח לרעיון, אבל זה לא יהיה קל".

מה למדת עלינו כצרכנים?

"שיש לנו הרבה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים. הדבר הראשון שעשיתי בתום הצילומים היה לחלק, והיו כל כך הרבה דברים שלא היה לי צורך בהם! הבנתי שאנחנו יכולים לעזור לאחרים עם מה שיש לנו ואנחנו לא צריכים. הרי מי שייסד את אתר קרייגסליסט, קרייג ניומרק, שהזמין אותי להיפגש איתו וזה מתועד בסרט, יכול היה להיות היום מולטי־מיליארדר, אבל הוא אדם צנוע, כי זאת ההחלטה שלו. אנשים צריכים להחליט מה הם באמת צריכים, ואולי אלה רק הבגדים שלגופם וקצת טכנולוגיה".