על הספר "משפט מינהלי כלכלי": ביקורת מעודנת על המצב
מה קורה כשמדינה עדיין מנהלת את הכלכלה
ספרה של פרופ' ברק־ארז "משפט מינהלי כלכלי" מראה עד כמה לפותה הכלכלה הישראלית בידי המדינה, למרות ההפרדה וההפרטה שהונהגו כאן מסוף שנות השבעים. כ־93% ממקרקעי ישראל הן בבעלות המדינה, תאגידים סטטוטוריים, חברות ממשלתיות ועירוניות ומונופולים ממשלתיים מנהלים את חיינו. רישיונות וזיכיונות, בנייה בשיטת ה־BOT הם חלק מתהליך ההיפרדות שעדיין בעיצומו.
את הספר החלה לכתוב באקדמיה והוא יוצא לאור כשהיא שופטת. הביקורת שלה מעודנת. כשהיא מסבירה שחוק ההגבלים העסקיים אינו חל על המדינה בגלל פרשנותו שמבדילה בין פעולות "שלטוניות" של רשויות לפעולות עסקיות, היא כותבת: "הבחנה זו אינה נקיה מספקות". התשובה לשאלה מדוע המזון בישראל יקר כל כך טמונה בחלקה בעובדה שההסדרים בענפי החקלאות השונים מוציאים מתחולת החוק הסדרים שנוגעים לפירות, ירקות, חלב, ביצים, עופות, בקר ועוד.
בספר היא מתייחסת בהרחבה לנושאים טעונים שהוטלו לפיתחה של מערכת המשפט כמו תפירת קריטריונים לצורך מתן תמיכות וקצבאות (לחרדים למשל) או במיון מועמדים בוועדות קבלה ליישובים קהילתיים. כטקסט בוק מקצועי הניתוח חף מפוליטיזציה ומסתפק ב"התמודדות עם החשד שהקריטריונים 'נתפרו' בחוסר תום לב".
הספר מסתיים בבשורה אופטימית. המדינה אינה חייבת למקסם את רווחיה במכירת מקרקעיה "באותם מקרים שבהם ההתקשרות נועדה למטרה ציבורית חשובה, כגון קידום אוכלוסיות חלשות, סיוע למימוש הזכות לדיור של צעירים בישראל או פיזור אוכלוסין", מסכמת ברק־ארז את פרק המקרקעין החותם את הספר. ולצדו, המסר המרכזי שעובר לכל אורכו, "קידום התחרות הוא ערך שהרשויות צריכות לתת לו משקל בהפעלת סמכויותיהן לטובת הציבור בכללותו".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה