אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אף אחד לא רוצה לגעת באגף השיקום צילום: אלעד גרשגורן

אף אחד לא רוצה לגעת באגף השיקום

לאורך השנים, בעיקר בשל שינויי חקיקה, התרחבו עוד ועוד ההגדרות של האוכלוסייה שאגף השיקום אחראי לטפל בה

09.06.2013, 07:05 | שאול אמסטרדמסקי
אחד התחומים שהביאו לגידול בעלויות כוח האדם בצבא בשנים האחרונות הוא פעילות אגף השיקום של צה"ל, שאחראי על הטיפול באוכלוסיית נכי צה"ל שנפגעו בצורה זו או אחרת במהלך שירותם הצבאי (או הביטחוני). לאורך השנים, בעיקר בשל שינויי חקיקה, התרחבו עוד ועוד ההגדרות של האוכלוסייה שאגף השיקום אחראי לטפל בה, וכן ההגדרות של התנאים והטיפולים שאותה אוכלוסייה זכאית לקבל. התוצאה היא תקציב שנתי של יותר מ־4 מיליארד שקל (ועל פי ההערכות, כמעט 5 מיליארד שקל בשנה הקרובה), שרק הולך וגדל.

כדי לנסות ולהתמודד עם הגידול התקציבי האדיר הזה הוקמה בישראל שורה של ועדות ציבוריות. האחרונה שבהן הוקמה בימי הממשלה הקודמת, בידי שר האוצר דאז יובל שטייניץ, שר הביטחון אהוד ברק, וראש הממשלה בנימין נתניהו. הוועדה הזו, בראשות השופט (בדימוס) אורי גורן, הגישה המלצותיה לממשלה בדצמבר 2010, אחרי שנה וחצי של עבודה.

נכה על כיסא גלגלים (ארכיון), צילום: shutterstock נכה על כיסא גלגלים (ארכיון) | צילום: shutterstock נכה על כיסא גלגלים (ארכיון), צילום: shutterstock

נושא הטיפול בנכי צה"ל ובמשפחות חללי צה"ל הוא נושא טעון מאין כמותו. זו אחת הסיבות לכך שאף כי המלצות הוועדה הוגשו לפני זמן רב כל כך, מעט מאוד קרה איתן. ההמלצות, שעיקרן הפרדה בין אוכלוסיית הנפגעים בעת פעילות מבצעית (שמהווים רק רבע מכלל הנפגעים) לבין אוכלוסיות אחרות (למשל, מי שנפגעו בתאונות דרכים בזמן שירותם הצבאי, או מי שחלו במחלות שונות בזמן שירותם הצבאי ללא קשר לשירות הצבאי), וצמצום הזכאות לטיפול עבור האוכלוסייה השנייה, הן מהנושאים שלפוליטיקאים - באשר הם - קשה מאוד להתמודד איתם ולקבל החלטות.

ב־2013, לאחר משא ומתן מול ארגון נכי צה"ל, אושר הסכם שמבוסס על מסקנות הוועדה. במסגרת ההסכם נקבע כי הממשלה והכנסת יגבשו קריטריונים חדשים לזכאות לטיפול בידי אגף השיקום, וכי קריטריונים אלה יחולו רק מעתה ואילך ורק על אוכלוסיית אנשי הקבע ולא על חיילי החובה והמילואים (כפי שהומלץ מלכתחילה). ככל הידוע, קריטריונים כאלה טרם גובשו. בצבא טוענים כי הם עדיין מקיימים עבודת מטה בנושא, ולא ידעו לנקוב בלוחות זמנים ברורים עד סיומה ומה תהיה עמדתם הסופית בעניין הטעון הזה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
איפה 40 אלף שקל שלי בחודש?
איני יכולה שלא להגיב להצגת הפן החיובי של השירות בצהל. הנני רב סרן, בעלת השכלה אקדמאית עם שני תארים, שני דירוגי מחקר, גמושים והשתתפות בגני ילדים לשלושה ילדים, ואיני מגיעה לסכומים הנקובים בכתבה, אפילו לא קרוב. אני לא יודעת למי מכם שיחק המזל לקבל טיפול רפואי מרפואה צבאית. הנה סקופ. תברכו כל יום שאתם מטופלים בקופות חולים. מעקב הריון בצריף צהל מסריח ללא מכשור מתאים, מדפסות שלא עוברות, מחשבים נופלים ובדיקות מעבדה שהולכות לאיבוד. תודה רבה לכתב כלכליסט שפתח עיניים על ,ביטוח הבריאות של אנשי קבע. הנה עוד סקופ. הביטוח של צהל אינו מכסה טיפולים ארטנטיביים. ולגבי הפנסיות של זהב. מה שלא ציין כתב כלכליסט הדי שוחה בפרטים שקצינים רבים כיום מקוצצים ןנשךחים הביתה טרם הגעה לגיל הפרישה ללא פנסיה בכלל!!! כלומר, כתב יקר, אם לא אמצא תקן בחצי שנה הקרובה, אשלח הביתה, בגיל 32, ללא פנסיה ועם שךושה ילדים קטנים. אולי אלך ללמוד זומבה על חשבוני כמובן, כי גם ימי ספורט על חשבון צהל פעם בשנתיים נהיו לנטל ציבורי
רב סרן בצהל , רחובות  |  12.06.13