צילום: אי פי איי
מלחמה בדרך לשטיח האדום
הבמאי עמוס גיתאי ("קדוש", "כיפור") השלים לאחרונה את "אנה ערבייה", שצולם בשוט אחד, ויתחיל בקרוב בצילומי "צילי". בין פריים לפריים הוא עצר לרגע כדי לספר על הריחות שמגדירים אותו
הים בחיפה
מלח וגעגועים
בגיל 85 אמא שלי נפגעה ממכונית בעת שעברה במעבר חציה, ואושפזה ברמב"ם. כשנהגתי לבקר אותה תמיד סטיתי מהדרך וחיפשתי מסלול עפר ליד הים. הריח הזה של המלח והחול הוא נורא מדיטטיבי. אמא שלי מתה לפני חמש שנים, אבל אני עדיין הולך לים אחרי הצהריים.
פרחי יסמין
וריאציה על נושא אמהי
הריח המתוק של היסמין מזכיר לי תמיד מסעות שהייתי עושה עם אמא שלי בחורשות בכרמל. אמא לימדה אותי לעשות וריאציות על נושא: יש לך מסלול, אתה תמיד יכול לשנות בו משהו, לעצור, להסתכל. אז עשינו וריאציות על מסלולים, אבל כיוון שהיא היתה דלוקה על יסמין, תמיד היתה לנו תחנה קבועה בגן של אחד השכנים, שם היא היתה קוטפת ענף יסמין.
נייר פרגמנט
סקיצות של אדריכל
אבא שלי, מוניו ויינרויב, היה אדריכל. מגיל צעיר הוא היה לוקח אותי לשולחן השרטוט ומראה לי סקיצות על נייר פרגמנט שקוף ומרשרש, עם ריח טוב ששילב שעווה, נייר וטריות. חבל שתוכנות המחשב הרגו את זה, כי בעיצוב מעניינת האפשרות לראות גרסאות קודמות. גם כשאני עושה סרט, אני אוהב לראות את הסצנה עוברת עיבוד ומשתכללת.
ענף אורן מגולף
מולדת של ימי קיץ
להוריי היה בבית ענף אורן מגולף, עם נינוח אורן שמוצף חזק בימי קיץ. בשבילי זה ריח של מולדת. הם סיפרו שמישהו שהם הכירו הגיע באונייה מאירופה, טייל איתם בכרמל וגילף את הענף הזה, ואז הלך לקרבות מלחמת השחרור ונהרג. כשעשיתי את "קדמה", אמרתי: הסרט הוא הסיפור של האיש שבא, גילף, הלך לקרבות ולא חזר.
דלק מטוסים
עד קצה המסלול
ב־1973 הייתי בצוות חילוץ מוסק. טסנו בדלת פתוחה וחיפשנו טייסים שנפלו בסוריה. באחת הגיחות פגע בנו טיל; טייס המשנה נהרג, כולנו נפצענו, חטפתי רסיסים, ואיכשהו הטייס הצליח לגרום לנו להתרסק בצד הישראלי. כשאני מריח את הריח האינטנסיבי והשרוף של הדלק הסילוני בשדות תעופה, בדרך לשטיחים אדומים בפסטיבלי קולנוע, הוא עדיין מטלטל אותי.
בושם איקליפטוס
ג'ולייט נכנסת לעומק
ג'ולייט בינוש היא שחקנית שתענוג לעבוד איתה, וכיף גם לעמוד לידה: תמיד נודף ממנה ריח חריף ורענן של איקליפטוס, מבושם שעשו לפי הזמנה מיוחדת שלה. היא בענייני טבעונות וצמחונות אז הכל טבעי אצלה. היא שחקנית שמאוד מתעמקת בפרויקט, מנסה להבין קונטקסט, משמעויות, אז העברנו די הרבה זמן יחד, ג'ולייט אני והבושם.
בזלת וטחב
חיים שקפאו ברגע
בגיל 13 אמא שלי אמרה שבמקום בר מצווה עם רבע עוף, נשוט באונייה לראות את פומפיי. זו עיר שכוסתה בלבה, ויש לה ריח חזק של אדמת בזלת טחובה ושחורה. הר הגעש שהתפרץ שם הקפיא את כל התושבים באמצע: אוכלים, מתרחצים, עושים אהבה. זה הרשים אותי מאוד. עד היום אני שמח שוויתרנו על הרבע עוף.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה