הדירקטורים בדסק"ש לא שוחררו מאחריות

בעל השליטה והדירקטורים של דיסקונט השקעות (דסק"ש) ישלמו 9 מיליון שקל כפיצוי לציבור במסגרת תביעה ייצוגית שהוגשה נגדם בעניין הנפקת זכויות בכור שקיפחה לכאורה את בעלי מניות המיעוט.

הפיצוי יגיע מחברת הביטוח ובהתאם לפוליסת ביטוח האחריות לנושאי משרה של בכירי החברה. החלטה חריגה זו אושרה בתחילת השבוע בבית המשפט לאחר שנוסח קודם של הפשרה, שכלל פטור מלא לדירקטורים ולבעל השליטה, זכה להתנגדות נוקבת מצד היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין.

שורת הפגמים בהסדר הפשרה המקורי נחשפו ב"כלכליסט" ביולי 2012. התביעה הייצוגית הוגשה ב־2009 ועסקה בהנפקת זכויות שהציעו בעלי השליטה בכור שנה לפני כן, בנובמבר 2008. כור דיווחה אז שבכוונתה לגייס 500 מיליון שקל בהנפקת זכויות.

בחודש העוקב רכשה דסק"ש במסחר זכויות ל־8.6% מניות נוספות של כור, כך שלאחר המימוש של כל הזכויות שהיו בידיה, היא הגדילה את אחזקתה בחברה ל־74% (עם אחזקתה של החברה־האם, אי.די.בי פתוח).

לטענת התובע יעקב סבו, באמצעות עו"ד דרור, הנפקת הזכויות נעשתה כדי לדלל את אחזקות הציבור בכור תוך ניצול המשבר הכלכלי העולמי.

בפשרה החדשה נקבע עוד שהפיצוי, 18 מיליון שקלף ישולם ישירות לקבוצת הנפגעים ולא כתרומה לאוכלוסיות נזקקות כפי שהוצע תחילה. בנוסף, השופט הורה לקצץ בחצי את הגמול לתובע הייצוגי, עו"ד יעקב סבו, שיקבל 325 אלף שקל. שכר הטרחה של עו"ד רון דרור שייצג אותו יישאר 3.24 מיליון שקל.

חיים גבריאלי (מימין) ונוחי דנקנר. הכסף לא ילך לתרומה | צילום: אוראל כהן

דילול הציבור תוך ניצול המשבר

בתביעה נטען שבעלי השליטה והדירקטורים נוחי דנקנר, רפי ביסקר, חיים גבריאלי, אליהו כהן, גדעון להב, דורי מנור, יצחק מנור ומרק שימל פעלו במסגרת הנפקת הזכויות בניגוד לתשקיף המדף שפורסם בסוף מאי 2008, תוך שקבעו מחיר נמוך ביותר, הן ביחס למחיר המניה, והן בעניין ההון העצמי ואף רשמו רווח הון מיידי של 320 מיליון שקל.

בתביעה נטען שדרך פעולה זו היא עושק של בעלי מניות המיעוט. הטענות נשענו גם על חוות דעת מומחה מטעם פרופ' ירון זליכה, שתמך בעילת התביעה. הנזק שנטען שנגרם לבעלי המניות הוערך בעת הגשת התביעה בגובה של עד 272 מיליון שקל.

לפני כשנה הגיעו הצדדים לפשרה שלפיה תתרום דסק"ש 18 מיליון שקל לאוכלוסיות נזקקות ותשלם 4 מיליון שקל לעורכי הדין סבו ודרור. ב"כלכליסט" פורסם שמהסכם הפשרה עולה שבעלי המניות מהציבור שבשמם הוגשה התביעה הייצוגית לא יקבלו פיצוי כלשהו. להפך: מי שתממן את הפשרה היא קופתה של דסק"ש, תוך שכל יתר הנתבעים, ובהם דנקנר, "לא יהיו אחראים לכל נזק או עילה והתביעה האישית נגדם תידחה".

כמה חודשים לאחר מכן הודיע היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין על התנגדותו הנחרצת למתווה הפשרה שגובש. בנייר עמדה יוצא דופן שהגיש, הוא כתב כי הסדר הפשרה "מנוגד לדין, לשכל הישר ולמטרות שבבסיס כלי התביעות הייצוגיות".

וינשטיין תקף כמעט כל אחד מרכיבי ההסדר וטען בין היתר שאין לאפשר מצב שבו התביעה מוגשת באופן אישי נגד בעלי השליטה והדירקטורים, אך בסוף הם אינם תורמים ולו שקל לפשרה. בנוסף תקף את העובדה שהפיצוי המוצע הוא תרומה לנזקקים ולא פיצוי למי שנפגע לכאורה. בעניין שכר הטרחה שישולם לעורכי הדין לא הביע וינשטיין כל עמדה.

התנגדות היועמ"ש הובילה להסכמות חדשות בין סבו לדסק"ש. בהסכמות החדשות נשאר סכום הפיצוי 18 מיליון שקל, אך מחציתו כאמור תמומן מביטוח האחריות המקצועית של הדירקטורים ונושאי המשרה. הסכום יועבר לבעלי המניות מהציבור שלא ניצלו את הזכויות שהוענקו להם לרכישת מניות כור בהנפקת הזכויות נשוא התביעה, לרבות עקב כך שמכרו זכויות למניות כור במהלך המסחר בבורסה ב־18 בדצמבר 2008. כל חבר בקבוצה יהיה זכאי לפיצוי יחסי מתוך 18 מיליון השקלים, והסכומים ישולמו בארבעה תשלומים שנתיים.

לצורך איתור חברי הקבוצה נקבע שביהמ"ש יוציא צווים לחברי הבורסה שלפיהם עליהם להעביר לנאמן את פרטי ההתקשרות עם כל בעלי מניות בכור במועד הקובע שלא ניצלו את הזכויות בהנפקה. הנאמן יפנה לבעלי המניות בכתב ויודיע להם על זכותם לקבל את הפיצוי.

בשבוע שעבר ניתן בתיק פסק הדין של השופט רם וינוגרד מבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט קבע שנראה שהפיצוי בהסדר "סביר עד מאוד" ושהפיצוי, אף שאינו עולה על 5% מהסכום שנתבע במקור, משקף באופן ראוי והוגן את הסעד הכספי המתאים בנסיבות העניין.

עבודה רבה באיתור הזכאים

השופט התייחס עוד לשאלת הגמול לעו"ד סבו ושכר הטרחה לעו"ד דרור. הוא קבע ששכר הטרחה הוא כ־16% מההטבה הכוללת לקבוצה וציין שלכאורה מדובר בשכר ברף הגבוה ביותר, אלא שהוא ציין שלעו"ד דרור צפויה עוד עבודה רבה לאיתור בעלי המניות שזכאים לפיצוי, לכן נקבע שלא יהיה שינוי בשכרו, שעומד על 3.24 מיליון שקל, אך רק חצי ממנו ישולם באופן מיידי והיתר בשלושה תשלומים שנתיים עד ספטמבר 2016.