לפיד, הסתיימו ימי החסד

הכלכלה הישראלית מצויה בתקופה רגישה. הגזירות נוחתות ברצף ופוגעות ברמת החיים של מעמד הביניים. הקטנת קצבאות, המע"מ, הדלק, המסים וההיטלים מעידים ששום דבר חדש לא קורה. המדיניות הכלכלית של שר האוצר יאיר לפיד, כפי שהיא מתבטאת בצעדים האחרונים שנקט, שזורה היטב במשנה הכלכלית של נתניהו.

לגזירות אלה אין ולא כלום עם הקרדיט של 100 ימי החסד שמשמעותן אמורה לסמן שינוי מהותי. לאחרונה נוכח הציבור עד כמה מוזרות דרכי הפוליטיקה, שהתבטאו בהיעדרות של לא מעט ח"כים מהליכוד מההצבעה על עליית שיעור המע"מ - עלייה שמטרתה הקטנת הגירעון שהליכוד יצר, ועכשיו אותם חברי כנסת טומנים ראשם בחול.

מהי המשמעות של הדברים מבחינתו של לפיד: אם לעליית המע"מ אין לו תמיכה רחבה בכנסת, כיצד תהיה לו תמיכה בשינויים מהותיים שמתחייבים מהמצב? צריך להיות ברור, יש להכות על הברזל בעודו חם ולא בעוד שנה-שנתיים כאשר הרוח כבר לא תניע את מפרשי התמיכה הציבורית.

שר האוצר, יאיר לפיד | צילום: עטא עוויסאת

חשוב להבין נקודה נוספת: בישראל חיים בעיקר את ההווה ומקדישים את רוב המשאבים לכיבוי שריפות ולטיפול בנושאים שוטפים. התוצאה? לא נשאר אוויר לאסטרטגיה ולצעדים ארוכי טווח שהמשק נזקק להם. כיצד ישנה לפיד נורמה נפסדת זו?

הצהרות לוחמניות

ראינו לדוגמא כיצד התמסמסה ההחלטה על הקטנת מספרם של תאגידי המים. במקומה נעשה ניסיון לכפות עליהם התייעלות, שגם היא לא תצלח, כי התייעלות לא מתבצעת כתוצאה מהצהרה.

התייעלות צריך לנהל ולתת לכך כלים, ידע ונחישות ניהולית. מי בדיוק ינהל את ההתייעלות? האם העובדים יתנו לכך יד? אבל באוצר אמונים על הצהרות, שכבר ראינו בעבר ששינוי לא צמח מהן.

האם הכישלון המסתמן של השינוי בתאגידי המים מסמל את ההמשך? הציבור נחשף להצהרות לוחמניות של לפיד, נפתלי בנט וכץ לגבי הרפורמה בנמלים. ראשי הוועדים הגיבו בחריפות, היה קצת רעש בתקשורת והעניין ירד ישראל מסדר היום. חברת החשמל לדוגמא לא יורדת מהכותרות. גובה גירעון שלה הוא כ-80 מיליארד שקל, כפול מהגירעון הממשלתי. גודל הבעיה יביא לידי כך שכל משק בית יצטרך לשאת בפתרונה. למה מחכים, שהגירעון יגיע ל-100 מיליארד שקל? בינתיים חוגג האבסורד כאשר תנאי העובדים בחברת החשמל שהם מהטובים במשק, מגדילים כמובן את הגירעון. כיצד מתכוון לפיד להתמודד עם הפריון הנמוך במגזר הממשלתי, שעלויות השכר שלו הצפויות להגיע לכ-140-130 מיליארד שקל, מהוות כ-40% מתקציב המדינה? בלי שיפור בפריון לא יהיה סיכוי לשנות משהו במשוואה הקשה.

מישהו שם את הנושא על המפה? מדוע לא מנסים לאחד רשויות מקומיות? מה שנעשה בתחום זה בישראל מגוחך. בפועל אין פער גיאוגרפי בין מרבית הרשויות במרכז המדינה, אבל להטיל מע"מ זה קל, לאחד רשויות זה קשה כי איש לא רוצה להתאמץ. צריך להיות ברור - ללא טיפול משמעותי בנושאים מרכזיים, ההוצאה הציבורית תעלה ואז יצטרכו להטיל כרגיל מסים נוספים. 100 הימים מגיעים לקיצם והציבור רק שומע הצהרות.

הכותב הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה