מכה לחמינאי: חסן רוחאני המתון הוא נשיא איראן החדש

המהפכה הסגולה של הרפורמיסטים: חסן רוחאני - האיש שקיבל בשבוע החולף רוח גבית מתנועת הרפורמיסטים ומשני נשיאים לשעבר - הוא הנשיא הנבחר של איראן. כך הודיע הערב (שבת) שר הפנים האיראני לטלוויזיה הממלכתית. רוחאני קיבל 50.68 אחוזים מהקולות (כ-18.6 מיליון קולות), והוביל בפער ניכר על חמשת המועמדים האחרים בבחירות, כולם שמרנים ובהם יקירו של המנהיג הרוחני העליון עלי חמינאי, סעיד ג'לילי. בשל העובדה שרוחאני קיבל יותר מ-50 אחוזים מהקולות אין צורך בסיבוב שני.

משרד הפנים האיראני דיווח שהצביעו 72.7 אחוז מבעלי זכות הבחירה המדינה. רוחאני היה איש הדת היחיד מבין המועמדים. הדוקטור למשפטים בן ה-64 זכה לאחרונה לתמיכת הרפורמיסטים והנשיא לשעבר מוחמד חתאמי, וכן לתמיכתו של נשיא קודם אחר, עלי אכבר האשמי רפסנג'אני, שנמנע ממנו להתמודד. יש לו היכרות קרובה גם עם המנהיג העליון חמינאי והוא היה נציגו במועצה לביטחון לאומי.  

מבין חמשת המועמדים המובסים, שני הגיע ראש העיר טהרן המכהן, מוחמד באקר כליבאף, שזכה ל-6.07 מיליון קולות בלבד. שלישי, ובפער ניכר, הגיע ראש צוות המשא ומתן של איראן לשיחות הגרעין, מוחמד ג'לילי, שכאמור היה המועמד המזוהה ביותר עם המנהיג העליון. ג'לילי זכה ל-3.17 מיליון קולות בלבד.

אזרחיות איראניות הולכות להצביע | צילום: אם סי טי

רוחאני מחליף בתפקיד את מחמוד אחמידנג'אד, שמסיים כעת שתי קדנציות כנשיא איראן. עבור מערב, בשמונה השנים האחרונות היווה נשיא איראן היוצא סדין אדום עבור המערב - בעיקר בהתבטאויותיו ובהצהרותיו החד משמעיות על אודות תוכנית הגרעין של הרפובליקה האיסלאמית. במידה רבה, ארצות הברית ובנות בריתה יתייחסו לכהונתו של רוחאני תוך השוואה מתמדת לקודמו. במהלך קמפיין הבחירות שלו תקף רוחאני פעמים רבות את אחמדינג'אד. "לא ניתן לשמונה השנים האחרונות להמשיך", אמר. "הן הביאו סנקציות על המדינה, ובכל זאת הם גאים בכך".

רוחאני - המועמד של הצעירים

רוחאני נשוי לנעימה רוחאן מאז 1969 ולשניהם שני בנים ושתי בנות. בנו הבכור חוסיין שם קץ לחייו באפריל 1992. הנשיא החדש החל להתקרב לדת בגיל צעיר וכשבגר ביסס את עצמו כמתנגד בולט למשטר השאה שנתמך על ידי המערב. פעולותיו ונאומיו במהלך שנות ה-70 לא נעלמו מעיניו של מייסד הרפובליקה האיסלאמית, אייתוללה רוחאלללה חומייני, שהפיל את שלטון השאה במהפכת 1979.

רוחאני סיים לימודי משפטים באוניברסיטת טהרן ב-1972. לאחר מכן הוא נסע לסקוטלנד ללמוד תואר שני במשפטים באוניברסיטת קלדוניה בגלזגו. בזמן ששהה מחוץ לאיראן, ההתעוררות האיסלאמית גדלה וצברה כוח. עם שובו לאיראן הגביר רוחאני את הביקורת שלו על משטר השאה, אך נאלץ לברוח מהמדינה כדי להימנע ממעצר. לאחר מכן הוא הצטרף לחוג תומכיו של חמינאי, שהיה בעצמו בגלות בצרפת, ולחברי המעגל הפנימי שלו שכלל גם את רפסנג'אני.

לאחר מהפכת 1979 הוא עלה במהירות בסולם הדרגות ושירת בכמה תפקידי מפתח. הוא היה אחראי על ארגון הצבא מחדש, שירת כחבר פרלמנט,

פיקח על רשות השידור הממלכתית ושימש על תקן שופרו של חמינאי. במהלך מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80' הוא חיזק את קשריו עם רפסנג'אני והיה יועצו הבכיר לביטחון לאומי כשזה היה נשיא במהלך שנות ה-90'. רוחאני המשיך בתפקידו גם בתקופת כהונתו של הנשיא הרפורמיסטי חתאמי, ואף מונה לתפקיד השליח האיראני הראשון לשיחות הגרעין.

אפרופו, תוכנית הגרעין עשויה לעמוד במרכז הכהונה של רוחאני בנשיא. אף שכל סוגיות המפתח - כלל הגרעין - נמצאות תחת שליטה של ההנהגה הדתית, הברית עם רפסנג'אני מעניקה לרוחאני חופש יחסי להטביע את חותמו על טקטיקות המשא ומתן עם מעצמות העולם. במהלך קמפיין הבחירות שלו קרא רוחאני לחפש "אינטראקציה חיובית עם העולם", שכוללת ניסיונות להפיג את חששות המערב מתוכנית הגרעין ולהביא להסרת הסנקציות הכבדות שהורידו את הכלכלה האיראנית על ברכיה.

במהלך הקמפיין שלו הוא השמיע ביקורת כלפי מדיניות החוץ השנויה במחלוקת של קודמו אחמדינג'אד: "אני אדחוף למדיניות של פיוס ושלום. אנחנו גם נתפייס עם העולם".