ביקורת תערוכה: "אפילו" בגלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה

תערוכה משותפת לאביטל גבע ויצחק דנציגר. זוהי תערוכה ראשונה בסדרה של הגלריה, שבה יוצגו עבודות של אמנים עכשוויים לצד עבודותיו של דנציגר, מראשוני האמנים הקונספטואליים בישראל.

קהל היעד: חובבי אמנות קונספטואלית ואמנות סביבתית.

מתוך המיצג של אביטל גבע, "נמלים, צינורות ומוזיקה"

דבר המבקרת: אביטל גבע, האמן שפותח את הסדרה, היה תלמידו של דנציגר. הוא זכה להכרה ראשונה בשנות השבעים ואף ייצג את ישראל בביאנלה בוונציה בתחילת שנות התשעים, והוא אחד האמנים הישראלים המתמקדים בפן האקולוגי והסביבתי של האובייקטים האמנותיים שלהם.

כמו בעבודתו בביאנלה - שאליה העתיק בצורה מדויקת חממה אקולוגית - גם בתערוכה זו עבודותיו של גבע עושות שימוש רב בחומרים מן הטבע. הקומה התחתונה של הגלריה הופכת כולה למיצב המורכב מחומרים מן הטבע - מים, חול ואבנים, שלצדם מוצגים שרטוטים של גבע שכמו מתכנן חווה חקלאית או בית גידול. הקומה העליונה מוקדשת לעבודותיו של יצחק דנציגר, ציורים ופסלים שיצר משנות הארבעים עד שנות השבעים. קל להבחין ביצירות בשפתו הקונספטואלית המובהקת של דנציגר ובדמויות האופייניות לו, שכולן מתכתבות עם יצירתו הגדולה והמוכרת ביותר מסוף שנות השלושים - הפסל "נמרוד" (עד 29 ביוני. הרצל 117, ת"א. הכניסה חופשית).

› שורה תחתונה: ההצגה של גבע ודנציגר זה לצד זה מעניקה משמעות נוספת לעבודות של כל אחד מהם, אך היתה מקבלת משמעות גדולה יותר אם לא היתה נחלקת לשתי קומות נפרדות.