אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הכלכלה הפלסטינית: הסינים קברו את הטקסטיל הפלסטיני צילום: יואב גלאי

הכלכלה הפלסטינית: הסינים קברו את הטקסטיל הפלסטיני

תעשיית הביגוד והאופנה בגדה וברצועה לא הסתגלה לעולם החדש, ולכן היא על סף קריסה

17.06.2013, 08:57 | דני רובינשטיין

"משפחה אחת מהגדה המערבית מתייצבת מול הכאפיות מתוצרת סין", כך בישרה כותרת של כתבה שהופיעה באתר החדשות האמריקאי The Christian Science Monitor. הכתבה עוסקת במשפחת אל־חרבאוי, משפחה מוכרת מחברון, שמייצרת זה שנים את אחד הסמלים הפלסטיניים הגדולים ביותר, הכאפייה, שיאסר עראפת היה המותג המוביל שלה. לאחר המעבר לייצור בסין בשנים האחרונות עומד העסק המשפחתי בפני קריסה.

קראו עוד בכלכליסט

"זו השפלה לאומית", קבעו בחברון. ג'ואד אל־חרבאוי, בן המשפחה וחבר לשכת המסחר של העיר, הודיע על סופה הקרב של תעשיית הטקסטיל הפלסטינית.

המס של פיאד חולל מהומה בשווקים

מצוקת יצרני הכאפיות אכן מסמלת את קריסת תעשיית הטקסטיל הפסלטינית. בשנות השמונים היו בגדה ובעזה כ־2,500 מפעלי בגדים ונעליים, שהעסיקו כ־100 אלף עובדים, ואילו היום יש שם כ־400 מפעלים ופחות מ־20 אלף עובדים. הצניחה החופשית נמשכת בשנים האחרונות, בעיקר בגלל ביטול המכסים, שהזניק את היצרנים הזולים מהמזרח הרחוק. ב־2007 הסתכם ייצור הטקסטיל הפלסטיני ב־80 מיליון דולר וב־2009 הוא הצטמצם ל־64 מיליון דולר.

יאסר ערפאת. סמל הכאפייה הפלסטיני הגדול מכולם, צילום: איי פי יאסר ערפאת. סמל הכאפייה הפלסטיני הגדול מכולם | צילום: איי פי יאסר ערפאת. סמל הכאפייה הפלסטיני הגדול מכולם, צילום: איי פי

אחת הפעולות האחרונות של ממשלת סלאם פיאד היתה להודיע על הטלת מכס על יבוא מסין. למעשה, לא מדובר במכס, אלא במס קנייה המוטל על הסוחרים, משום שלפי הסכמי אוסלו לישראל ולפלסטינים יש מעטפת מכס משותפת. מסים כאלה אפשר להטיל בעיקר במעברי הגבול או על יבואנים, אך הממשלה הפלסטינית לא יכולה לגבות אותם, גם לא מהיבואנים, שחלקם ישראלים. לפיכך ניסו הפקחים לגבות אותם מהסוחרים וחוללו מהומה בשווקים, בעיקר בשכם.

האם תעשיית הטקסטיל הישראלית תסייע?

דיונים על העתיד מעורר הדאגה של תעשיית הטקסטיל הפלסטינית התקיימו לאחרונה במרכז פרס לשלום במסגרת מפגש בין מעצבי אופנה ישראלים ויצרני טקסטיל פלסטינים. את המפגש מימן האיחוד האירופי בפרויקט ששמו "שותפים לעסקים, שותפים לשלום". במפגש הוסבר כי התעשייה הפלסטינית לא הסתגלה למציאות החדשה ונותרה תקועה בייצור של מוצרים פשוטים, ואילו בישראל עברו לייצור של מוצרי גמר לאופנה העילית והעבירו את הייצור הפשוט לחו"ל. אלא שאת הסדינים, השמיכות, המגבות והכאפיות זול יותר לייצר בסין ובבנגלדש מבחברון.

במפגש הועלו רעיונות להתאמת הייצור הפלסטיני לעולם החדש. למשל, באמצעות הגברת קבלנות המשנה לתעשייה בישראל. למשתתפים במפגש היה ברור שהטלת מסי מגן פלסטיניים אינה הפתרון.

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
תווי פנים סיניים
האם לקורא כספי תווי פנים סיניים ? אם לא כך - קשה להבין את התעלמותו מהמסר שעולה מכתבתו של רובינשטיין אודות ההרס שנגרם לתעשייה הפלשתינית בצעדיה הראשונים על ידי היבוא מסין,שהרס לפני כן תעשיית בסיס בישראל.ישראל נותנת כתף להרס התעשייה ברשות,שבלשון המעטה לא תעבור ללא נזק לישראל.
יעוב , המרכז  |  17.06.13
לכל התגובות