האם כדאי לכתוב צוואה

רבים מתחבטים האם לערוך צוואה, ורבים גם עורכים יותר מצוואה אחת. אז מי באמת צריך צוואה, מתי אפשר לסמוך על חוק הירושה ואיך זה קשור לאמנות?

השאלה הזאת חסרת גיל: שואלים אותה אנשים בגיל הפנסיה, כי "לא נעשים צעירים יותר"; הורים צעירים, שזה עתה נולד ילדם הראשון, או כאלה שזה ילדם הראשון מהאשה השנייה (או האחרת); אנשים לקראת נישואים או אחרי גירושין, כאלה שהתגלגל לידיהם רכוש כלשהו וכאלה שיש להם רק את מה שעבדו עבורו. אל תחפשו משמעויות נסתרות למילים הפשוטות האלה; הרי כאלה הם חיים, בסופו של יום.

בהעדר צוואה, יש הסדרים ברורים ושוויוניים בחוק הירושה כיצד יחולק הרכוש שאדם משאיר אחריו, גם אם הוא עצמו לא החליט דבר בעניין. אבל, כצפוי, לרבים מאיתנו יש תפיסה שונה של מהו "שוויון", ובטח ובטח כשמדובר בשוויון בין יורשים: "לילד הזה נתתי בעודי בחיים, אז לילדה אתן יותר מתוך רכושי לאחר מותי" הוא חשבון שרבים עושים בחייהם.

אנחנו אוהבים לחשוב שיש לנו שליטה על חיינו ואנחנו רוצים לחשוב שתהיה לנו שליטה עליהם גם לאחר שיגיעו אל קיצם. אנחנו רוצים לקבוע מה יעלה בגורל רכושנו, שצברנו בעמל רב, ובה במידה אנו רוצים גם לקבוע את מהלך חייהם של צאצאינו ולהשפיע עליהם ככל שניתן: אנו עורכים הסכמי ממון עוד לפני שאנחנו מתחתנים (כי גם גירושין הוא סוג של מוות), עושים ביטוח חיים וקובעים מוטבים כאלה או אחרים, כותבים צוואות ומשנים אותן לא פעם ולא פעמיים. מתברר, שזה לא פשוט לקחת החלטות שמתייחסות לעתיד המעורפל או למצבים, שאנחנו אפילו לא רוצים לחשוב שניקלע אליהם גם אם אנו יודעים בוודאות שנגיע אליהם. למה לחשוב עליהם עכשיו? זה, הרי, כל כך מדכא!

אז צוואה - כן או לא? התשובה אינה פשוטה. דעתי היא, כי כדאי וצריך לערוך צוואה, בעיקר במקרים בהם הרכוש שנותיר אחרינו אינו רכוש שקל יהיה ליורשים לנהלו במשותף או לחלקו ביניהם, אם משיקולי מס ואם משיקולים מעשיים אחרים.

הדבר נכון כפליים במקרים בהם יש אי שוויון אלמנטרי בין היורשים: מה קורה במידה ואחד היורשים הוא נכה, לא עלינו, או לוקה בכל בעיה אחרת המצריכה היערכות כלכלית מיוחדת? מה קורה כאשר אצל המצווה עצמו יש חשש, שצאצאיו לא ינהגו בהגינות כלפי בן או בת זוגו לאחר מותו? לא חסרים מקרים, המצדיקים עריכת צוואה מתוך מניעים של דאגה לקרובי המצווה, לפי מיטב שיקול דעתו וניסיונו לחזות את העתיד ולשלוט ככל שיוכל על מה שנראה בעיניו כטובתם לאחר מותו.

עם זאת, במקרים בהם אפשר לאמר ש"הכל כרגיל" – כשהתא המשפחתי שלם, כשאין בעיות מיוחדות או צורך בטיפול מיוחד במי מהיורשים הפוטנציאליים וכשאין חשש לתביעות משפטיות של היורשים אחד את השני – במקרים אלה ניתן לחסוך את הטרחה וההוצאה הכספית ולהשאיר לחוק לקבוע את חלוקת הרכוש. חוק הירושה הישראלי הוא אחד המתקדמים והנאורים בעולם והוא מציע דרך הוגנת ונטולת משוא-פנים לחלוקת רכוש הנפטר.

יש סיפור על גברת נכבדה ועשירה, שהורתה לאמן שצייר את דיוקנה להוסיף לתמונה צמיד זהב על כל יד, מחרוזת פנינים סביב הצוואר, עגילים עם אבני אודם ועטרת יהלומים. האמן טען בפניה שהמעשה גובל ברמאות והגברת ענתה לו: "תראה, בעלי מסתובב עם פצצה צעירה, ואני רוצה שאחרי מותי היא תצא מדעתה כשתחפש את כל התכשיטים האלה". אם אתם מבקשים לשלוט ביד רמה בשאריכם, גם – ואולי רק – לאחר מותכם, ולא מצאתם דרך אחרת לבטא את משאלתכם זו, אתם מוזמנים לכתוב צוואה. יש מספיק עורכי דין ונוטריונים שישמחו לבצע עבורכם את השירות הזה.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

הכותב הוא עו"ד ונוטריון