אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
נדחתה תביעת לוחמי השייטת שצללו בקישון צילום: אלעד גרשגורן

נדחתה תביעת לוחמי השייטת שצללו בקישון

"לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להוכיח שחשיפתו הנטענת למימי הקישון היה בכוחה לגרום למחלתו", כתב שופט בית המשפט המחוזי, ד"ר עדי זרנקין, ודחה את תביעתם של כ-70 לוחמי שייטת. הם טענו כי חשיפתם לחומרים מסוכנים גרמה לסרטן ולמחלות נוספות

17.06.2013, 13:14 | זוהר שחר לוי

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה היום (ב) את תביעתם של כ-70 חיילי צה"ל לשעבר שטענו כי במסגרת שירותם הצבאי חלו במחלות קשות לאחר ששחו בקישון. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי לא "לא הוכח קשר סיבתי בין מחלותיהם של התובעים לבין חשיפתם הנטענת למי הקישון".

קראו עוד בכלכליסט

בתביעה שהוגשה בשנת 2000 ובשלש תביעות נוספות שהוגשו בשנת 2004, טענו החיילים כי במהלך שירותם הצבאי, בעיקר בשנות ה-70 וה-80, באו במגע עם מי נחל הקישון וכי מחלות קשות בהן לקו, בהן מחלות ממאירות, ננגרמו להם כתוצאה מזיהומו.

החיילים, חלקם לוחמי שייטת 13, טענו כי חיפה כימיקלים בע"מ, איגודי ערים (אזור חיפה), עיריית חיפה, ובתי הזיקוק לנפט בע"מ הם האחראים לזיהומו של הקישון. לגרסת התובעים, שיוצגו על ידי עו"ד משה קפלינסקי, גורמים אלו הזרימו למימיו במשך שנים רבות חומרים מסוכנים ובהם המתכון ארסן, ניקל, כרום, קדמיום ועופר וכן בנזן.

 

"לא נמצא בסיס מחקרי לטענות". נחל הקישון , צילום: אלעד גרשגורן "לא נמצא בסיס מחקרי לטענות". נחל הקישון | צילום: אלעד גרשגורן "לא נמצא בסיס מחקרי לטענות". נחל הקישון , צילום: אלעד גרשגורן

בפסק דין המשתרע על פני 147 עמודים, דוחה שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, ד"ר עדי זרנקין את תביעות החיילים מן הטען שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלות לבין החשיפה הנטען למי הקישון. לפי פסק הדין, אף שהוכח במהלך הדיונים בתיק כי החומרים המסוכנים הללו אכן נמצאו במימי הקישון וכן בבוצת הנחל, לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להוכיח כי חשיפתו הנטען למימי הקישון היה בכוחה לגרום למחלתו.

לפי השופט זרנקין, החיילים לשעבר נמנעו באופן מודע ומושכל מהבאת ראיות כלשהן לקיומו של עודף תחלואה בקרב חיילים שנחשפו למימי הקישון בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, או מהבאת ראיות כי קיים עודף תחלואה בקרב מי שנחשפו בחשיפה דומה לחומרים נשוא התביעה.

"האמירה או הטענה", כך לפי פסק הדין, "כי מאן דהוא חלה ב'סרטן', משום שנחשף לחומר 'מסרטן' הינה אמירה פשטנית, וכל עוד לא נבחן סוג מחלת הסרטן, מהם גורמי הסיכון שידועים למחלה ספציפית זו, מהי תצורת החשיפה הרלוונטית... לא ניתן לקיים דיון של ממש בשאלת הקשר הסיבתי בין החשיפה למחלה".

בית המשפט העדיף את חוות דעותיהם של מומחי הנתבעים, בהם חיפה כימיקלים שיוצגה על ידי עוה"ד גיל עטר, שי כהן וליהי רז ממשרד נשיץ ברנדס, אשר חוות דעתם ועדותם בבית המשפט הותירו רושם של מקצועיות ובקיאות רבה, ואשר קבעו כי הסבירות שהחשיפה לחומרים שהיו בקישון עקב מגע עורי או נשימתי או בדרך של עיכול, היא שגרמה לתחלואת התובעים - הינה קלושה ביותר.

השופט עדי זרנקין. טען כי לא הוכח קשר סיבתי שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלות לבין החשיפה למי הקישון, צילום: אלעד גרשגורן השופט עדי זרנקין. טען כי לא הוכח קשר סיבתי שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלות לבין החשיפה למי הקישון | צילום: אלעד גרשגורן השופט עדי זרנקין. טען כי לא הוכח קשר סיבתי שלא הוכח קשר סיבתי בין המחלות לבין החשיפה למי הקישון, צילום: אלעד גרשגורן

השופט ד"ר זרנקין הבהיר בפסק-דינו כי התובעים אינם מהווים קבוצה הומוגנית, הן מבחינת סוג פעילותם באזור הקישון וחשיפתם למימיו, והן לגבי המחלות בהן חלו, והוסיף כי חלקם של התובעים נמנו על שייטת 13, וחשיפתם של אלו למי הקישון הייתה רבה יותר, וחלקם נמנו על יחידות אחרות של חיל הים, ושל יחידות צה"ליות אחרות, וחשיפתם, אם בכלל נחשפו, הייתה פחותה בהרבה.

בפסק-הדין נקבע כי מי מן התובעים אשר צלל במימי הקישון,חשיפתו הפוטנציאלית למים, הייתה באמצעות בליעה או באמצעות מגע עורי. תוך שהוא סוקר את טיבם ותכונותיהם של כל החומרים שנמצאו בקישון, קבע בית המשפט כי בצורת החשיפה אשר בה נחשפו התובעים לחומרים אלו,כאמור, לא יכולים היו החומרים הללו לגרום למחלותיהם.

צורת החשיפה הינה משמעותית ביותר, מציין פסק הדין, בשעה שמדברים על קשר סיבתי בין חשיפה לחומר מסרטן לבין מחלה שלקה בה מי שנחשף לחומר. כך, למשל, כשם שסיגריות קשורות עם סרטן הריאות או סרטן הגרון, רק למי שמדליק את הסיגריה ושואף את עשנה רווי החומרים המזיקים, אך אין הן מהוות סכנה בעת שהן מצויות בצורתן המוצקה בכיסו של המעשן, וכשם שמי ששואף אבק אסבסט מצוי בסיכון לחלות בסרטן, אך לא כן, אם ייחשף לאסבסט בצורה אחרת, כך אף את החשיפה לחומרים שבמי הקישון יש לבחון על פי הצורה שבה נחשפו אליה התובעים.

כך, לדוגמא, נקבע בפסק הדין כי הסיכון שבחשיפה לקדמיום ולניקל, הינו חשיפה לאדים של חומרים אלו, אשר נוצרים בשעה שמתיכים אותם בטמפ' של למעלה מ-1000 מעלות צלסיוס. חשיפה זו איננה רלוונטית כלל לחשיפתם הנטענת של התובעים. השופט הבהיר כי החשיפה העורית לחומרים הנדונים הינה זניחה ואיננה מסוגלת לגרום לנזקים להם טוענים התובעים. כך אף נקבע כי החשיפה לחומרים אלו על ידי בליעה של המים, אף היא חשיפה זניחה, וכי המחקרים שמצאו קשר בין חשיפה לארסן, למשל, לבין סרטן העור, עסקו במי ששתו במשך עשרות שנים מים המכילים ארסן, ואצל אלו אף נתגלו סימני הרעלה של העור, אשר לא נמצאו אצל מי מן התובעים.

בית המשפט סקר אחת לאחת את מחלותיהם של 70 התובעים, וכן את גורמי הסיכון המוכרים לתחלואה במחלות אלו. כמו כן סקר את נסיבותיהם האישיות של כל אחד ואחד מן התובעים, את מידת חשיפתו למי הקישון, ואת גורמי הסיכון האישיים המובהקים שהיו לכל אחד ואחד מהם, לחלות במחלות בהן לקו.

לאחר כל אלה הגיע השופט לכלל מסקנה כי חשיפתם למי הקישון, של חלק מן התובעים, הייתה חשיפה מועטה ואף זניחה, ולרובם ככולם היו גורמי סיכון אישיים מובהקים לחלות במחלות בהן חלו. בכלל גורמי סיכון אישיים אלו נמנים אורח חיים (עישון כבד, חשיפה מסיבית לשמש ועוד), רקע גנטי משפחתי, רקע רפואי קודם ועוד.

בצעד יוצא דופן, לאחר שהתקיימו בתיק כ-150 דיונים ונרשמו לא פחות מ-13 אלף דפי פרוטוקול, התחשב השופט בתובעים וקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו. זאת, אף שהמאמץ שנדרש בניהולו של המשפט, הן מצידו של ביהמ"ש והן מצדם של הצדדים, הינו חסר תקדים בהיקפו, וכי אין ספק שההוצאות שנגרמו לנתבעים בניהול הגנתם הינן ניכרות ביותר.

עו״ד חיים מנדלבאום ממשרד עו"ד מלמן מנדלבאום אשר ייצג את בז״ן, כאול וגדיד ציין היום: "נראה כי מדובר בהחלטה אמיצה של השופט ד"ר עדי זרנקין. בית המשפט בדק את חומרי הראיות לעומקן וביצע החלטה עניינית על אף שעלולה היתה להיות לא פופולארית".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות