אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הפועל תל אביב, דויד או גוליית? צילום: עוז מועלם

הפועל תל אביב, דויד או גוליית?

הפועל תל אביב תשלם לאיתי שכטר שכר שהיה יכול להשיג רק בקבוצות אירופיות או בקבוצות ישראליות בבעלות מיליארדר. האם זו האסטרטגיה הנכונה לקבוצה ללא בעלים?

18.06.2013, 08:54 | אוריאל דסקל

המעבר החם של הקיץ בליגת־העל הוא ללא ספק של איתי שכטר מקייזרסלאוטרן להפועל תל אביב. הקבוצה הגרמנית תקבל עבורו כ־2.3 מיליון שקל (בתשלום שיחולק, ככל הנראה, לחמש עונות). שכטר עצמו צפוי להרוויח סכום דומה לשנה. בהנחה שהפועל תגיע ל־60 נקודות, שכטר צפוי להרוויח כ־2.5 מיליון שקל ברוטו בעונה. בונוסים על הישגים אישיים וקבוצתיים צפויים להקפיץ לו את השכר ל־3 מיליון שקל בשנה — לפחות בשנתיים הראשונות. זו אחת המשכורות הגבוהות ביותר בליגת־העל.

העסקה כולה צפויה לעלות להפועל תל אביב כ־15 מיליון שקל בחמש שנים והיא ממומנת על ידי עידו חג'ג', בעלים של 5% מהפועל תל אביב, וגם מכיסי האוהדים — שמחירי המינויים שלהם יעלו ב־8% כדי לממן את שכטר.

קראו עוד בכלכליסט

אמיר לובין (מימין), איתי שכטר ורן בן שמעון. החתמה טובה מבחינה רגשית אבל האם הגיונית?, צילום: עוז מועלם אמיר לובין (מימין), איתי שכטר ורן בן שמעון. החתמה טובה מבחינה רגשית אבל האם הגיונית? | צילום: עוז מועלם אמיר לובין (מימין), איתי שכטר ורן בן שמעון. החתמה טובה מבחינה רגשית אבל האם הגיונית?, צילום: עוז מועלם

אנשי הפועל תל אביב אומרים שחזרתו הפיחה חיים ותקווה בקרב האוהדים והתחושה היא שהולכים על עונה טובה. אנשי הפועל מדברים גם על עלייה במכירת מינויים בזכות שכטר, ושבסופו של דבר העסקה ממומנת לא מהתקציב השוטף. עם זאת, כפי שזה נראה עכשיו שכטר לא ממש יעלה את מכירת המינויים ביחס לשנה שעברה, אלא יעזור ככל הנראה לשמר את כמות המינויים. ובכלל, האם זה מה שצריך להרגיל את האוהדים — שכדי שיקנו מינויים מביאים שחקן בעלויות גבוהות?

מבחינה רגשית, הפועל מרגישה שעשתה את הדבר הנכון, אבל יעילות ההחתמה הזו מוטלת בספק. קודם כל, שחקנים ישראלים שחוזרים מחו"ל עם משכורת מנופחת כמעט אף פעם לא מצדיקים את משכורותיהם. השחקן עצמו הוא דמות חיובית ואהובה על ידי הקהל, אבל הוא לא בדיוק ה"פרנצ'ייז פלייר" שישנה את פני הפועל תל אביב ויכבוש את הכדורגל הישראלי בסערה. מאז שאיתי שכטר התחיל את הקריירה שלו כשחקן בוגרים (עונת 2005/06) הוא רשם יותר משבעה שערי ליגה רק פעם אחת (2009/10), כאשר כבש 22 שערים ובישל שישה. זו העונה שבעצם הפכה אותו ל"סמל בהפועל תל אביב". עם זאת, הסטטיסטיקה לא מבשרת שהוא יחזור על ההישג הזה בעונה הקרובה. ממוצע השערים שלו בעונה בישראל עומד על שמונה. הוא מבשל כ־2.5 שערים בעונה. הסטטיסטיקות הללו הן של שחקן בסדר גמור בסטנדרטים הישראליים, אבל בטח לא אחד ששווה 3 מיליון שקל בעונה.

בקייזרסלאוטרן ובסוונסי שכטר לא ממש הרשים ולא שיפר את הסטטיסטיקות הללו (חמישה שערים בשנתיים). אם מאמן הפועל רן בן שמעון יצליח להפוך אותו לחלוץ של 20 שערים בעונה בגיל 26 — צריך להוריד בפניו את הכובע. בטווח הארוך הפועל תל אביב חייבת למצוא דרכים אחרות אם היא רוצה לשגשג.

שחקני דורטמונד. פעולות  טובות בשוק העברות ושל המאמן, צילום: אי פי איי שחקני דורטמונד. פעולות טובות בשוק העברות ושל המאמן | צילום: אי פי איי שחקני דורטמונד. פעולות  טובות בשוק העברות ושל המאמן, צילום: אי פי איי

גודל תקציב שכר השחקנים כן קובע

הפועל צריכה לשאול את עצמה אם הבאת שחקן בעלויות כאלו היא פעולה אחראית מצד קבוצה ללא בעלים, שצריכה להתאמץ כדי להעלות את ההכנסות הטבעיות ולמקסם את ההוצאות שלה כדי להתחרות שווה בשווה מול קבוצות שממומנות על ידי מיליארדרים ומיליונרים.

מכבי תל אביב יכולה להוציא כסף בלי סוף במונחים ישראליים. מכבי חיפה מתחילה כל שנה בפלוס של 15 מיליון שקל כיוון שזה מה שיעקב שחר מוכן להשקיע כל שנה בקבוצה. בית"ר ירושלים אולי נראית רחוקה מאוד מהפסגה, אבל ייתכן מאוד שבקרוב תזכה להשקעות ענק גם כן. לאור המספרים הללו, הפועל תל אביב תצטרך לפעול אחרת בשוק העברות השחקנים ובכלל כדי להבטיח את הנוכחות שלה ברגעים המכריעים של העונה.

בספר "Soccernomics" מוכיחים סיימון קופר וסטפן סיזמאנסקי את הקשר בין תקציב המשכורות למיקום בליגה. על פי החישובים שלהם, בעשורים האחרונים יש התאמה של 92% בין גודל תקציב המשכורות לבין המיקום בליגות. בעלת התקציב הגבוה ביותר לא בהכרח תמיד תזכה באליפות, אבל סביר להניח שכן. בעלת התקציב השני בגודלו לא בהכרח תגיע למקום השני, אבל סביר מאוד להניח שתהיה בצמרת.

מתוך נקודת ההנחה הזאת, שמשכורות קובעות את מיקום הליגה, קבוצות צריכות לשאוף להגדיל את היכולת שלהן לשלם משכורות. אבל בהנחה שגם אם יצליחו בהפועל להגדיל את הכנסותיהם ואת תקציב השכר שלהם פי שניים — הם לא יצליחו להתמודד עם מכבי תל אביב בכל הקשור לתקציב שכר השחקנים. מכבי תל אביב הציגה תקציב של 106 מיליון שקל בעונה שעברה וצפויה להגדיל אותו העונה. הפועל תל אביב הצליחה להציג תקציב של כ־50 מיליון שקל ותצטרך להקטין אותו לכיוון 40 מיליון שקל העונה.

בקיצור, הפועל תל אביב בעמדת נחיתות פיננסית מול מכבי — לפחות עד שיגיע מיליארדר אוהד הפועל.

מיטשל גולדהאר מונף על ידי שחקניו. האם אפשר ללכת ראש בראש עם קבוצה הרבה יותר עשירה?, צילום: אורן אהרוני מיטשל גולדהאר מונף על ידי שחקניו. האם אפשר ללכת ראש בראש עם קבוצה הרבה יותר עשירה? | צילום: אורן אהרוני מיטשל גולדהאר מונף על ידי שחקניו. האם אפשר ללכת ראש בראש עם קבוצה הרבה יותר עשירה?, צילום: אורן אהרוני

מלכודת הבונוסים המסוכנת של אופ"א

התחרות ראש בראש על שחקנים להעניק להם שכר ענקי עשויה להכניס את הפועל לסחרור פיננסי שעשוי להיגמר רע מאוד. כבר עכשיו הפועל תל אביב משחקת תופסת עם התקציב שלה. היא חייבת להעפיל לליגת אירופה כדי לעמוד ביעדי הגירעון שלה. תקציבה לא מאוזן, ורק בונוסים של אופ"א יאפשרו לה להכניס מספיק כדי להחזיק את ראשה מול המים. אי־העפלה לליגת אירופה עשויה להוביל למכירת חיסול של שחקנים או לקריסה כלכלית.

בעולם קבוצות רבות נפלו במלכודת הזאת, לחיות על הכנסות שאין להן כדי להגיע לנחלה שהיא תחרות של אופ"א. לידס גמרה ככה בליגה השלישית בחובות של עשרות מיליוני ליש"ט. פורטסמות' הגיעה לתחתית הליגות המקצועיות באנגליה בגלל התפיסה הזו, ולא חסרות דוגמאות של קבוצות שלא עמדו ביעדים המקצועיים — מה שהוביל אותן לקריסות כלכליות. מדובר בהימור מאוד מסוכן מצד קבוצה שאין לה בעלים שיוכל לכסות הפסדים במקרה הצורך.

אוהדי הפועל אומרים שהקבוצה חייבת להתחרות על האליפות. היא חייבת להיות תחרותית וחייבת להיות "קבוצה גדולה". הכל נכון, אבל האם הם עובדים ביעילות גבוהה מספיק כדי לאפשר את הקיום שלהם כקבוצת צמרת מבלי לסכן את עתיד המועדון?

האם הפועל תל אביב יכולה לעלות כמתאגרף צנום לזירה ולצפות לשרוד סיבוב אחר סיבוב את המהלומות של הקבוצות העשירות? בטווח הארוך מדובר במתכון לצרות. צריך לפעול אחרת מול המתאגרף הענק כדי לא לחטוף מכות.

מה דויד המלך יכול ללמד את הפועל?

צריך לחשוב כפי שדויד המלך התמודד מול גוליית. על פי הסיפור המקראי, דויד הגיע לשדה הקרב בכלל כרועה צאן ללא ניסיון צבאי, אך כיוון שבעבר גבר על אריה ודב נשלח להתמודד מול החייל הבכיר של צבא הפלשתים. דויד קיבל נשק, קסדה ושריון, אך כיוון שהוא לא היה מסוגל לנוע איתם בזריזות — ובכך איבד את היתרון הטבעי היחיד שהיה לו על גוליית — הוא החליט להוריד את השריון והקסדה הכבדה ולקח איתו לקרב חמש אבנים ורוגטקה. בזכות הזריזות והדיוק הוא הצליח להרוג את גוליית, והשאר היסטוריה. אילו היה ניגש לגוליית עם חרב ושריון כבדים, ככל הנראה היה מובס על ידי העוצמה של הנפיל הפלישתי.

ונחזור לכדורגל. הקבוצות המוצלחות ביותר בכדורגל העולמי הן גם הקבוצות העשירות ביותר בכדורגל העולמי. ובכל זאת, קבוצות כגון בורוסיה דורטמונד — שמכניסה פחות מחצי ממה שריאל מדריד מכניסה — מצליחות להתחרות שווה בשווה. היא עושה זאת בכמה דרכים: סקאוטינג מתקדם בזירות שהקבוצות הגדולות לא מחפשות בהן שחקנים, ושיטת משחק שמבוססת על עבודה קולקטיבית וריצה אינסופית.

וויגאן, מחזיקת הגביע האנגלי, למשל, לקחה את המלחמה בכלים אחרים לכיוון טקטי הרבה יותר. במשך שנים סיכוייה לרדת עמדו על 95% כיוון שהיתה בעלת תקציב השכר הנמוך ביותר בפרמיירליג. 30% פחות מיריבות לתחתית כגון פולהאם ואסטון וילה. אז רוברטו מרטינס, המאמן, השתמש בסטטיסטיקות מתקדמות כדי ליצור קבוצה שתכבוש שערים אחרים לחלוטין מהיריבות.

למשל, אם קבוצה ממוצעת באנגליה כובשת 66% משעריה במשחק זורם ורק 2.8% בבעיטות חופשיות ישירות, אז וויגאן כבשה פי ארבעה יותר מבעיטות חופשיות, ואת רוב השערים משטחים כבשה מחוץ לרחבה בזכות בעיטות ארוכות טווח. וויגאן בעטה הכי הרבה בעיטות מרחוק בפרמיירליג. בעיטה ממוצעת של וויגאן לשער היתה מ־23 מטר מהשער — הרבה יותר מהממוצע של הליגה (בערך 16 מטר).

הרציונליזציה מאחורי הפעולות הללו היתה שבעיטות מרחוק מרחיקות את הכדור מהמשחק ומאפשרות יותר זמן לחזור להגנה. וויגאן כמעט לא ספגה מהתקפות מתפרצות בגלל השיטה הזו, ובמשך שנים הצליחה לשרוד בליגה הבכירה ואף להיות רווחית. העונה ירדה לליגת המשנה אבל זכתה בגביע.

מרטינס לא ניסה להילחם נגד הקבוצות העשירות יותר בדרכים קונבנציונליות. הוא ניצח אותן בדרכים שהוא יכול היה לנצח אותן. הקיץ מרטינס עבר לאברטון, שגם כן השתמשה בסטטיסטיקות מתקדמות כדי למצוא את היתרון שלה בהתמודדות מול יריבות עשירות בהרבה.

בקיצור, כשאין כסף צריך למצוא דרך להתמודד עם הפערים שנוצרים בגלל הכסף. החתמת רן בן שמעון כמאמן, שכבר הצליח להוביל קבוצה קטנה יחסית לאליפות, היא החלטה נכונה מאוד מבחינת הפועל שתסייע לה להפיק יותר מהקבוצה. ואולם, המועדון צריך החלטה אסטרטגית בכל הקשור לגיוס שחקנים. להתחרות על היקרים ביותר זו לא אסטרטגיה שיכולה להאריך ימים מול הגולייתים של ליגת־העל (מיטשל גולדהאר ויעקב שחר). אולם לייצר גאוות יחידה בהתנהלות אחרת ומתוחכמת יותר, התנהלות כמו של דויד, תאפשר להפועל תל אביב להתחרות מבלי לחשוש מקריסה כלכלית.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
כלכלית כתבה מצויינת
גם הצעות דרכי הפעולה של הפועל נראים יצירתיים. רק שמקצועית ניתוח הסטט' של שכטר בגרמניה ובאנגליה לעומת הליגה ממש לא רלוונטי. בגרמניה הוא שיחק בקבוצת תחתית מול הגנות פי כמה יותר טובות מהליגה בישראל ועדיין סיים שם כמלך השערים. באנגליה הוא בקושי שיחק. האם הבאתו של שכטר שגוייה? ממש לא נראה לי. לגבי שאר ההתנהלות של הפועל היא בהחלט לוקה בחסר.
11  |  18.06.13
3.
כתבתה נחמדה, רק חבל שכתב שעושה רושם ריאלי
עם נטייה לספורט, לא יכול להרשות לעצמו לקנות את הבלופים של טביב ("בית"ר ירושלים אולי נראית רחוקה מאוד מהפסגה, אבל ייתכן מאוד שבקרוב תזכה להשקעות ענק גם כן") לא רק שהמספרים וההוכחות מראים שטביב לא השקיע שקל בהפועל ת"א, ההפך הוא הנכון, העובדות שמתחילות לצוף מראות שהנוכל ניסה לגנוב את הקופה. נקווה שבבית"ר הוא יצליח במשימתו, ויטביע את המועדון שמרכז תחת חסותו, את כל החולי במדינה שלנו.
תפיסת מציאות  |  18.06.13