הון אנושי: אמנות מופשטת

ביום חמישי שעבר יבואני סיטרואן לובינסקי כינסו לקוחות מובחרים לארוחת טעימות שכללה מאכלים תאילנדיים מסורתיים לצד מנות מולקולריות מוקצפות ומלאות חנקן. באולם שבו נערכה הארוחה הוצגו רכבי הפרימיום של סיטרואן מדגם DS. מתברר שמדובר בטרנד של יבואני הרכב, שבו רוכשי רכבי יוקרה מצורפים למועדון אקסקלוסיבי שבו הם יכולים לפגוש אנשים ממש כמותם, כלומר עם אותה מכונית.

דורי מנור, מנכ"ל לובינסקי, הסביר שהמחירים, 160 אלף שקל לדגם DS4 בסיסי, סבירים ואפילו זולים לרכבי יוקרה. מנור הוא בן למשפחת מנור, השותפה בבעלות על אי.די.בי עם נוחי דנקנר. "מה שקרה איתנו", מנור הסביר לי אחר כך בנועם, "זה שאנחנו השתמשנו בדיבידנדים שקיבלנו כדי להחזיר את ההלוואות שלקחנו מהבנקים, ונוחי העדיף לקנות מניות כי הוא האמין בחברה ועדיין מאמין בה. בא ג'רמי בלנק (מקרן יורק) וקנה אג"ח בגרושים, ואף על פי שהוא יכול לגרוף היום רווח עצום, הוא מעדיף להשתלט על החברה, גם אם הוא יפסיד כסף. אצלו זה עניין של אגו, לא יותר מזה. אבל נוחי מעוניין בחברה והוא נלחם עליה כמו אריה. אני מאוד מעריך אותו".

אחרי האוכל הזדרזתי למקום שאני אוהב מאוד, גלריה ליטבק של טייקון אתרי הפורנו מולי ליטבק. בגלריה נפתחה התערוכה "קו מיתר" של הציירת דניאלה שינמן, אשתו של פרקליט הצמרת דן שינמן. ציורי הענק המופשטים שלה כיסו את הקירות. ליטבק הסתובב בין המבקרים כשסביבו מכרכרים נערים חתיכים שלא משו ממנו כל הערב. שאלתי אותו אם, כבעל ממון, הוא שוקל לרכוש חברות בישראל. הוא ענה: "אני לא מעוניין להשקיע כסף בישראל". הזכרתי באוזניו את האקזיט של ווייז, וליטבק אמר: "זה נהדר, אבל תחום העיסוק שלי מאוד רחוק מזה, אף ששנינו עוסקים בהייטק. מה שמעניין אותי בארץ זה אמנות".

העובדה שליטבק עשה את הונו מאתרי פורנו אינה מרתיעה את האליטה הישראלית. אולי אפילו להיפך. כתבנו את זה כאן מזמן, ועדיין מפעים להיתקל בזה בכל פעם מחדש.

בשני בערב נפתחה תערוכת יחיד של המעצב רון ארד במוזיאון העיצוב בחולון. ארד, שגם תכנן את בניין המוזיאון, תלה על קירות חלל התצוגה דגמים מחוצים של פיאט 500. לאירוע הגיעו שלל ידוענים צבעוניים שעמדו בתור רק כדי לומר לארד עד כמה הוא גאון. אחת מהם היתה זיוה פתיר, מבכירות בטר פלייס המתפרקת. פתיר אמרה לארד: "למה שלא תמחץ את כל מלאי המכוניות של בטר פלייס? הם בשמחה יסכימו לתת לך לעשות את זה"

ליד אחד הדגמים המחוצים פגשתי את הטייס לשעבר רועי בן ימי, מבעלי חברת LR שמתפרנסת מסחר בציוד צבאי וחקלאי באנגולה. בן ימי בדיוק סיים לשוחח עם ד"ר בועז שוורץ, מנכ"ל השלוחה הישראלית של דויטשה בנק, ואמר לי: "אני והשותפים קנינו את חלקו של איתן ספיבק ועכשיו אנחנו עובדים פחות באנגולה. בישראל לא נפעל כי אנחנו משקיעים בעיקר במדינות מתפתחות". כששוורץ שמע את זה הוא אמר: "אל תדאג, תכף תתחילו להשקיע פה, לפי איך שאני רואה את המצב ואת לאן שהמדינה מידרדרת בגלל הרגולציה".

אחר כך שוורץ ניגש אליי ואמר: "אי אפשר לסמוך פה על הרגולטור, כל פעם משנים החלטות. אנחנו השקענו בחברות הגז, והנה פתאום מחליטים לשנות את ההחלטות לגבי יצוא הגז. אם התחייבת למשהו, תעשה אותו, לא מקובל בעולם לעשות כאלה דברים. איך אפשר לחתום על חוזה ואחר כך לסגת? פתאום מכניסים לך את הששינסקי הזה עוד פעם". ניסיתי לומר לו שלא צריך להגזים. קצת רגולציה, אפשר לחיות עם זה. הוא אמר: "אני ממש לא מגזים, הפופוליזם והרגולציה יקברו את המדינה ויובילו אותנו לאסון כלכלי".