אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסיוע הכספי של ההורים: בין עזרה הכרחית לתלות יתר משתקת צילום: צביקה טישלר

הסיוע הכספי של ההורים: בין עזרה הכרחית לתלות יתר משתקת

מנהל המרכז להעצמה הורית: "השאלה היא אם זו השקעה בתהליך העצמאות של הצעיר, או שהיא מרחיקה מעצמאות"

27.06.2013, 07:46 | קרן צוריאל הררי

לאורך עשרות הראיונות שקיימתי עם הורים וילדים התרשמתי שהכסף שעובר ביניהם משמש גם כמין הארכה מלאכותית ומאוחרת של חבל הטבור. לילדים זו הזדמנות להשיל מעט מהאחריות של עולם המבוגרים וליהנות מהתחושה שיש להם גב. מבחינת ההורים זו דרך להמשיך להיות נחוצים, משמעותיים ומעורבים. "זו מערכת מתגמלת מכל הכיוונים, כך שאף אחד לא רוצה לצאת מהקן, וההורים לא רוצים לשחרר. בקורבנוּת ה'פולנית' זו תעודת ניצחון לזה שאני הורה טוב", אומרת ד"ר דנה שי, ראש המכון לקשר הורה־תינוק במרכז הבינתחומי הרצליה. "הילד אולי מתבגר, אבל הוא נשאר ילדי, וההורה ממשיך 'ליילד' אותו באופן אפקטיבי. אלא שהתפקיד של ההורים הוא לתת לילדים שלהם כלים לצאת אל העולם ולהתמודד איתו".

דן דולברגר. "הזקנה הופכת עצובה והילדים מרגישים אשמים", צילום: צביקה טישלר דן דולברגר. "הזקנה הופכת עצובה והילדים מרגישים אשמים" | צילום: צביקה טישלר דן דולברגר. "הזקנה הופכת עצובה והילדים מרגישים אשמים", צילום: צביקה טישלר

השאלה הקשה היא איפה עובר הגבול בין עזרה לילד שצריך אותה לעזרה שלא משחררת, בין לשלוח את הילד להתמודד עם חייו לבין להפקיר אותו לגורלו. "סביר וטבעי שהורים יעזרו, אבל הם צריכים לעזור בהתאם לגיל של הילדים, ושהעזרה לא תשתק או תנוון אותם, אלא תעזור להם לצמוח", אומר דן דולברגר, פסיכולוג ומנהל המרכז להעצמה הורית, שפיתח מודל התערבות במקרי תלות יתר תובענית בין ילדים למשפחותיהם, לפי גישתו של פרופ' חיים עומר. "השאלה היא אם זו השקעה בתהליך העצמאות של הצעיר, כמו השקעה בלימודים, או שהנתינה רק מעבה את המעטפת המגוננת ומרחיקה מעצמאות".

רוב הילדים אומרים שהם צריכים את עזרת ההורים כדי להתקיים.

 

"אני חושב שהורים צריכים לשאול את עצמם אם לאורך זמן התמיכה שלהם בילד פוחתת והיכולת שלו לקיים את עצמו עולה, או להפך, ואם זה המצב הם צריכים לשאול למה. הוא לא מסוגל ליותר? אלה תנאי השוק? וישנו גם השיקול של היכולות האישיות של ההורים. אם העזרה פוגעת ברמת החיים שלי אני צריך לחשוב פעמיים. אסור לשכוח שבממוצע כושר ההשתכרות של בני 50 ו־60 יורד, אז בגיל מסוים יהיה להם פחות והם יצטרכו לחיות רק ממה ששמו בצד. אם אני צריך למות בעודי בחיים, עדיף שזה לא יקרה".

כלומר שלא ישעבדו את העתיד שלהם למסך הפלזמה של הילדים.

 

"בדיוק. זה עושה את הזִקנה למצוקתית ועצובה, וזה מטיל אשמה על הילדים, שחשים אחראים למצב ההורים. ואם ממשיכים כך עד גיל מאוחר, בני 40 או 50 שחיו כך רוב חייהם מאבדים את היכולת להשתנות. כשאתה בן 50 אתה מכור לעזרה הזאת, וכשהיא נפסקת אנשים חווים את זה כקטסטרופה".

תגיות