צילום: נמרוד גליקמן
יזמים יקבלו 43 מיליון שקל מהמינהל כי הקרקע שרכשו נמסרה באיחור
ארבעת היזמים - החברות שרבט, גרופית, שטרן ואלקאדר - זכו בינואר 1996 במכרז לבניית יחידות דיור במתחם שנלר בנצרת
משרד השיכון והבינוי ומינהל מקרקעי ישראל יפצו ארבעה יזמים בסכום כולל של כ־43 מיליון שקל, לאחר ריבית והצמדה. כך עולה מפסק דין שניתן השבוע על ידי בית המשפט העליון, בגלל עיכוב של שנתיים במסירת קרקע שרכשו. הסכום מתווסף לפיצוי של כ־14 מיליון שקל שפסק בשנת 2009 בית המשפט המחוזי ליזמים.
ארבעת היזמים - החברות שרבט, גרופית, שטרן ואלקאדר - זכו בינואר 1996 במכרז לבניית יחידות דיור במתחם שנלר בנצרת. לאחר הזכייה חתמו החברות על הסכמי בנייה ופיתוח עם משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל, שבהם נקבעו גם מועדי העברת התשלומים למדינה. אולם שלושה חודשים לאחר החתימה נמסר לחברות כי בשל סכסוך משפטי עם אדם שטוען כי הוא בעל הקרקע, לא ניתן להתחיל בבנייה "עד להודעה חדשה".
שנתיים לאחר שהסתיימו ההליכים נגד מי שטען לבעלות על הקרקע בנצרת, פנתה המדינה לחברות כדי לחדש את התשלומים ולאפשר את תחילת העבודות בקרקע. החברות העלו דרישות להתאמות, אך המדינה לא הסכימה לנהל עמן משא ומתן ואף דרשה שיחתמו על ויתור תביעות. ב־1999 ביקשו החברות שרבט, שטרן וגרופית לבטל את החוזה עמן, ודרשו שיוחזרו להם הסכומים ששילמו עבור הוצאות פיתוח והערבויות שהפקידו. לעומתן, חברת אלקאדר הסכימה באותה עת להמשיך בהליך מול המדינה, ובהמשך השתתפה בבניית המתחם.
בהמשך תבעו ארבע החברות את המדינה בבית המשפט המחוזי בחיפה, ודרשו פיצוי על הנזק שנגרם להן. בין היתר טענו החברות כי מגיע להן פיצוי על אובדן רווחים בגין ויתור על פרויקטים אחרים. המחוזי קבע פיצוי של 50 אלף שקל כל אחת לשלוש החברות ופיצוי של 230 אלף שקל לאלקאדר עבור הוצאות ישירות. בסך הכל שילמה המדינה כ־14 מיליון שקל ליזמים כפיצוי על הוצאותיהם. עם זאת, בית המשפט המחוזי סירב לתת לחברות פיצויים מורחבים, ומסיבה זו הן עתרו
לעליון. את החברות ייצגו עורכי הדין חיים פרוכטר וענבל בן ארי.
בית המשפט העליון קבע, בניגוד לעמדת המחוזי, כי אין מניעה שגם מי שנפגע כתוצאה מהפרת חוזה שהוא עצמו ביקש לבטל יוכל לדרוש פיצוי בגין הרווחים שאבדו לו בשל אי־קיום החוזה. "אי־מסירת הקרקע לידי החברות הזוכות במכרז במועד המוסכם, יש בה בנסיבות המקרה משום הפרה יסודית של החוזים שנחתמו עמן, שכן בכך נמנעה מהן האפשרות להתחיל כמתוכנן בבניית היחידות שעליהן הוסכם", לשון הפסיקה. בפסיקתו העניק העליון לתובעים 22 מיליון שקל. משום שחלפו 15 שנה, לאחר ריבית והצמדה תפח סכום הפיצוי ל־43 מיליון שקל.
תגובה אחת לכתיבת תגובה