אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לחבר בין האקדמיה לתעשייה

לחבר בין האקדמיה לתעשייה

חיזוק קשר שכזה יגביר את הביקוש לתארים, הסטודנטים ירוויחו תארים אקדמיים והמעסיקים ירוויחו בוגרי תארים מיומנים

28.06.2013, 08:09 | אלי בוך

על רקע סיום שנת הלימודים האקדמית, חשף לאחרונה "כלכליסט" כי בכוונת האוניברסיטה העברית לבטל 100 קורסים במדעי הרוח. הסיבה: ירידה של כ-60% בביקוש לתואר בתחום מאז 1996.

הודעתה של האוניברסיטה העברית חשפה את המלכוד בו נמצאות האוניברסיטאות בישראל, הנדרשות להקפיד על רמה אקדמית גבוהה אך במקביל סובלות מגירעונות תקציביים ומתחרות על לבם של סטודנטים המעוניינים ללמוד "משהו פרקטי". אלא, שהמלכוד הזה אינו גזירה משמיים ואפשר לצאת ממנו על ידי יצירת חיבור יעיל יותר בין האקדמיה לתעשייה.

נכון להיום, הן הסטודנטים והן המעסיקים מדווחים על נתק בין האקדמיה לשוק. מחקר שערכה חברת הייעוץ מקינזי ב-25 מדינות - כולל ארה"ב, אנגליה, גרמניה, הודו וברזיל - מצא, כי כ-50% מבוגרי האוניברסיטאות סבורים כי התואר כלל לא הגביר את הסיכוי שלהם למצוא עבודה ושיעור דומה סבור כי בזמן הרישום ללימודים לא הכירו מספיק את הענף בו רצו להשתלב.

יתרה מכך, למרות ש-60% מהבוגרים דיווחו כי הכשרה מעשית יכולה הייתה לתרום להם הכי הרבה כעובדים, 30% בלבד דיווחו כי קיבלו הכשרה כזו במהלך התואר. גם מבחינת המעסיקים התמונה עגומה ורק 31% מהם דיווחו כי הצליחו לגייס מועמדים מתאימים לעבודה מקרב בעלי התארים בזכות שיתוף פעולה עם המוסדות האקדמיים.

גבעת רם, האוניברסיטה העברית, צילום: cc by Amitay Katz גבעת רם, האוניברסיטה העברית | צילום: cc by Amitay Katz גבעת רם, האוניברסיטה העברית, צילום: cc by Amitay Katz

גם בישראל תואר אקדמי כבר מזמן איננו ערובה לעבודה מספקת. עלייתן של המכללות האקדמיות ב-20 השנים האחרונות הובילה לזינוק במספר הסטודנטים: מ-100 אלף בתחילת שנות ה-90 לכ-300 אלף כיום. אך ככל שמספר הסטודנטים עולה, כך גם התחרות בשוק העבודה הופכת קשה יותר והאבטלה בקרב בעלי תארים גדלה. הנתק בין האקדמיה לתעשייה רק מחריף את המציאות הזו שכן רוב התארים האקדמיים (להוציא רפואה, משפטים, חשבונאות ומקצועות טיפוליים) אינם כוללים כיום הכשרה מעשית. כתוצאה מכך, הסטודנטים יוצאים לשוק כשהם מצוידים בעיקר בתיאוריות - אך לא בנסיון פרקטי. המעסיקים, מצדם, אינם מתרשמים משטף בוגרי התארים אלא מחפשים את המועמד עם הערך המוסף, שכבר צבר נסיון ולו התחלתי.

אז איך מתמודדים עם הנתק הגובר בין האקדמיה לשוק העבודה? במלה אחת: התמחות. בארה"ב, לדוגמא, מתמחים כ-300 אלף סטודנטים בחברות, בארגונים ובמשרדי ממשלה תוך כדי לימודיהם או בסמוך להשלמתם כאשר 70% מהמתמחים נקלטים בהמשך כעובדים אצל המעסיק. בחלק המוסדות בצרפת ההתמחות היא דרישת חובה בתואר וסטודנטים למדעי הרוח, למשל, נדרשים להשלים התמחות בת 6 חודשים. ההתמחות מזכה אותם בנקודות זכות לתואר ואף בגמול כספי שאמנם אינו גבוה אך נותן תמריץ להשתלבות בתעשייה.

גם אצלנו ניתן לראות הצלחות ראשונות בתחום. לפי נתוני אוניברסיטת חיפה, 52% מהסטודנטים שהתמחו בזמן לימודיהם נקלטו לאחר מכן כעובדים אצל המעסיק ולפי עמותת "רוח חדשה" הנתון עומד על 57% מקרב הסטודנטים להם סייעה בירושלים. משרד הכלכלה אף פרסם בזמנו, כי למעלה מ-50% מהעובדים בתעשיית ההיי-טק בגליל העליון הם בוגרי התכנית "טובים לתעשייה" לשיתוף פעולה בין מוסדות אקדמיים למעסיקים.

חיזוק הקשר שבין האקדמיה לתעשייה ישרת אפוא את כולם: האוניברסיטאות ירוויחו מהעלייה בביקוש לתארים שסובלים כיום מתת-ביקוש, הסטודנטים ירוויחו תארים אקדמיים שיאפשרו להם להשתלב טוב יותר בעבודה, והמעסיקים ירוויחו בוגרי תארים מיומנים יותר שצברו ניסיון פרקטי בתחום. לשם כך, על המוסדות האקדמיים לבנות תכניות לימודים המתואמות לצרכי התעשייה ולחייב סטודנטים בהכשרה מעשית תוך מתן נקודות זכות (קרדיטיזציה). על ארגוני המעסיקים לבנות ביחד עם המוסדות האקדמיים מערך של השמת סטודנטים כמתמחים ולהציע מסלולים לקליטתם בהמשך כעובדים. ועל המדינה להקים גוף משותף למל"ג ולמשרד הכלכלה שיהיה אחראי על מתן תמריצים לשני הצדדים ביישום מערך ההתמחות.

הכותב הוא מנהל הפילנתרופיה בקרן רוטשילד-קיסריה

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
מאמר שנוגע בבעיה אבל לא מציע פיתרון נכון
בישראל אינפולציה של סטודנטים. רובם לומדים תארים שלא שווים כלום, חבל על הכסף (ניהול, שווק , אפילו כלכלה). כולם חולמים להיות מנהלים עם חולצות כפתורים, רוא"ח, וכמובן היהלום שבכתר - עו"ד. רק שעו"ד ורו"ח הם מספקי שירותים, חברה זקוקה למספר מוגבל מאלה. דבר נוסף, הטכנולוגיה מעלימה מקצועות רבים. אדרילכים, רו"ח. הטכנולוגיה מפשטת את המקצוע שלהם. עדיף לסטודנטים שאינם יכולים ללמוד לתארים יצרניים כמהנדסים לרכוש מקצוע ולהתמקצע בו. טכנאי קירור, מיזוג, סיעוד, קולינריה. אלו מקצועות שתמיד יהיה להם ביקוש. אנשים צעירים שופכים עשרות אלפי שקלים ומספר שנים על תארים שלא שווים כלום. אפשר לרכוש מקצוע בכמה חודשים ולהתחיל לעבוד בו.
אלון  |  30.06.13
2.
לא שונה מהותית מ-"משרת סטודנט" בארגון מקצועי
א. עבדתי בארה"ב בחב' סטארט-אפ שכללה כ-15% עובדים שהיו למעשה Interns מג'ורג'יה-טק. זה לא שונה מהותית מעבודות סטודנט קיימות בארץ בחברות טכנולוגיות. ב. חשוב להסתכל מעבר לשנים הספורות שלאחר סיום התואר. עבודה מקצועית תו"כ התואר נותנת ניסיון, ביטחון והכנסה (וגם זה חשוב), אבל היא פוגעת באיכות הלימוד. אני עבדתי בתכנות בשנה וחצי האחרונות של התואר בהנדסת חשמל; הציונים שלי נשארו גבוהים מאוד, אבל הראש שלי היה בעבודה ואני זוכר את חומר הלימוד המתקדם הרבה פחות מאת היסודות, שלמדתי "במישרה מלאה". מי שהולך להתמחות כזו, שיבדוק עם עצמו כמה זה מפריע למיקוד שלו. ג. למה לעזאזל הממשלה צריכה לתמרץ משהו שטוב לכל הצדדים? יקח הסטודנט היקר את עצמו, יוותר על משמרות בבר או במוקד השירות, ויחפש מישרת סטודנט בתחומו; גם אם היא במיקום לא נוח, בנישה שלא מעניינת אותו וכו'.
בארשבעי  |  30.06.13
1.
כתבה חשובה אבל לא מקיפה- תכנית הההתמחות של אורט בראודה לא מוזכרת
לדבר על תכניות ההתמחות ולא להזכיר את מי ש"המציא" את המושג הזה בתכניות האקדמיות להנדסה. המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה מקיימת תכנית התמחות בתעשייה (וגם המחקר) כבר עשרים שנה בשנת הלימודים הרביעית יוצאים הסטודנטים לחצי שנת התמחות בתעשייה, בה מחוייבים לבצע עבודה הנדסית העומדת בקריטריונים אקדמיים ומונחים ע"י חונך מהתעשייה וחונך מהאקדמיה. אגב במסגרת זו יוצאים גם המצטיינים מביניהם להתמחות במחקר (גם במוסדות נחשבים כמו MIT , רוטצ'סטר, פיטסבורג ועוד...). התכנית מוכרת ע"י המל"ג ומזכה בנקודות אקדמיות רבות. בזכות התכנית אחוז ההשמה של המהנדסים של בראודה מעל 90% בשנה מהלימודים, 34% נשארים במקום העבודה בה עשו את הסטאז'.
שני אילני  |  30.06.13