מיהו "ביל גייטס השבדי" שיתחרה בבזק וב־HOT?

לפני כמה שבועות נחת בנמל התעופה בן גוריון גבר בלונדיני וחייכן בעל חזות נערית שמסתירה את גילו האמיתי. אין דבר במראה הספורטיבי והלא פורמלי של ג'ונאס בירגרסון (42) שמסגיר שהוא לא עוד תייר מארצות סקנדינביה שמגיע ליהנות מהשמש הישראלית, אלא אחד מאנשי המפתח בפרויקט להקמת תשתית תקשורת שלישית במדינת ישראל. שום דבר פרט לכובע המצחייה שחבש, שהופיע עליו שמה של החברה שבבעלותו - ויה אירופה (ViaEuropa).

בשבועות הקרובים אמורה לקום החברה שתבנה ותפעיל רשת סיבים אופטיים על גבי תשתיות חברת החשמל ותתחרה בבזק וב־HOT. הצעה אחת בלבד הוגשה במכרז להקמתה, שנסגר בדצמבר. ההצעה הגיעה מקבוצה של משקיעים שבתחילה התכוונו לגשת למכרז בנפרד, אך לנוכח העלות הגבוהה של פריסת הסיבים האופטיים החליטו להתמזג ולגשת אליו יחד. בראש קבוצת המשקיעים עומדת חברת ויה אירופה השבדית, שכוללת גם את קבוצת רפק, חברת באטם, חברה בבעלות יהודה זיסאפל וחברת טמרס אחזקות של פויו זבלודוביץ'. לפני כשבועיים הודיעה ועדת הבחירה כי ההצעה של הקבוצה המשותפת זכתה רשמית במכרז.

בעלי המניות בחברה יהיו קבוצת המשקיעים (60%) וחברת החשמל (40%), והם ירכיבו את דירקטוריון החברה ויתחלקו ברווחים שיניב הפרויקט בסופו של יום. קבוצת המשקיעים אמורה לספק את הידע ואת המימון הדרושים להקמת הפרויקט - המוערך ב־5 מיליארד שקל - ואילו חברת החשמל תפרוס בפועל את הסיבים, שיעברו ברוב המקרים במקביל לחוטי החשמל.

בירגרסון. ילד הפלא של הכלכלה הסקנדינבית

"ישו של האינטרנט" נצלב

שמה של ויה אירופה שב ועלה בשנים האחרונות בהקשר למכרז הסיבים האופטיים, אך מעט מאוד התפרסם עד היום על החברה השבדית הקטנה למדי (כ־25 עובדים בלבד), שאף לא חושפת את נתוניה הכספיים, כך שקשה לדעת מהו ההון העומד לראשותה. החברה אינה מקימה בעצמה את התשתיות: עובדיה הם מומחים ואנשי תוכנה המשתפים פעולה עם חברות אנרגיה ותקשורת שמקימות את התשתיות בפועל בהכוונתם.

אין זו הפעם הראשונה שבירגרסון מבקר בארץ, ומי שנפגשו עמו מדווחים שהאורח מכיר היטב את שוק התקשורת המקומי, יודע להגות במבטא שבדי כבד את שמן של בזק ו־HOT ואפילו מכיר את התלונות של הישראלים על מחירי האינטרנט הגבוהים שהם משלמים. בירגרסון נחשב בסוף שנות התשעים לילד הפלא של הכלכלה הסקנדינבית וזכה לכינויים המחייבים "ישו של האינטרנט" ו"ביל גייטס השבדי". זאת לאחר שכבר בגיל 24 ייסד חברה לשירותי אינטרנט בשם Framfab, וזו הקימה בין השאר את אתרי האינטרנט של תאגידי ענק כמו אריקסון, וולוו ואיקאה.

בסיוע בועת האינטרנט של סוף שנות התשעים הגיעה Framfab לשווי שוק אסטרונומי של 4.2 מיליארד דולר בשנת 2000, שנה בלבד אחרי שהונפקה בבורסה של שטוקהולם, ובירגרסון הפך לאחד האנשים העשירים בשבדיה, לפחות על הנייר. אלא שבעקבות התנפצות הבועה בתחילת העשור הקודם איבדה מניית Framfab יותר מ־90% מערכה בתוך פחות משנה, והחברה, שהעסיקה כ־3,000 עובדים, נאלצה לקצץ דרסטית בכוח האדם. ישו של האינטרנט נצלב בידי התקשורת המקומית, הוכרז כאחד הכישלונות של עידן הדוט־קום והתפטר מתפקידו כמנכ"ל.

עם זאת, Framfab היא לא החברה היחידה שבירגרסון הקים והגיעה לשווי עצום. ב־1998 הוא הקים בשותפות ספקית אינטרנט שהשתלטה על יותר מ־20% מהשוק השבדי בהתנגחות חזיתית עם מונופול התקשורת הוותיק במדינה, טליה. את החברה רכשה ב־2005 ענקית תקשורת אחרת, טלנור הנורבגית, תמורת כמיליארד דולר, אך המאבק של בירגרסון בחברות התקשורת הגדולות רק התחיל.

דשדוש באמריקה הלטינית

ויה אירופה הוקמה ב־1999, וב־2002 בירגרסון רכש אותה, כשהוא אוחז בתפיסה כמעט דתית כי יש להפריד לחלוטין בין החברות שמקימות את התשתיות הפיזיות לבין החברות שיספקו על גביהן שירותי תקשורת ללקוח הסופי. לדעת בירגרסון, זאת הדרך היחידה לממן את השקעות העתק הנדרשות כדי לפרוס תשתית מתקדמת של סיבים אופטיים ולספק שירותי אינטרנט וטלוויזיה במחיר תחרותי. מדובר בעצם בטענה ההפוכה לזו שמשמיעות חברות הטלקום הגדולות, ובהן HOT ובזק, שלפיה הדרך היחידה להצדיק השקעה של מיליארדים בתשתית היא לקבל בלעדיות על השימוש בה. במענה לטענה זו בירגרסון נוהג לשאול: "האם הגיוני להקים שדה תעופה חדש ולאפשר רק לחברת תעופה אחת לטוס ממנו, או להקים גלריה רק עבור אמן אחד?"

.

כדי ליישם את המודל של הפרדה בין תשתית לשירותים פיתחה ויה אירופה פלטפורמה שמאפשרת למספר רב של ספקי שירות לפעול במקביל על תשתית ניטרלית אחת. באמצעות הטכנולוגיה של ויה אירופה יכול הלקוח הסופי להיכנס לפורטל ייעודי באינטרנט שבו מפורטת רשימה של ספקים ולבחור את החבילות שמתאימות לו לפי המחיר. הלקוח יכול לרכוש אינטרנט מספק אחד, טלפון מספק שני וחבילת ערוצי טלוויזיה משלישי ולהחליף ספק תקשורת בלחיצת כפתור.

לדברי גורמים בוויה אירופה, החברה שיתפה פעולה עם חברות תקשורת וחשמל מקומיות בפרויקטים שחיברו כמיליון בתים בשבדיה לרשתות סיבים אופטיים, המספקות קצב העברת נתונים סימטרי (מהירות הורדה והעלאה זהה) של עד 1 ג'יגה־ביט לשנייה. החברה פועלת גם בנורבגיה ובשוויץ ומשתפת פעולה עם כ־100 ספקי תקשורת. לפי המודל של ויה אירופה, כל ספקי התקשורת - ללא תלות בכוח המיקוח שלהם - משתמשים בתשתית לפי תעריף קבוע.

התקנה של סיבים אופטיים | צילום: יוסי וייס

בשנים האחרונות ממוקדים ויה אירופה ובירגרסון בניסיון להוכיח כי מודל "הרשת הפתוחה" יכול לעבוד גם מחוץ לשוק האירופי, ובעיקר בארצות מתפתחות - ניסיון שבירגרסון מגדיר כמשימת חייו. "ההשקעה בתשתית אינטרנט סימטרית היא ההשקעה הטובה ביותר שחברה יכולה לעשות ברגע שכבר יש לה מים נקיים וחשמל", הוא אומר. "תעריף האינטרנט בשבדיה הוא הנמוך ביותר מבין מדינות ה־OECD, אף שעלויות הבנייה במדינה הן הגבוהות ביותר. ולכן אם המודל שלנו עובד שם, הוא יכול לעבוד בכל מקום".

אלא שבינתיים ההצלחה של ויה אירופה מחוץ לאירופה מוגבלת למדי. החברה מעורבת בתוכנית שעדיין לא הושלמה לפריסת סיבים אופטיים בסאו פאולו, ברזיל, אשר מוגדרת כפרויקט העירוני הגדול מסוגו בעולם. הפרויקט השני של החברה - להקים תשתית סיבים בסן חוזה, בירת קוסטה ריקה - אמור היה להתחיל לפעול כבר בסוף השנה שעברה, אך טרם יצא לדרך.

בסוף 2011, לאחר חודשים של מו"מ, דיווחה התקשורת בקוסטה ריקה כי ויה אירופה וספקית התקשורת הממשלתית Racsa קרובות לחתימה על הסכם שיתוף פעולה בהקמת תשתית הסיבים האופטיים. ואולם, חודש לאחר מכן דווח כי הדירקטוריון של Racsa דחה את ההסכם בין החברות והפרויקט בוטל. בירגרסון הוזעק לפגישה עם נשיאת קוסטה ריקה לאורה צינצ'ייה, שבעקבותיה החליטה המנהיגה לחייב את הדירקטוריון של Racsa לחתום על ההסכם.

בוויה אירופה טוענים כי ביטול העסקה נבע מלחצים מצד חברת הטלפון הממשלתית ICA, המוגדרת כמונופול בתחום תשתיות התקשורת. באופן טבעי ICA לא ששה לתחרות, ורק בהשפעת הנשיאה ניתן היה להתגבר על הלחצים שהפעילה. "חברות הטלקום המסורתיות מנסות בדרך כלל להיאבק בכניסתנו לשוק, אפשר להבין את זה משום שהן מרוויחות יותר מסוחרי סמים ועדיין בוכות לרגולטורים. רק כשהן מבינות שלא יוכלו לשנות את רוע הגזרה, הן מתחילות להשקיע בתשתית כדי להתחרות", אמר בירגרסון בראיון.

אלא שאלה לא כל הצרות בפרויקט בקוסטה ריקה. בספטמבר 2012, לאחר החתימה על ההסכם, פתחה ויה אירופה אתר אינטרנט שבאמצעותו ניתן להירשם לשירות אינטרנט מהיר, וזה אמור היה להיות מושק מסוף אותה השנה; כ־20 אלף לקוחות שנרשמו לשירות עדיין מחכים. כתבה שהתפרסמה בפברואר השנה בעיתון מקומי בסן חוזה חשפה כי בדצמבר הגישה ויה אירופה בקשה לקבלת הרישיון הדרוש מהרגולטור בקוסטה ריקה, והיא עדיין נדרשת לספק מסמכים נוספים. "בחברה השבדית מעדיפים לדבר על איכות ולא על תאריכים", נכתב בכתבה.

מקורבים לוויה אירופה טענו בתגובה כי החברה מעולם לא נקבה בתאריך יעד לתחילת הפרויקט בקוסטה ריקה, ומי שעשתה זאת היא השותפה המקומית שלה Rasca, שפעלה מסיבותיה משלה. לדברי אותם מקורבים, העבודה במדינות מתפתחות במרכז ודרום אמריקה שונה מאוד מבאירופה ובישראל, והתהליכים שם בירוקרטיים ואורכים זמן רב. לטענת אותם גורמים, החברה עמדה בכל הדרישות שהציב הרגולטור בקוסטה ריקה והיא אמורה לקבל את הרישיון הנדרש כבר בימים הקרובים.

45% פריסה בתוך תשע שנים

מאז יצא לדרך מכרז הסיבים האופטיים נשמעים קולות המפקפקים בסיכוי המיזם להתרומם. השאלה המרכזית היא כיצד תצליח קבוצת המשקיעים לגייס את המימון הנדרש לפרויקט. לפי הערכות, ענקית ציוד התקשורת האמריקאית סיסקו תעמיד הלוואה של כ־100 מיליון דולר לטובת הפרויקט. אמנם סיסקו אינה בעלת מניות, אלא ספקית ציוד לפרויקט, אך היא מייחסת חשיבות אסטרטגית להצלחת המיזם בישראל. באשר לבעלי המניות עצמם - ובעיקר ויה אירופה, שהיא חברה פרטית שאינה מדווחת על יכולותיה הכלכליות - עדיין לא ברורה מידת היכולת שלהם להשקיע כספים בפרויקט היקר.

המדינה טרם חשפה את הדרישות המלאות שתציב לחברת התקשורת החדשה במסגרת הרישיון, אולם ל"כלכליסט" נודע כי היא תידרש להתחיל לספק שירותים בתוך שנה מקבלת הרישיון. אבני הדרך שנקבעו לפרויקט הן פריסה של סיבים לפחות ב־45% משטח המדינה בתוך תשע שנים מקבלת הרישיון, ב־75% משטח המדינה לאחר 15 שנה ובכל שטחה בתוך 20 שנה מקבלת הרישיון.

נוסף על כך, אם החברה לא תצליח לכבוש נתח שוק גדול מ־10% בתוך שלוש שנים, היא תספוג סוג של קנס ותחויב להשלים אחרי תשע שנים פריסת סיבים ב־65% מהמדינה. קבוצת המשקיעים נדרשת להפקיד כבר בימים הקרובים ערבות בנקאית של 200 מיליון שקל, שאותה תוכל המדינה לחלט אם החברה לא תעמוד באבני הדרך שהוצבו לה. הערבות תופחת בחצי כשהחברה תגיע לפריסה של 65% מהמדינה.