מנגנון האופציות המסוכן של פינחס בוכריס

שלשום התכנסו 20 מנכ"לים מובילים במשק הישראלי. הפעם הם לא דיברו על הסדרי החוב, אלא דווקא על הצד השני שלהם - שמצליח, שעושה עסקים, שמתחרה. אבל גם למצליחנים יש טענות, בעיקר על עודף הרגולציה, על ההתעמרות במגזר העסקי כולו, על הפופוליזם ששוטף את הרחובות, שהופך את כל מי שמרוויח לעושק אלמנות ויתומים. 

ואז מגיע בוכריס. פינחס בוכריס, מנכ"ל משרד הביטחון בעבר ומנכ"ל חברת בזן בהווה, ועם הדירקטוריון המכובד שלה, בראשות עקיבא מוזס, הם מחליטים להעניק לבוכריס סוכרייה. אם קוראים את הדיווח של החברה לבורסה מדובר בסוכריונת. אלא שההטבה הזו היא מצנח זהב בגרסה חדשנית ומסוכנת.

החייאה לאופציות

עם מינויו לתפקיד המנכ"ל, בחודש מאי 2011, זכה בוכריס לשכר בעלות של 150 אלף שקל בחודש, נהג, מכונית, טלפון ועוד מיני הטבות וגם 12 מיליון אופציות. האופציות הללו ניתנות למימוש בשלוש מנות שוות בין 2012 ל־2014. לפי החוזה שבוכריס חתם עליו, אופציות שהבשילו אך טרם מומשו על ידו יפקעו בתום 180 יום מרגע עזיבתו את החברה. עכשיו החליטה החברה לעשות לבוכריס מערוף: אף שכתוב שהאופציות אמורות לפקוע ובוכריס יוכל לעשות מהן טיארות, תקופת המימוש תוארך לשנה מיום סיום עבודתו של בוכריס.

מגניב, לא? כרגע, לצערו של בוכריס, האופציות שלו נמצאות מחוץ לכסף, וכדי שהן יתחילו להיות שוות משהו מחיר המניה צריך לעלות ב־13%–15%. בינתיים, לנוכח תוצאות החברה, זה לא הולך לקרות, ולכן בוכריס והדירקטוריון רוצים לתת לאופציות עוד צ'אנס להפוך למשהו מוחשי בחשבון הבנק של בוכריס.

עד עכשיו ראינו הרבה מנכ"לים שזכו למצנחי זהב ולחודשים של משכורות גם לאחר שעזבו את תפקידם. עכשיו גם מנגנון האופציות - מנגנון שכל כולו מבוסס על ביצועים ועל תמרוץ המנכ"ל בעודו בתפקיד - מתרחק מהם ומאפשר למנכ"ל ליהנות מפירות עבודתו הרבה אחרי שעזב את תפקידו.

דירקטוריון החברה סבור כי בוכריס תרם בתקופת כהונתו לקידומם של פרויקטים שונים. משום שהתהליכים ממושכים ובעלי השפעה לטווח הארוך, הרי שהם צפויים לבוא לידי ביטוי בתקופה שלאחר סיום כהונתו של בוכריס, ולכן סבור הדירקטוריון כי בעצם ההארכה הוא יוצר מתאם הולם יותר בין תרומתו של בוכריס לחברה.

משכנע, נכון? כדאי לחזור לטיעונים שהנחו את דירקטוריון בזן ביום הענקת האופציות, אי שם ב־7 לנובמבר 2011. אז זה נשמע קצת אחרת: "הענקת האופציות למנכ"ל נעשית מתוך רצון לתגמל אותו בהתאם לביצועיו ולתרומתו להשאת שווי השוק של החברה לאורך זמן ועל מנת לתמרץ אותו להמשיך לעבוד בחברה לטווח ארוך ולהקנות לו עניין קנייני בהצלחה ארוכת הטווח של החברה". הבנתם? "לתמרץ את המנכ"ל להמשיך לעבוד בחברה בטווח ארוך" לא בדיוק מסתדר עם העובדה שהמנכ"ל כבר עוזב אבל בכל זאת זוכה ליהנות מפירות האופציות. אז מה עושים? משנים את הנימוקים כדי שיתאימו.

ואם ההשקעות ייכשלו?

דירקטוריון החברה טוען שבוכריס אולי פורש, אך ההשקעות שביצע יניבו פירות בעתיד ולכן צריך לתת לו ליהנות מהן. השאלה היא מדוע בכלל לתגמל את בוכריס על ההשקעה ולא על תוצאות ההשקעה. הרי חלק מההשקעות שביצע יכולות להתברר גם ככישלון. לפחות יש כאלה שחושבים שההשקעות האלה ותפקודו של בוכריס בשנתיים שחלפו לא היו מי יודע מה. קוראים להם המשקיעים בשוק ההון. אלה העניקו למניית בזן מאז נכנס בוכריס לתפקידו תשואה שלילית של 34% - גרועה פי שלושה ממדד ת"א־100 באותה התקופה. בתקופתו הפסידה בזן כ־300 מיליון דולר, לא סכום פעוט אפילו לחברה כמו בזן. השאלה היא מה יקרה אם ההשקעות הללו ייכשלו? האם מישהו ידאג לקצץ רטרואקטיבית את השכר של בוכריס או חלק מההטבות האחרות שקיבל? מובן שלא.