אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ללא מנהלים, ללא רווחים צילום: אורן אהרוני

ללא מנהלים, ללא רווחים

אפילו למכבי חיפה, הקבוצה שמתנהלת בצורה הטובה ביותר בישראל, חסר גורם מקצועי־כלכלי שיהפוך אותה לקבוצת כדורגל רווחית. הכדורגל בישראל חייב מנהלים מקצועיים

07.07.2013, 09:18 | אוריאל דסקל

בעשור האחרון הכדורגל באירופה עבר הליך מואץ של התמקצעות. ההתמקצעות הזו כוללת דברים רבים ובהם אינפלציה של סטטיסטיקות ומספרים, סקאוטינג מתקדם, שיטות משחק חדשות, פיתוחים פיזיולוגיים ופסיכולוגיים ועוד. מאמן שהוא השליט הבלעדי על כל ההיבט המקצועי במועדון פשוט לא יכול לעמוד בכל המשימות, ולאורך זמן צפוי להיכשל בתפקידו. הליך ההתמקצעות הביא גם לכך שיותר ויותר מועדונים מבינים שצריך סט כישורים אחד כדי לרכוש שחקן, וסט כישורים אחר כדי להציב אותו כמו שצריך על המגרש.

באירופה כבר מזמן לרוב הקבוצות יש מנהל ספורטיבי או ג'נרל מנג'ר. הוא אחראי על רכישת שחקנים, ובמקומות מסוימים הוא קובע את השיטה ואת הסגנון מקבוצת הילדים ועד קבוצת הבוגרים. הוא מחליט על הדרך המקצועית של המועדון, הוא צריך לתת פידבק מקצועי לאנשי המקצוע. הוא אחראי לעבודה המקצועית לטווח הארוך. מנהל ספורטיבי ממונה מתוך נקודת ההנחה שאין דבר כזה "בנייה מקצועית" בקיצורי דרך. מאמן אינו יכול לעשות את העבודה הזאת. בימים אלו הוא עסוק מדי בהכנת הקבוצות שלו למשחק הבא, בהכנה הטכנית והטקטית לקראתו ובמערכת היחסים שלו עם הקבוצה.

ג'ורדי קרויף, הג'נרל מנג'ר/מנהל ספורטיבי של מכבי תל אביב, הסביר: "עבור הקבוצות זה יתרון להעסיק מנהל ספורטיבי כי הוא בעל ידע חשוב. צריך מישהו שיכתיב למועדון איך להחתים שחקנים ואילו שחקנים צריך בצורה מקצועית. זו עבודה בפול טיים. מאמן צריך להתמקד אך ורק בקבוצה ובשחקנים. לא בעניינים אסטרטגיים. למאמן יש הרבה מאוד עבודה גם ככה, בהכנת הקבוצה למשחק, ולכן הוא צריך לנקות את הראש שלו מעניינים שלא קשורים למשחק הבא".

אם תרצו, מנהל ספורטיבי הוא יותר אסטרטג בעוד מאמן צריך להיות יותר טקטיקן. ההבדל הוא בין אלוף פיקוד למח"ט.

קראו עוד בכלכליסט

קרויף. "מאמן צריך לחשוב רק על המשחק הבא", צילום: יובל חן קרויף. "מאמן צריך לחשוב רק על המשחק הבא" | צילום: יובל חן קרויף. "מאמן צריך לחשוב רק על המשחק הבא", צילום: יובל חן

שחקנים הם נכס

 

אולי האספקט החשוב ביותר של מנהל ספורטיבי הוא הפעילות של המועדון בשוק העברות השחקנים. שחקנים הם נכס של המועדון. לעתים הם עולים מיליונים ולעתים קרובות הם נשארים במועדון לאחר שהמאמן עוזב. להעניק למאמן את הבלעדיות בהעברת שחקנים זה מתכון לצרות. מאמנים רוצים להביא את "השחקנים שלהם", וזה יכול ליצור מגוון בעיות בחדר ההלבשה, בשוק העברות השחקנים ובספרי החשבונות של המועדון. מה המאמנים חושבים על זה? מאמנים באירופה מבינים כבר זמן מה שהם רק חלק ממערכת ולא האחראים עליה. כחלק מקבלת התפקיד שלהם, הם מבינים שהשליטה בהעברות השחקנים לא בידיהם. הם יכולים לייעץ ולבקש, אבל בטח לא להיות אחראים לרכישות אסטרטגיות.

כאמור, השחקנים הם נכס אסטרטגי כמו גם מאמן. את שני הנכסים הללו צריכים לשפוט בעיניים מקצועיות, וכיוון שבעלי קבוצות אינם מקצועיים מספיק כדי לעשות זאת צריך מנהלים שינהלו את המערכת המקצועית. זה עשוי לחסוך הרבה כסף בטווח הארוך, וגם להפוך את הגוף הזה שנקרא קבוצת כדורגל לבר־קיימא או אפילו לרווחי.

שחקני מכבי חיפה. איזה סוג שחקנים המועדון מחפש - מה שהמאמן רוצה או מה שהמועדון רוצה?, צילום: ראובן שוורץ שחקני מכבי חיפה. איזה סוג שחקנים המועדון מחפש - מה שהמאמן רוצה או מה שהמועדון רוצה? | צילום: ראובן שוורץ שחקני מכבי חיפה. איזה סוג שחקנים המועדון מחפש - מה שהמאמן רוצה או מה שהמועדון רוצה?, צילום: ראובן שוורץ

 

מכבי חיפה כדוגמה

ניקח את מכבי חיפה כדוגמה. אין ספק שמדובר במועדון שמתנהל טוב יותר מרוב המועדונים בישראל. זאת בזכות בעלים אקטיבי שהשקיע לאורך זמן מאות מיליונים במועדון. אבל מי אחראי על הרכש שהם עושים והאם הוא נעשה באחריות המאמן בלבד?

יש לציין שאריק בנאדו המאמן ועוזרו אורי אוזן עושים סקאוטינג בתקופה הזו, ועובדים לילות כימים כדי להביא את השחקנים המתאימים. כולל שיחות עם סוכנים, מנהלים ספורטיביים אירופים ועוד. עד לקיץ הזה נעזרה מכבי חיפה בשירותי הסקאוט רונן חרזי. בעבר הלא רחוק, יעקב שחר נעזר רבות בחברו הטוב הסוכן פיני זהבי, וגם באנשי מקצוע מעולים כגון עוזי מור ואיתמר צ'יזיק כדי להשיג דומיננטיות בלתי ניתנת לערעור בכדורגל הישראלי — הרבה בזכות פעולות נכונות בשוק העברות השחקנים. גם כשהכסף הגדול של ארקדי גאידמק נחת בחופי הארץ, הדומיננטיות הזו המשיכה. ואולם, ברגע שהגיח הכוח העולה מתל אביב, עם הניהול המקצועי והכסף הגדול של מיטשל גולדהאר — המודל של מכבי חיפה, כך נראה, זקוק לרענון משמעותי כדי להתמודד עם כוח כלכלי גדול ומסודר יותר.

מכבי חיפה נהנתה ממקבץ של יתרונות שהפכו אותה למובילת הדרך בכדורגל הישראלי. היה לה כסף גדול יחסית, היריבות לא מתוחכמות מדי, היו לה קשרים טובים עם סוכנים בכירים בישראל ובעולם, ויש לה קשרים חזקים באירופה. זה אפשר לה למכור שחקנים שגדלו אצלה במחלקת הנוער או שבאו כרכש בעשרות מיליוני שקלים. ואולם, חיפה מעולם לא הפכה לשחקנית מרכזית בשוק העברות השחקנים האירופי. "קבוצות כמו דינמו זאגרב, לגיה ורשה ופרטיזן בלגרד מוכרות שחקנים במיליוני יורו בכל שנה", אומר שלומי בן עזרא, יועץ סקאוטינג לקבוצות כדורגל המתמחה במזרח אירופה. "מכבי חיפה לא בליגה שלהן אף שהכלכלה הישראלית חזקה יותר מהכלכלה הקרואטית או הסרבית".

מה ההבדל בין חיפה לקבוצות האלו?

"מכבי חיפה חייבת איש מקצוע, מנהל מקצועי בכיר, ורצוי שיבין את כלכלת הספורט", אומר בן עזרא, ומסביר: "המון כסף נשפך לחינם בחיפה בארבע השנים האחרונות בגלל קבלת החלטות שגויות בשוק העברות השחקנים".

טמבינקוסי פאנטיני נרכש במיליון יורו, יוריצה בולייאט נרכש במיליון יורו, ויאם עמאשה נרכש בכמיליון יורו, חן עזריאל בסכום שנע בין 800 אלף יורו למיליון יורו, דייגו קרוסה נרכש ב־650 אלף יורו, עלי עותמאן ב־400 אלף יורו, ג'ואל דמאו ב־400 אלף יורו ודלה ימפולסקי ב־300 אלף יורו. כל אלו הגיעו בהרבה מאוד כסף ולא ממש השאירו חותם. חלקם גם נמכרו או שוחררו בסכום נמוך בהרבה ממה שהגיעו.

מכבי חיפה מצליחה מדי פעם לפגוע בול ברכישות יקרות, בעיקר בגלל הניסיון של המערכת. עם זאת רוב הקבוצות בישראל, ללא מנהל ספורטיבי ואפילו ללא מערך סקאוטינג, מסתמכות על קשרים של מאמנים או יו"ר ולא על אנשי מקצוע. זה מוביל לרכישות בעייתיות אבל גם לפספוסים ענקיים.

"לפני שלוש שנים הצעתי את ווילפריד בוני לקבוצה בישראל", אומר בן עזרא. "ספרטה פראג רצתה למכור אותו במיליון וחצי יורו אבל אף אחד לא היה רציני. לא בדקו אותו כמו שצריך וויתרו בגלל התשלום הגבוה. הוא הגיע לוויטסה ארנהיים, שם נהפך לסקורר מספר 1 בהולנד, והיום הוא בדרך לאנגליה ב־12 מיליון יורו. אפילו את הנעל שלו אי אפשר לקנות היום בישראל".

. . .

פחות רווחיים מבלארוס

 

זה כסף על הדשא, ומכיוון שאין מי שיעשה את הרכישות האסטרטגיות הללו, קבוצות ישראליות לא מצליחות להרוויח משוק העברות השחקנים. הכנסות הקבוצות בשוק ההעברות עומדות על בין 10 ל־15 מיליון יורו אבל הרווחים מההכנסות האלו קטנים. בעונה הכי טובה שלה מהבחינה הזו, הרוויחה הליגה הישראלית 6 מיליון יורו בשוק העברות השחקנים. ליגות בסדר גודל ישראלי רושמות רווחים גדולים הרבה יותר בשוק. הליגה הקרואטית רשמה רווח של כ־29 מיליון יורו בשוק ההעברות של 2012/13. הליגה הצ'כית רשמה רווח של 22 מיליון יורו. הדנים רשמו רווח של 20 מיליון יורו והנורבגים רשמו רווח של 19 מיליון יורו. הליגות הרומנית, השוויצרית, הסרבית, היוונית ואפילו הבלארוסית רשמו רווחים בשוק ההעברות.

"ניהול אסטרטגי של שוק ההעברות יאפשר לקבוצות הישראליות להיות תלויות פחות בבעלי הקבוצות ולייצר לעצמן יותר הכנסות", אומר בן עזרא. "כעת נראה כי מי שמציל את קבוצות הליגה הוא דווקא יענק'לה שחר, שבכל קיץ קונה שחקן ישראלי במיליונים ומחזיק קבוצות מעל המים".

תגיות

11 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

11.
תיקונים
כשגאידמק הגיע הדומיננטיות של חיפה נעלמה. בית"ר לקחה שתי אליפויות רצופות עם דומיננטיות טוטאלית שלא נראתה כאן כבר הרבה שנים. לאחר מכן התקציבים ירדו משמעותית ואז חיפה חזרה לתמונה. המימסד בישראל הוא ברובו אשכנזי וסוציאליסטי.בית"ר היא נטע זר,שלא לומר גורם עוין עבור המימסד הזה.2 התל אביביות הן חלק בלתי נפרד ממנו ולכן כאשר מגיע איום כמו גולדהאר,הוא מתווסף לחיבוק מימסדי שיש למועדון בלוא הכי וזה כבר איום מסדר גודל אחר לגמרי.
אאא  |  05.09.13
10.
אני חושב שבתור התחלה יש לצאת מנקודת הנחה- שאין קבוצה רווחית...
הרווחיות הינה הנאה מהמשחק וכמות הצופים. הרוויחיות מגולמת בהשארת קבוצה בטופ התחרותי לאורך זמן. מי שמרוויח באמת אלו השחקנים עצמם והקהל שנהנה או לא ממשחק שהינו "הצגה". ולראיה אפילו דורטמונד עם ממוצע הצופים הגבוה בעולם למשחק מוכרת בחמישה יורו בלבד כרטיס למשחק ליגה- בשקלים הינו סכום מגוכך של 25 ₪... עם כל הכבוד ליענקלה שחר ויש, הוא שורף כסף סתם על מכבי חיפה, אחת הקבוצות עם מחלקת הנוער אולי הטובה בארץ, צריכה כל שנה להחתים 4-7 שחקני סגל חדשים בעוד לדוגמא קבוצה כמו מנצ'סטר יונייטד מגיעה לכדי 3-4 החתמות חדשות וזה רק לעיבוי הסגל. אם נצא מנקות הנחה שאי אפשר באמת להרוויח מכדורגל, כי גם אם מכרת שחקן 10 מיליון אחרי שקנית אותו ב-1 זה לא מבטיח לך עמידה בתחרות עצמה-ליגה גביע ומפעלים אירופים, ואז עונה אחרי זה אתה מפסיד בניגוד לעסק כלכלי שמוכר מוצרים שאינם בני אדם. לכן בישראל המודל צריך להיות כפי הליגות בסקנדינביה שם הבינו ממזמן שאי אפשר להתחרות בכסף הגדול של הפרמיירליג (שלא כמו התחרות שמכבי כדורסל נותנת באירופה וגם שם היא יחסית בעלת תקציב בינוני עד גבוה). בניית סגל משחקני הבית. השקעה בזרים טובים באמת כפי שהיה בשנות התשעים. עם כל הכבוד לאף שחקן ישראלי באשר הוא בליגה לא מגיע מעבר ל-100-150 אלף דולר בעונה על התפוקה ועל פי כמות האימונים הנדרשת משחקנים באירופה שמתאמנים 10-14 אימונים בשבוע!!! ברגע שדון שחר יבין את זה, הוא לא ייצטרך יותר ל"הציל" אף קבוצה מפירוק ברכישה של שחקן כזה או אחר (מה גם שהדבר הזה גורם למונופול חיפאי בתת מודע כמו זה שקיים במכבי כדורסל). ברגע שמשכורות באמת יחזרו לרמתם השפויה יחסית לתפוקה וליכולת, שחקנים יחזרו לנקודה בה הפסיקו בסוף שנות התשעים, ויחזרו להיות רעבים לרמה ומשכורת אמיתית באירופה. עוד דבר רוב הליגות המזרח אירופאיות וכמה בסקנדינביה הן במשכורת נמוכה, דבר הגורם לתחושת פטריוטיות יותר גבוהה אצל השחקנים (בסקנדינביה), ורצון אדיר להתקדמות למשל ממזרח אירופה.
אסי  |  09.07.13
9.
ל-5
לא מדויק. בריאל מדריד זידאן הוא כיום הסמכות לכך, ובשנים האחרונות היה זה מוריניו שבכל מועדון דורש סמכות מלאה בדומה לזו שבפרמיירליג - הוא למעשה היה מנג'ר ריאל מדריד ולא מאמן הקבוצה (יש הבדל). גם בברצלונה יש מנהל ספורטיבי והוא זוביזארטה, בעבר היה זה צ'יקי בגיריסטיין שהיום עובד בתפקיד זהה במנצ'סטר סיטי. סיטי, אגב, מסמלת תהליך שוקרה בפרמיירליג בו קיימת נטייה להאציל סמכויות מהמנג'ר. פרגי הוא סטייה מהמגמה העולמית, הוא יוצא דופן.
gfgf  |  08.07.13
לכל התגובות