תוכניות הפד ובנק ישראל
צמצום מדיניות ההרחבה הכמותית של הפד צפוי להיות הדרגתי - אופן הביצוע ישפיע על בנק ישראל בהנהגת פרנקל
בחודשיים האחרונים שוקי ההון בעולם סוערים על רקע הערכות כי הבנק המרכזי בארה"ב (הפד) קרוב להכרזה על ראשיתו של מהלך לצמצום הדרגתי של תכנית ההרחבה הכמותית, במסגרתה הוא רוכש כל חודש נכסים פיננסים שונים בשוק המשני ומזרים כסף לשווקים.
תוכניות ההרחבה הכמותיות החלו בתחילת שנת 2009, כחלק מניסיון של בנקים מרכזיים לתמוך בצמיחת כלכלות על רקע המשבר העולמי החריף שפרץ. במסגרת תוכניות אלו הזרימו בנקים מרכזיים סכומים אדירים, והאתגר בשנים הקרובות יהיה יציאה הדרגתית על מנת לחזור למצב נורמלי בו כלכלות מתפקדות עצמאית ללא תמיכת בנקים מרכזיים.
בחודשיים האחרונים שוקי ההון בעולם מגלים עצבנות יתרה, ואולי אף מיותרת, הבאה לידי ביטוי בעיקר במסחר באג"ח ממשלתי - עצבנות המבטאת חשש כי הפד קרוב לסיום ההרחבה הכמותית, כשלב ראשון לפני התחלה של הידוק מוניטארי והעלאת ריבית.
להערכתנו, העצבנות והחששות מוגזמים במידה רבה, לנוכח העובדה שבנקים מרכזיים בעולם עדיין רחוקים מסיום תוכניות ההרחבה, ולגבי הפד מדובר בתוכנית שתתרחש בשלבים מאוד ברורים בצורה הדרגתית ואיטית. בארה"ב מציירים כרגע 5 שלבים עיקריים ליציאה מאסטרטגיית ההרחבה המוניטארית:
1. הפחתת סכום הקניות החודשי (tapering), ככל הנראה ברבעון האחרון של השנה הנוכחית, וסיום הרכישות באמצע שנת 2014.
2. שלב ביניים שבו לא יתבצעו רכישות אבל כן יושקעו מחדש תקבולי ריבית מנכסים שנקנו - כלומר איגרות החוב שנרכשו על ידי הבנק הפדראלי יגיעו לפדיון, הפד יקבל כסף ויזרים אותו חזרה לשווקים לשם רכישת נכסים.
3. הכנה לשינוי המדיניות בעיקר ע"י התבטאויות במסגרת ישיבות הריבית של הפד שיעזרו לשוק להבין את תכניות הפד.
4. העלאת ריבית בפועל, כנראה רק בשנת 2015 וגם זאת בדרך איטית.
5. מכירת הנכסים שנקנו, במסגרת תוכניות ההרחבה, כנראה רק לקראת שנת 2017.
לאור השלבים הצפויים ביציאה ממדיניות ההרחבה נראה כי השווקים הפיננסים מעט מגזימים בחששות, משום שלמשקיעים יהיה מספיק זמן בין שלב לשלב לעכל את השינוי במדיניות. יתר על כן, כפי שהודגש לעיל, צמצום מידת ההרחבה על ידי הפד תתרחש בשעה שהבנקים המרכזיים הגדולים האחרים בעולם ממשיכים ומרחיבים.
שינוי בתוכניות הפד עשוי לבוא משני כיוונים: ראשי הפד מתבטאים חדשות לבקרים כי תוכנית היציאה כפופה כמובן לנתונים הכלכליים השוטפים שמתפרסמים. לפיכך, עצירה בהתאוששות הכלכלית, עלייה באבטלה, ירידה בקצב הצמיחה ו/או ירידה בסביבת האינפלציה, עשויים להחזיר את מדיניות הפד בכל נקודת זמן למדיניות הנוכחית המרחיבה. בה בעת, התאוששות מהירה יותר מהצפוי עלולה להקדים חלק מהשלבים האחרונים של התוכנית.
גורם נוסף שעשוי להשפיע הינו הנושא הפרסונלי, כאשר בתחילת השנה הבאה צפוי יו"ר הפד בן ברננקי לפרוש מתפקידו, ולזהות מחליפו תהיה מן הסתם השפעה לא מבוטלת על ניהול תוכנית היציאה של הפד.
אם עסקינן בנושא הפרסונלי, בשבועיים האחרונים מאז הוכרז פרופסור יעקב פרנקל כמחליפו של פרופסור סטנלי פישר בראש בנק ישראל, רבים מהפרשנים חזרו והזכירו את מדיניותו מהקדנציה הראשונה בשנות ה-90, שבה פעל בעיקר למיגור האינפלציה, כאינדיקציה על אופן התנהלותו בקדנציה הנוכחית הממשמשת ובאה. בנושא זה יש לומר כי תנאי הרקע השתנו לחלוטין.
היום יעדי הבנקים המרכזיים מגוונים יותר, תוך מתן תשומת לב לנושא הצמיחה לא פחות ולעיתים אף יותר מהנושא האינפלציוני.
לפיכך, נושא האישיות העומדת בראש בנק מרכזי נראה היום כפחות משמעותי ביחס לאתגרים המורכבים העומדים בפני הבנק. ובכל מקרה, לאור ההשפעות הכלל עולמיות, ייתכן שדווקא קצב היציאה של הפד מתוכנית ההרחבה שלו יהיה דומיננטי לא פחות בהשפעתו על מדיניות בנק ישראל העתידית בשנים הקרובות.
הכותב הוא מנהל דסק מחקר מקרו בלאומי שוקי הון
תגובה אחת לכתיבת תגובה