ביטוח מחפש בית

בכל הקשור לביטוחי הבריאות - שאחראים לכשליש מההוצאה החודשית של משפחה על בריאות ולכ־2% מכלל הוצאותיה - לציבור הישראלי אין אבא ואין אמא. ואם יש אבא ואמא, הרי שהם בתהליכי גירושים מכוערים, ואת הריקושטים סופג הציבור.

מערכת הבריאות בישראל נחלקת לשתי מערכות - פרטית וציבורית. משרד הבריאות הוא הרגולטור של מרבית המכלול הזה, למעט בתחום אחד. הוא אינו אחראי בשום צורה לממלכת ביטוחי הבריאות. הממלכה הזאת נתונה בידיו של המפקח על הביטוח במשרד האוצר. וכאן מתחילה הבעיה.

יעל גרמן שרת הבריאות | צילום: חיים צח

יחסי איבה גלויה

היה אפשר לצפות משני רגולטורים, מנכ"ל משרד הבריאות והמפקח על הביטוח, שיעשו הכל כדי להגיע לעמק השווה, לגשר על פערים ולפתור מחלוקות בדרכים אפקטיביות, משום שהעניין הציבורי הוא בראש מעייניהם. בפועל, בדיוק ההפך קורה.

למעשה, היחסים בין המפקח על שוק ההון פרופ' עודד שריג (שפורש בימים אלה) לבין מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו מעולם לא היו עכורים יותר. השניים מדברים זה על זה במילים קשות מאוד ובחוסר הערכה מקצועית, והיחסים ביניהם ממש מלווים באיבה גלויה. עדות לכך היא שביום שבו שריג הודיע על פרישתו הביע מנכ"ל משרד הבריאות בפומבי שמחה ותקווה שהדבר יביא רוח חדשה.

המהלך שהודיע עליו אתמול שריג - ביטול האפשרות של חברות הביטוח הפרטיות לתת בונוס כספי למבוטחים שיבחרו להפעיל את הביטוח המשלים של קופות החולים במקום את הביטוח הפרטי - לא היה פרי יוזמתו. הוא נולד מתוך לחץ שהופעל עליו משני כיוונים (לפחות): מצד משרד הבריאות ומצד אגף התקציבים במשרד האוצר עצמו.

צעד של מזעור נזקים

לפני חודש וחצי ניסה גמזו להוביל מהלך רחב יותר במסגרת חוק ההסדרים, שכלל צעדים נוספים לביטול האפשרות של מתן בונוס כספי, כדוגמת חיוב חברות הביטוח להתקזז כספית עם קופות החולים במקרים מסוימים. קופות החולים חפצו מאוד בצעד הזה, אבל שריג ראה בו דגל אדום. הוא החיש לישיבת הממשלה, איים שיתפטר אם המהלך יתקבל והבטיח לבחון את הנושא ולהציע מהלך משלו.

אלא שהלחץ מצד משרד הבריאות לא פסק. שרת הבריאות יעל גרמן הודיעה כי במסגרת הוועדה (שהיא עומדת בראשה) יפעל צוות משנה לבחינה של סוגיית כפל הביטוחים בין החברות הפרטיות ובין קופות החולים. הלחץ הזה הביא את שריג להודיע אתמול על הצעד שלו, שמבחינתו מיועד למזעור נזקים, לעומת מה שהציע (וצפוי להציע שוב) משרד הבריאות. זה אפילו לא צעד טוב כל כך מבחינתו, אבל העיקר שלמשרד הבריאות יהיה קשה להגיד שמשרד האוצר לא עושה דבר כדי לקדם את הנושא. זו הסיבה שאתמול הודיעה שרת הבריאות שתמשיך לבחון את הנושא במסגרת הוועדה שלה.

כשזה המצב, כששני רגולטורים לא מצליחים להסכים ביניהם על דבר ומקדמים מהלכים כדי לחסום זה את זה או לתחמן זה את זה, מי שמשלם את המחיר הוא הציבור. הדבר היחיד שהציבור יכול לייחל לו במצב כזה הוא שנבחרי הציבור, הפוליטיקאים, שאחראים למשרתי הציבור, יקראו אותם לסדר לטובת הציבור. בינתיים קורים רק קרבות בוץ ילדותיים בין־רגולטוריים, בזמן שהמבוגרים האחראים יושבים על הספסל ולא עושים דבר.