אבי התנגד שאתמודד על תפקיד פוליטי בבורסה, אבל אמר: "קשה לי להגיד לך לא לעשות את מה שאני עשיתי"
שמואל שניצר, יו"ר חברת ש. שניצר יהלומים: "לאחר כינוס טעון של בית"ר בבית אמא אמרה: 'לא מתאימה לי חוסר התרבות הזאת', ולמחרת אבי התפטר מהתפקיד"
"אמי היתה יקית, אפשר היה לאכול אצלה מהרצפה, והקדישה את כל זמנה למשפחה. גם כשאחותי ואני היינו בני עשרה היא לא היתה מוכנה לטוס לחו"ל ולעזוב אותנו לבד. זמן האיכות עם אבא היה בשיגעון המשפחתי לכדורגל. שיחקנו עם אבא בכל רגע פנוי, ואסור היה לדבר על אף קבוצה חוץ מבית"ר תל אביב. הלכנו לכל המשחקים, ואני עצמי הפכתי למשוגע על כדורגל, שיחקתי ארבע פעמים בשבוע עד שבשישית הפכתי לתלמיד מאוד גרוע, ואבא הבהיר: 'עד כאן, הקריירה נגמרה. כדורגל זה לא העתיד'.
"בשנות השישים אבא היה יו"ר בית"ר וערך כינוס מאוד טעון של הקבוצה בבית בתל אביב. הקבוצה עמדה לרדת ליגה והיה מתח גדול, ואחותי ואני התחבאנו מאחורי הקיר ושמענו צעקות וקללות. כשהישיבה התפזרה אמא אמרה: 'לא מתאימה לי חוסר התרבות הזאת', ויום למחרת אבי התפטר מהתפקיד. כעבור 40 שנה נכנסתי גם אני לתפקיד יו"ר קבוצת בית"ר תל אביב בכדורגל. כשהתמודדתי על תפקיד פוליטי בבורסה כמו אבי, אבא לא אהב את זה, וגם לא את הכניסה לתפקיד שהוא מילא בכדורגל. הוא אמר לי: 'למה לך להיות מעורב במריבות, זה גורע לך מהזמן שהיית יכול להקדיש למשפחה או לעסק', אבל גם: 'קשה לי להגיד לך לא לעשות את מה שעשיתי כל כך הרבה שנים, אבל אני לא ממליץ'.
"אבי תמיד הצטער שלא הקדיש יותר זמן למשפחה. הוא אמר לי: 'העבודה היתה כל חיי, אני מצטער שלא פיתחתי לעצמי תחביב'. הוא המשיך לבקש שאמצא לעצמי תחביב, אבל כשאתה כל כך מכור למקצוע, אתה לא מגיע לחשוב על זה. כרגע התחביב שלי הוא להיות עם אשתי, הילדים והנכד, וזה ממלא את זמני חוץ מהעיסוק בבורסה ובעסק. עדיין לא הגעתי לפרויקט הזה, אבל זה נמצא ברשימת המטלות".
5 תגובות לכתיבת תגובה