ביקורת הצגה: "מקבת" בתיאטרון הקאמרי

מחזה שייקספירי בבימוי עמרי ניצן לתרגום של דורי פרנס. מוזיקה: עמית פוזננסקי, תאורה: קרן גרנק, תפאורה: מיכאל קרמנקו, תלבושות: אורנה סמורגונסקי. עם גיל פרנק, רות אסרסאי, אוהד שחר, אלי גורנשטיין, דודו ניב, רונה לי שמעון, עדנה בלילוס, ירדן ברכה, נעמה שיטרית, אלון דהן, ערן מור, יובל סגל, שמחה ברבירו ובני אלדר.

גיל פרנק ורות אסרסאי במקבת | צילום: ז'ראר אלון

קהל היעד: חובבי קלאסיקות. דבר המבקרת: "שתי אמיתות סופרו בתור פרולוג למחזה עצמו שהנושא שלו מלכות", אומר מקבת אחרי ששמע את נבואת המכשפות, המבשרות לו כי יהיה נגיד ובהמשך מלך. אך הדרך לשלטון רצופה בהפתעות, רציחות, בגידות וטירוף. המחזה זכה לאינספור פרשנויות, והפעם ניצן לוקח את הקהל לאולם הקאמרי 3 שאורגן כאמפיתיאטרון כדי לקרב את הצופים לשחקנים. מרחץ הדמים השייקספירי של ניצן הוא מלאכת מחשבת: הכל מתוזמן ומהוקצע, השימוש בחלל מרתק, השפה קולחת בפי השחקנים, התפאורה והתלבושות מרהיבים והתאורה של גרנק היא חוד החנית של ההפקה. גם אם יש השגות לגבי בחירה כזו או אחרת, הן בטלות בשישים מול התוצאה הסופית. קצרה היריעה מלשבח את כל השחקנים הנפלאים, אך חייבים לציין את שחר המצוין בתפקיד בנקו, ניב הנהדר כמקדאף, ודהן המשעשע כשוער. אסרסאי בתפקיד הליידי מפתה ושתלטנית ושיאה המשחקי מגיע כשהיא נרדפת על ידי הזוועה בשנתה. מעל כולם ניצב פרנק, שאין ראוי ממנו לגלם את מקבת. בביצוע מופלא ורבגוני הוא חי את הטקסט בקולו העמוק. גברי, נחוש, חלש, מתוסכל, אנושי, חד ומדויק הוא עובר את מסעה הטרגי של הדמות.

שורה תחתונה: גרסה אינטימית לטרגדיה השייקספירית.