אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם הגיע הזמן ללגליזציה של סמים ממריצים? צילום: איי אף פי

האם הגיע הזמן ללגליזציה של סמים ממריצים?

זו אינה שאלה מעולם הספורט אלא שאלה לגבי עתיד האנושות

16.07.2013, 09:31 | אוריאל דסקל

עוד פעם זה קורה. שני אתלטים נערצים מתגלים כ"רמאים". אלוף העולם ב־100 מטר לשעבר טייסון גיי ושיאן העולם ב־100 מטר לשעבר אסאפה פאוול נתפסו על חם. השניים השתמשו בחומרים אסורים. כך גם נסטה קרטר, שהיה חבר בנבחרות השליחים הג'מייקניות שזכו במדליות הזהב ב־100x4 מטר בבייג'ינג ובלונדון. איתם גם הספרינטרית שרון סימפסון, בעלת שלוש מדליות אולימפיות, שהתגלתה כ"רמאית".

קראו עוד בכלכליסט

אצנים. האם ההבדל בין פאוול וגיי ליוסאיין בולט זה שאת בולט לא תפסו עדיין?, צילום: אי פי איי אצנים. האם ההבדל בין פאוול וגיי ליוסאיין בולט זה שאת בולט לא תפסו עדיין? | צילום: אי פי איי אצנים. האם ההבדל בין פאוול וגיי ליוסאיין בולט זה שאת בולט לא תפסו עדיין?, צילום: אי פי איי

על פי החוקים, עוד לפני התוצאות הסופיות וקביעת העונש גיי ממתין לפתיחת בקבוקון B כדי לאמת את התוצאות הראשיות, אבל העונש המיידי שחל עליו הוא השעיה מהתחרות החשובה ביותר השנה - אליפות העולם. האצן בן ה־30 אמר: "עשיתי טעות. סמכתי על מישהו שאכזב אותי. אני פורש מליגת היהלום במונקו ומאליפות העולם. אקבל כל עונש שייתנו לי. אני צריך להיות אחראי לכל דבר שנכנס לגוף שלי".

פאוול גם קיבל אחריות והצהיר: "אני מאשר כי החומר האסור נמצא בדגימה שנתתי, אבל אני רוצה להבהיר למשפחתי, לחבריי וקודם כל למעריצים שלי ברחבי העולם שמעולם לא לקחתי במודע חומרים אסורים. אני לא רמאי ולא הייתי כזה אף פעם. אני משתף פעולה עם רשויות החוק כדי לגלות איך החומר הגיע לגופי, ואני מבטיח לכם שנגיע למסקנות. היחס שלי כלפי חוקי הסמים הוא ידוע, אני מעניק ברצון דגימות בכל פעם שמבקשים ממני. התוצאה החיובית השאירה אותי מרוסק בהמון מובנים. ברור לי שלא אוכל להתחרות באליפות העולם הקרובה, אבל המחיר האישי כבד יותר".

השאלות שקיימות

 

רק לפני ארבע שנים גיי אמר: "אנשים שואלים את השאלות האלה כי אתלטים בכירים נתפסו בעבר. לאנשים יהיו חשדות כל עוד האתלטיקה קיימת".

והשאלות האלה עדיין קיימות. אם הספרינטרים ידעו מה הם צורכים, האם הם העדיפו להתעלם מהכדורים האדומים שנתנו להם כ"תוספי מזון", או האם הם היו חלק מתוכנית מתוחכמת של שימוש בסמים ממריצים - כמו לאנס ארמסטרונג ורבים אחרים?

הגוף שאמון על המלחמה בסמים ממריצים, WADA, עורך מאות אלפי בדיקות סמים בשנה, וכשהוא מגלה משהו - כולם מתבאסים מזה. והוא לא מגלה את רוב הרמאים. לפי WADA, "הרמאים תמיד יהיו צעד אחד לפנינו". ולמה? דוויין צ'יימברס, האצן הבריטי שנתפס משתמש בסמים, מסביר: "המדע תמיד יקדים את הבוחנים". זה הגיוני, כי אחרי הכל תעשיית התרופות והסמים מגלגלת לפחות 950 מיליארד דולר בשנה. התקציב של WADA הגיע כמעט ל־30 מיליון דולר ("פחות ממה שכדורגלן בכיר מרוויח בשנה", לפי אנשי הארגון).

אבל האם הגישה למלחמה בסמים לא צריכה להשתנות? באופן די ברור השיטה לא עובדת. יותר מ־750 ספורטאים נמצאו אשמים בשימוש בחומרים אסורים ועוד רבים אחרים לא נתפסו.

אספה פאוול וטייסון גיי. כיום רוב הסמים הממריצים לא מסוכנים מדי, אלא אם כן לוקחים מנות גדולות מדי מהם. בשימוש בטוח, חלק מהסמים הממריצים כיום כמעט לא מסכנים את המשתמשים, צילום: איי אף פי אספה פאוול וטייסון גיי. כיום רוב הסמים הממריצים לא מסוכנים מדי, אלא אם כן לוקחים מנות גדולות מדי מהם. בשימוש בטוח, חלק מהסמים הממריצים כיום כמעט לא מסכנים את המשתמשים | צילום: איי אף פי אספה פאוול וטייסון גיי. כיום רוב הסמים הממריצים לא מסוכנים מדי, אלא אם כן לוקחים מנות גדולות מדי מהם. בשימוש בטוח, חלק מהסמים הממריצים כיום כמעט לא מסכנים את המשתמשים, צילום: איי אף פי

סמים בריאים?

סמים ממריצים כיום הם מוצר שונה לחלוטין מהסטריאוטיפ שיש לנו בראש לגבי סמים ממריצים. כשאנחנו חושבים על סמים ממריצים אנחנו מדמיינים את הספורטאים המזרח גרמנים, שבשנות השבעים והשמונים היו אזרחים של מדינה אלימה שמילדות הכריחה את מאמניה לתת להם סטרואידים מסוכנים כדי שיזכו במדליות. הספורטאים לא ידעו מה הם לוקחים, ורובם הגדול פיתח בעיות בריאותיות ונפשיות בעקבות השימוש בחומרים האסורים.

עם זאת, כיום רוב הסמים הממריצים לא מסוכנים מדי, אלא אם כן לוקחים מנות גדולות מדי מהם. בשימוש בטוח, חלק מהסמים הממריצים כיום כמעט לא מסכנים את המשתמשים.

אז האם הפתרון לבעיית הסמים הממריצים הוא ליברליזציה מוחלטת שלהם? יש הטוענים שזה יהפוך את הספורט ל"תחרות בין מעבדות", וגם יוביל לתחרות אלימה שתביא לכך שילדים יסבלו מסימום בניגוד לרצונם. ואולם, שימוש מאושר ובטוח יאפשר אווירה טובה יותר בקרב הספורטאים הצעירים והבוגרים. הבעיה בהפיכת כל הסמים הממריצים ללא חוקיים היא שלא כך ייפסק השימוש בסמים. בפועל התעשייה הזו תועבר למחשכים, וזה מה שיסכן את הספורטאים יותר מאשר הסמים עצמם.

רוכבים בטור דה פראנס. האם הטכנולוגיות האלה לא אתיות? האם לא צריך לעודד את המדע הזה? האם לא יהיה אתי לעזור לחולה לנשום בעזרת שינוי גנטי? האם יהיה לא הוגן לבנות שריר לנער שסובל מניוון שרירים? המדע עוזר לנו לחזק ולהגדיל את היכולות האנושיות כדי שנחיה חיים טובים ומלאים יותר. האם זו לא המטרה של המדע?, צילום: בלומברג רוכבים בטור דה פראנס. האם הטכנולוגיות האלה לא אתיות? האם לא צריך לעודד את המדע הזה? האם לא יהיה אתי לעזור לחולה לנשום בעזרת שינוי גנטי? האם יהיה לא הוגן לבנות שריר לנער שסובל מניוון שרירים? המדע עוזר לנו לחזק ולהגדיל את היכולות האנושיות כדי שנחיה חיים טובים ומלאים יותר. האם זו לא המטרה של המדע? | צילום: בלומברג רוכבים בטור דה פראנס. האם הטכנולוגיות האלה לא אתיות? האם לא צריך לעודד את המדע הזה? האם לא יהיה אתי לעזור לחולה לנשום בעזרת שינוי גנטי? האם יהיה לא הוגן לבנות שריר לנער שסובל מניוון שרירים? המדע עוזר לנו לחזק ולהגדיל את היכולות האנושיות כדי שנחיה חיים טובים ומלאים יותר. האם זו לא המטרה של המדע?, צילום: בלומברג

דרך האמצע

 

ג'וליאן סאבולצ'קו, פרופסור לאתיקה פרגמטית באוקספורד, אנגליה, טוען שלא צריך לעשות לגליזציה לכל החומרים הממריצים, אלא רק לחומרים הממריצים הבטוחים. בכך, הוא טוען, יצומצמו הסכנות שיש בסמים לא בטוחים, וכך גם יעשו הכל בצורה שקופה ובידיעת הספורטאים. ואם כולם משתמשים בזה, אף אחד לא ירוויח יתרון לא חוקי.

הטיעון הנגדי מובא על ידי יו"ר WADA לשעבר דיק פאונד: "אני לא רוצה שהילדים והנכדים שלנו יגדלו להיות ערימות של כימיקלים. זה לא טוב לספורט. אמצעים מלאכותיים אינם אתיים. צריך לראות מי מגיע הכי רחוק באופן טבעי".

פאונד למעשה טוען כי הבעיה היא שההצלחה לא תהיה "אמיתית". הוא טוען שמשמעות הספורט היא להגיע "הכי רחוק ללא סיוע מתעשיית התרופות". אבל האם לא אתי להתקדם בעזרת אמצעים מלאכותיים? זה מסביר את הרדיפה של גלילאו גליליי, שבאמצעים "מלאכותיים" (טלסקופ) הביט בחלל. הוא, על פי הטענה של הכנסייה שרדפה אותו, "ראה דברים שאלוהים אסר עלינו לראות". האם הוא לא קידם את האנושות בסופו של דבר? בהנחה שכולם רשאים להשתמש בסמים ממריצים וכולם יידעו באילו סמים ממריצים משתמשים, האם זה לא יהיה הוגן לכולם? האם זה עדיין לא יבחן כישורים, נחישות ומוסר עבודה כמו "ספורט אמיתי ללא סמים"?

שאלת הסימום בספורט היא בעצם שאלה על עתיד האנושות.

כיום יש תרופות גנטיות ניסיוניות שעובדות בדם כמו וירוס ומגדילות מאסת שריר של עכברים. הן עושות זאת באמצעות העברת גן שמסייע לגדילת השריר לאזורים שונים בגוף. הניסוי נעשה כדי לסייע לאנשים שחולים בניוון שרירים או לקשישים. גנטיקה מתקדמת מסייעת גם במלחמה באיידס, סרטן ואפילו עיוורון. מניפולציה של גנטיקה היא המדע החלוצי לשיפור חיי אדם. ביוטכנולוגיה עשויה להאריך את חיינו, להגדיל את האינטליגנציה שלנו, ויש המאמינים כי בזכות המדע הזה כיום חי האדם שיגיע לגיל 1,000.

לא קשה לראות איך הטכנולוגיה הזו יכולה לסייע לספורטאים, במיוחד לאור העובדה שהיהי קשה מאוד לזהות שהספורטאי הזריק לעצמו משהו - הרי זו תרופה שמתלבשת על הגנים שלו. EPO, הורמון סינטטי הוא הסם הממריץ הנפוץ ביותר והקשה ביותר לגילוי, והוא פותח כדי לסייע לחולים שמתקשים לנשום.

האם הטכנולוגיות האלה לא אתיות? האם לא צריך לעודד את המדע הזה? האם לא יהיה אתי לעזור לחולה לנשום בעזרת שינוי גנטי? האם יהיה לא הוגן לבנות שריר לנער שסובל מניוון שרירים? המדע עוזר לנו לחזק ולהגדיל את היכולות האנושיות כדי שנחיה חיים טובים ומלאים יותר. האם זו לא המטרה של המדע?

ואם הספורטאים יהיו חלוצים בתחום הזה ויעזרו למדענים לשפר ולמקד את הטכנולוגיה הזו, האם זה לא יכול לעזור למדע הזה? בהנחה שאין כאן סכנה ברורה וממשית לבריאות הספורטאים וכולם יידעו זאת, האם זה לא אתי לנסות לשפר את האנושות? אם כולם משתמשים בסמים ממריצים בריאים, האם זה לא הוגן יותר מאשר המצב הנוכחי כיום, שבו כולם חושדים בכולם ואפילו על הכוכבים הגדולים ביותר כבר אי אפשר לסמוך שהם לא "רמאים"?

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
מה הקשר בין ספורט תחרותי לניוון שרירים??
אין שום קשר בין שיפור יכולות של ספורטאי מקצועי לשיפור איכות החיים של חולה. במקרה השני, אין שום תחרות - כל שיפור הוא לטובה. במקרה הראשון, עצם הרעיון בתחרות הוא להציב את היכולות של אדם אחד מול היכולות של אדם אחר. אם הכל מותר, למה לא לאפשר שימוש באופנועים בריצה ל-100 מטר? הרי רכבים ממונעים יכולים לשפר את חייהם של נכים. אין גם שום הגיון בהגדרה של ספורטאים כמין "עכברי מעבדה", שעליהם יבדקו חומרים משפרי יכולות - במטרה שבהמשך השימוש בהם יתרחב לשאר האוכלוסיה. את ההחלטה האם החומר בטוח צריך לקבל בניסויים קליניים מסודרים. תחום החומרים משפרי הביצועים בספורט הוא אפור ומורכב. אין שם פתרונות קלים. ועדיין, עדיף איסור גורף על פני התרה גורפת. שישאל את עצמו הפרופסור לאתיקה פרגמטית האם הוא היה מאפשר לילדו בן ה-13 לקחת חומרים משפרי ביצועים, גם אם מישהו הגדיר אותם כבטוחים.
16.07.13