300 מיליון בודדים ביחד

בבוקר שבת אחד באביב 2011, הרשתות החברתיות הסיניות התחילו לרחוש שמועות על משהו שקורה על כביש מהיר בפאתי בייג'ינג. מישהו קרא לזה תאונה, אחר אמר שמדובר בהפגנה, דיווחו על עימותים ועל פקקי ענק, הספקולציות פרחו. כשהיום התקדם התמונה התבהרה: כמה צעירים עצרו משאית שהובילה כלבים למשחטה, התעמתו עם הנהג, לקחו את הכלבים למקלטים לחיות ולבסוף מסרו את רובם לאימוץ. הפעולה של חברי "האגודה להגנה על חיות קטנות" זכתה לביקורות נוקבות, אבל גם לתשואות מצד צעירים מעודכנים ושוחרי איכות סביבה.

אבל הצעירים האלה יכולים להיות גם אכזרים. ב־15 ביוני, ממש לפני חודש, כמה סטודנטים סינים שביקרו בחוות טעימות יין ליד בורדו הותקפו באלימות, ואחת מהם נפצעה קשה בפניה מבקבוק יין שהושלך עליה. שר הפנים הצרפתי גינה את ההתקפה ואמר שנבעה משנאת זרים. ברשתות החברתיות בסין - כיכר העיר האמיתית של זמננו והמקום הכי חופשי במעצמה - הגיבו לרוב באחת משתי תגובות קיצוניות: בביטויי שנאה לצרפתים בפרט ולמערב בכלל, או בכעס דווקא על הסטודנטים המותקפים, בטענה שצעירים סינים שלומדים בצרפת ועוד הולכים לטעימות יין בבורדו לא ממש ראויים לסימפטיה. "אין ספק שהם ילדים של פקידים בכירים, אחרת אף אחד לא היה שם לב אליהם" היתה תגובה נפוצה לאירוע.

שני האירועים האלה, השונים מאוד זה מזה, מלמדים משהו על הצעירים הסינים, גולשים שחיים ברשת, אקטיביסטים שמפגינים מודעות ומעורבות, צרכנים שגדלו בתוך פערים חברתיים אדירים, ולפעמים ציבור מתלהם עם מנטליות של עדר.

ציניים ונאיביים, שוברי מסגרות ושמרנים | צילום: רויטרס

ציניים ונאיביים, שוברי מסגרות ושמרנים, זו קבוצת גיל שהיא תופעה, פוטנציאל עצום למי שמחפש שינוי וגם למי שמחפש הזדמנויות עסקיות: דור ה־Y הסיני, ילידי 1995–1980, דור הילדים היחידים וקבוצת הצעירים הכי גדולה בעולם - 20% מהאוכלוסייה במדינה, 300 מיליון בני אדם, כמו כל אוכלוסיית ארצות הברית. הכי גדולה, וגם הכי מבולבלת, ומבלבלת, בעולם.

לדור הזה, שיתפוס לאט לאט את מקומו במרכז המעצמה הצומחת ביותר בעולם, תהיה השפעה גלובלית אדירה. אבל כרגע הוא חידה שממתינה לפיצוח, לא מובנת לסינים ולזרים. ובכל זאת, יש מי שמתחיל לנתח את קבוצת הגיל הזאת לעומק, לזהות את המגמות ולהבין את ההשפעות. קוראים לו ד"ר ויקטור יואן (יואן יואה), והוא החוקר החברתי המוביל והמעודכן בסין. הוא מייסד ויו"ר חברת הסקרים הורייזון, החברה הראשונה במדינה שעשתה סקרי דעת קהל ובעצם החלה לנתח לעומק קבוצות ומגמות במעצמה, ושמספקת ניתוחים כאלה הן לממשל הסיני והן לתאגידים בינלאומיים ומקומיים. הוא גם מנחה תוכנית טלוויזיה פופולרית שעוסקת ביזמות וסוציולוג שחוקר תרבות צעירה באוניברסיטת פקינג. בחודש שעבר הוא ביקר בישראל והשתתף בכנס של מנהיגות נשית סינית וישראלית שיזם משרד רואי החשבון RSM שיף הזנפרץ, שאיתו הוא גם חתם על הסכם לשיתוף פעולה. בשיחה איתו, במשרד שמשקיף על הים של תל אביב, יואן ניסה להעביר את תמצית רוח הדור, לשרטט דיוקן קבוצתי של קבוצת האוכלוסייה הכי מסקרנת בעולם - שבשנים הבאות תהיה לה השפעה גלובלית אדירה.

ד"ר יואן בביקורו בתל אביב. בן דור התפר שבין העולם הישן לצעירים של היום | צילום: עמית שעל

300 מיליון צרכנים

להט שופינג שהוא מרד עצמאות

יואן עצמו הוא בן דור התפר שבין העולם הישן לצעירים של היום. הוא בן 47, והגיל שלו אפשר לו לעקוב מקרוב אחרי צמיחת דור ה־Y, שבסין נקרא "פוסט 80" ו"פוסט 90". "זה קודם כל דור צרכני", הוא קובע. "בהרבה מובנים הצעירים האלה לא בוגרים ולא עצמאיים, ההורים מחליטים בשבילם כמעט הכל.

"אבל כצרכנים הם בוגרים ומתוחכמים מאוד. הם בעצם הדור הראשון של סינים שהתרגלו להסתובב עם כסף מאז שהם קטנים, שהתרגלו לצרוך, ואם המוסכמה המקובלת היא שהסינים חוסכים הרבה וצורכים מעט, שיעור החיסכון של הדור הזה צנח לעומת הדור הקודם". לפני עשור שיעור החיסכון הפרטי בסין עמד על 60% מההכנסה, ככל הנראה הגבוה בעולם, אף שההכנסות היו זעומות. היום הערכות שונות קובעות כי שיעור החיסכון הוא 35% מההכנסה בכלל האוכלוסייה, ו־14% בלבד בקרב בני פחות מ־30. יואן משוכנע שהמספרים האמיתיים אפילו נמוכים יותר. הוא מוצא עדויות לכך בצד השני של המשוואה, בהוצאת הכסף שבעבר היה נחסך: "אפשר לראות את זה כשמסתכלים על מספר המשתמשים בכרטיסי אשראי, שהכפיל עצמו מאז 2009, מ־180 מיליון כרטיסים ל־330 מיליון".

ההסבר לכך, לפי יואן, נעוץ קודם כל ב"מדיניות הילד האחד", התוכנית השאפתנית שיצאה לדרך ב־1980 כדי למנוע התפוצצות אוכלוסין בסין, כזו שלא תאפשר למדינה להאכיל את האזרחים ולהתפתח כלכלית. הממשל אסר על משפחות עירוניות ועל חלק מהמשפחות הכפריות להביא לעולם יותר מילד אחד (לחלק מהמשפחות הכפריות הותר להביא שני ילדים ולפעמים יותר, בהתאם לאזור המגורים ולמוצא האתני), ומאז ממוצע הילדים שיולדת אשה סינית צנח ל־1.6, לעומת לא פחות משישה ילדים בשנות השבעים. זהו אחד הניסויים הגדולים בהיסטוריה בהנדסה אנושית, ניסוי שתוצאותיו עדיין לא ברורות, אבל המשמעויות הכלכליות שלו, כפי שמסביר יואן, כבר מתחילות להתבהר.

"יש כאן דור ראשון לחיים של רווחה כלכלית יחסית, שהוא גם דור שלם של ילדים נטולי אחים ואחיות. השילוב הזה משנה לגמרי את כללי המשחק", הוא אומר. "פעם היתה פירמידה שבראשה הזקנים. אף אחד לא העז לקרוא תיגר בפומבי על מה שאומרים סבא וסבתא, למשל, אבל הפירמידה הזאת התהפכה לגמרי. פתאום יש ילד אחד והרבה מבוגרים סביבו שמשקיעים את כל המשאבים שלהם רק בו, והם מצפים ממנו להרבה, מצפים להצלחה עבור משפחה שלמה. זה דור שהוא מפונק מצד אחד, ולא רגיל לעבודה קשה כמו הדור הקודם, ומצד שני נמצא תחת לחץ גדול ומאוד לא עצמאי. ברוב המשפחות הסיניות המודרניות ההורים מחליטים הכל. הם מחליטים לא רק לאיזה בית ספר הילד ילך אלא קובעים גם מה יהיו המקצועות העיקריים שילמד בתיכון, ואפילו באיזה חוג ילמד באוניברסיטה. ההורים חוסכים כדי לקנות לו דירה ומחליטים איזו דירה זאת תהיה ובאיזו סביבה, בוחרים את מקום העבודה ומתערבים בחיי החברה. המקום היחיד שבו הם לא מתערבים הוא הבחירות הצרכניות".

תור מחוץ לחנות של אפל בשנגחאי. הנסיקה במכירות החברה במדינה היא תוצר מובהק של דור הפוסט 80 ופוסט 90 | צילום: אי פי איי

אז הלהט הצרכני של הצעירים הוא הדרך שלהם להפגין עצמאות?

"בדיוק. אין להם מרחב אחר לזה".

כאשר האי הקטן הזה של הפגנת עצמאות מוכפל במאות מיליוני צעירים, הוא נהפך לכוח צרכני עצום שגם לתאגידי הענק הבינלאומיים קשה להתעלם ממנו. עדות לכוח הקנייה של הדור הזה נמצאת בסקר שביצעה הורייזן, החברה של יואן, בשנה שעברה: לפי הממצאים, ב־72% מהמשפחות העירוניות הילדים (בני 24–13) הם בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הקניות המשפחתיות. הם אלה שעומדים מאחורי הנסיקה במכירות של אפל בסין בפרט ומאחורי בולמוס השימוש בטלפונים חכמים בכלל; למעשה, סין נהפכה השנה לשוק הגדול בעולם, ונמכרים בה 150 מיליון מכשירים בשנה, פי שלושה מבארצות הברית. הצעירים האלה אחראים גם לזינוק במכירת מותגים מקומיים ובינלאומיים, לכניסה של מעצבי מוצר צעירים לשוק הסיני, לצמיחה האדירה של תעשיות העיצוב והקריאייטיב המקומיות, וגם להתפתחות של תרבות נגד של היפסטרים, שיחפשו יצרנים קטנים ויתרחקו מהמותגים הגדולים. "הדור הקודם חשב בצורה הרבה יותר אחידה וקנה מוצרים בייצור המוני", אומר יואן. "היום יש יותר אפשרויות, מגוון ותחכום. הם רוצים מוצרים בהתאמה אישית שישקפו את אישיותם". בכל זאת, כאמור, זה מרחב ההתבטאות העצמאית היחיד שלהם.

300 מיליון אינדיבידואלים

הדור הראשון שיש לו דמיון

יואן החל להתעניין בצעירים הסינים כשעשה דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת בייג'ינג, ובמסגרתו למד בבית הספר לממשל בהארוורד וניסה להשוות בין דור הצעירים של היום לדור שלו. הוא בן לדור שגדל במדינה ענייה ושסועה, נולד ממש בתחילת מהפכת התרבות ועבר את כל תקופת האימה הזאת, שבה רוב מוסדות החינוך נסגרו לעשור, עשרות מיליוני צעירים עירוניים הוגלו לכפרים וכנופיות אלימות הטילו טרור בשמו של מאו. אבל הוא גם בן הדור הראשון של סין החדשה: ראשוני הלומדים באוניברסיטאות, שנפתחו מחדש אחרי שנות מהפכת התרבות, וראשוני היזמים הפרטיים.

את הקריירה הוא החל בכלל כאיש הממסד, פקיד זוטר במשרד המשפטים הסיני בסוף שנות השמונים. אבל מהר מאוד הבין - אולי בעקבות ההפגנות בכיכר טיאנאנמן ב־1989 ודיכוין המדמם, אירוע שהוא מתחמק מלהתייחס אליו - שהממשל לא בשבילו. "היינו קבוצה שלמה של פקידים צעירים שהבינו שאין להם ממש מקום בתוך המערכת הממשלתית. חשבנו שנשנה אותה, אבל הבנו שלא נצליח. קוראים לנו בסין 'כנופיית 92'', על שם השנה שבה רבים מאיתנו עזבו את השירות הציבורי והקימו חברות פרטיות".

הנהירה למגזר הפרטי התאפשרה בעקבות "המסע לדרום" של דנג שיאופינג, מנהיג סין דאז, שבו השיק רפורמות כלכליות והתניע מחדש את הכלכלה אחרי הטראומה של טיאנאנמן. "דנג קרא לרפורמות, וזה היה סימן בשבילנו לצאת לשוק, בתחושה שעומדת להיות ליברליזציה. עד אז יזמים בסין היו בעיקר איכרים, מהגרי עבודה, אנשים חסרי השכלה שלא מצאו עבודה והיו חייבים לפתוח עסקים קטנים. אנחנו היינו בוגרי האוניברסיטאות הראשונים שהלכו למגזר הפרטי, ובעצם הקמנו ענפים שלמים שבכלל לא היו קיימים". מהחבורה הזאת צמחו משרדי עורכי הדין המסחריים, שירותי השמאות, שירותי דואר מהיר, וגם הורייזון, שיואן הקים ב־1992 - והשיק את סקרי השוק בסין. במסגרת החברה יואן עובד עם תאגידים בינלאומיים (אפל, גוצ'י ועוד) ועם גופים ממשלתיים, שנעזרים בו לסקרים וייעוץ, בהיותו המומחה המוביל לדור הצעיר.

הניתוח של דור ה־Y הסיני נעשה תוך התבוננות בדור ה־Y הגלובלי. בני הדור הזה, נערים עד בני 30 פלוס, ובעיקר בני 30–20, מתוארים כ"דור הגלובלי" או "הדור המרושת". התיאור הזה נכון גם לסינים, רק שאצלם הכל קרה מהר יותר וגדול יותר, ולרשתות החברתיות יש כוח משחרר הרבה יותר. מאפיין נוסף של בני דור ה־Y, כמי שמרוכזים בעצמם מאוד, מקבל גם הוא אופי ייחודי בסין, חברה שמרנית וממוקדת משפחה, תחת משטר שמאפשר ביטוי אישי רק עד גבול מסוים.

"הם בעצם הדור הראשון אצלנו שיש לו ממש דמיון", יואן אומר. "ואין להם חוש מסורתי של סמכות. הם מאבדים את הנטייה הסינית להישמע למנהיגים, וזה טוב. אני רואה את זה גם כמעסיק של צעירים: תרבות העבודה בסין מאוד היררכית, והדור הזה מכריח אותנו כבוסים להיות יותר תקשורתיים, לעבוד בדרך של משא ומתן וליצור מקומות עבודה שוויוניים יותר. אם העבודה לא מוצאת חן בעיניהם הם פשוט עוזבים מהר מאוד. ההוראות של הבוס, האינדוקטרינציה של המפלגה - הכל עבורם אופציונלי. הכל, חוץ מההוראות של אמא".

אלה צעירים פתוחים לעולם, שנגיש להם מאי פעם, אבל גם ביקורתיים מאוד כלפיו, בדגש על המערב. אם דור הסטודנטים שהוביל את הפגנות טיאנאנמן ראה בכל תוצר של התרבות המערבית את דגל החופש והקידמה, הדור החדש מאוהב באפל, אבל לא ממהר לסגוד לחלום האמריקאי ולעתים קרובות תוקף את המערב, כמו בפרשת התקיפה בצרפת. וככל שסין נקשרת לפוליטיקה ולכלכלה הגלובליות בקשר שאין להתירו, כך החשיבות של צעיריה עולה גם בהיבט העולמי - כצרכנים, כיצרני טרנדים אדירים, כמי שהשפעתם על הממשל הסיני רק תלך ותגדל.

תופרות במפעל בפריפריה הסינית. "הצעירים שם עדיין עובדים קשה מאוד, ולא גדלים בתחושה שהכל מגיע להם" | צילום: רויטרס

300 מיליון פוליטיקאים

שינוי אבולוציוני, לא מהפכני

כי כשהכל אופציונלי, כשהצעירים יכולים להחליף מקום עבודה או להטיל ספק במפלגה, לדור הזה יש גם כוח פוליטי שלא היה לו קודם. למשטר אין ברירה אלא להקשיב לו, והוא עושה זאת בין השאר דרך חברת הסקרים של יואן. "לפני 20 שנה המנהיגים בכלל לא חשבו שהם צריכים להקשיב לציבור. הם קיבלו החלטות וזהו. היום הקול של הציבור נשמע בעוצמה גדולה מאוד דרך הרשתות החברתיות", מסביר יואן. הוא עצמו מחזיק חשבון בווייבו, המקבילה הסינית לטוויטר, עם יותר מ־5 מיליון עוקבים. "לפעמים הרשתות החברתיות יוצרות תהודה גדולה מאוד והרגשה שסין על סף כאוס, כי אנשים מבטאים כל כך הרבה זעם בווייבו", הוא אומר, "אבל השחיתות היום לאו דווקא גדולה משהיתה בעבר, היום פשוט יש לה תגובה ציבורית".

התגובה הציבורית הזאת מבלבלת: ברשתות החברתיות הסיניות מתפוצץ כמעט מדי שבוע סקנדל חדש בכיכובו של פקיד מושחת זה או אחר, והתגובה הציבורית מתלהמת וזועמת. ואולם מתברר שהצעירים הזועמים האלה דווקא אופטימיים מאוד, אולי בזכות היכולת לזעום. סקרי דעת קהל מפורטים, כמו סקר בקרב סינים עד גיל 30 שהעיתון "פייננשל טיימס" פרסם בחודש שעבר, משקפים אופטימיות אדירה, כזאת שקשה למצוא במדינות אחרות. כך, בסקר של "פייננשל טיימס", 97% מהנשאלים הביעו ביטחון שמצבם האישי וגם מצבה של המדינה ישתפרו בשנים הקרובות.

"זה בסיס טוב", יואן אומר, ומאמץ את דבריו של נשיא סין החדש שי ג'ינפינג, שקרא לחפש אחר "החלום הסיני". לדברי יואן, "החלום הסיני הוא לא החלום של כל סינית וסיני, יש הרבה חלומות אינדיבידואליים ולעתים מתנגשים. אם הממשלה שלנו תהיה חכמה, היא תאפשר בהדרגה יותר חופש ביטוי, מרחב פעולה לארגונים חוץ־ממשלתיים, ודמוקרטיה שתגדל מהרמה המקומית למעלה". אם הממשלה לא תשכיל לאפשר את המרחב הזה, הוא אומר, היא כנראה תתמוטט מתישהו.  "פוסט 80 ופוסט 90 צוברים בהדרגה ידע וגם שאיפה להשפיע שמתפתחת דרך הדיונים ברשתות החברתיות. זה יהיה תהליך אבולוציוני, לא מהפכה, והוא יוביל אותם בהדרגה לחברה טובה יותר. אם הממשלה תאבד שליטה, הצעירים כבר ילמדו מה לעשות". זו אמירה נועזת - יואן בעצם מזהה, בדור המורכב שהוא רואה, את הנביטה של רוחות וכוחות שיוכלו לטלטל משמעותית את השלטון הסיני. לא בטוח שהשלטון עצמו קשוב לזה, או לשינוי העדין יותר שכבר מתחולל.

יואן רוצה להיות חלק מהשינוי הזה בעצמו. הוא אמנם כבר לא שואף לשנות מבפנים, אבל הוא יצר לו אפיקים אחרים לעשות זאת. למשל "Brainstorming", תוכנית ראיונות שהוא מנחה בטלוויזיה הממלכתית של סין, ושבה הוא מציג יזמים צעירים ורעיונות חדשניים, כגון פרויקט של החברה שלו שתומך ביזמות חברתית. "יותר מאשר תמיכה כלכלית, לפעמים אנחנו צריכים פשוט לגלות לסטודנטית צעירה שהיא רוצה לעסוק בפילנתרופיה או להרים פרויקט חברתי. ההורים מתנגדים לזה, המרצים באוניברסיטה מתנגדים ואומרים להם שהם כסטודנטים צריכים ללמוד וזה הכל, והתגובות שאנחו מקבלים הן: 'באמת? אני יכולה לעשות את זה?'. התגובות מופתעות, אבל כשנוצרת ההזדמנות אנשים עושים".

300 מיליון עובדים

התאגידים צריכים לחשוב אחרת

מעבר לניתוח הסוציולוגי ולפרויקטים החברתיים, עיקר העבודה של יואן היא בסופו של דבר סקרי שוק שמשרתים חברות זרות ומקומיות שפועלות בשוק הסיני או מתכננות לפעול בו. והן חייבות להבין את בני הדור הזה, הוא אומר, "כי הם המניעים של הצריכה. חשוב שהחברות יבינו שהצעירים מפתחים טעם מובחן משלהם וכבר לא בולעים בהערצה עיוורת כל מה שמגיע מהמערב. המוצרים או המותגים שמצליחים היום בסין הם אלה שעשו אדפטציות מקומיות, שהמעצבים שלהם שהו זמן מה במדינה ועשו מאמץ לקלוע לטעם של הצעירים, למשל חברת האופנה זארה. לעומת זאת מרקס אנד ספנסר, שדבקים בקו הבריטי השמרני, פחות מצליחים, ואם קונים אותם זה יהיה בעיקר למתנות שעושות רושם".

החברות שנכנסות לסין נדרשות להתאמה לא רק לצרכנים המקומיים אלא גם לעובדים המקומיים. "למי שמגייסים עובדים בסין חשוב להבין את הפער בין מערכת החינוך השמרנית לשינוי התרבותי המהיר. בכל שנה מיליוני סטודנטים מתקשים למצוא מקום עבודה, ובאותו זמן מאות אלפי עסקים מתקשים למצוא עובדים מתאימים. זה אומר שהמערכת האקדמית והמערכת של הכשרת עובדים אינן מותאמות לצרכים של המשק, ומעסיקים צריכים לפתח שיטות משלהם לאתר כישרונות, וגם לפתח תוכניות הכשרה משלהם".

סין תוכל להמשיך להתחרות בהצלחה בכלכלות אחרות גם כששוק העבודה יישען על הצעירים האלה, שאתה מתאר כמפונקים שעובדים פחות קשה?

"כן, אבל התחרות תהיה בתחומים אחרים. יש כיום הרבה יותר כישרונות יצירתיים ואנשים שחושבים מחוץ לקופסה. לא מזמן ראיינתי בתוכנית שלי קבוצה של גיימרים. הם צעירים שלא סיימו תיכון ולא הלכו לאוניברסיטה כי הם מכורים למשחקי מחשב. זאת דאגה ענקית עבור ההורים שלהם, אבל הם עלו על רעיון והקימו חברה לבדיקת משחקי מחשב חדשים לפני הוצאתם לשוק. הם מראים לחברות את נקודות התורפה ומציעים הצעות לשיפור. זאת קבוצה של 20 צעירים שעובדים מהבית ומרוויחים הרבה יותר מבני גילם שמתקבלים לעבודה מסורתית יותר. זאת מהפכה מחשבתית בסין, הרעיון שאפשר להצליח מחוץ למסלול הרגיל. צעירים כמו אלה הם האבות המייסדים, או האמהות המייסדות, של התמחויות שלמות שלא היו קיימות. הם מאתרים נישה מסוימת מאוד בשוק, למשל שירותים שונים למגזר של מסחר מקוון, ופשוט יוצאים לדרך".

אנחנו מתמקדים בצעירים העירוניים, אבל יש מגזר שלם של צעירים כפריים, או מערי שדה קטנות. במה הם שונים?

"הם אלה שעדיין עובדים קשה מאוד, שלא גדלים בתחושה שהכל מגיע להם. לעתים קרובות אני ממליץ למעסיקים לחפש את העובדים שלהם דווקא בקרב הצעירים האלה. החברות הזרות מכירות את אוניברסיטאות היוקרה צ'ינגחואה ופקינג, אבל עדיף להעסיק דווקא את אלה שבאו מהקולג'ים הפחות מפורסמים. הראשונים שמקודמים באים דווקא משם, כי הם הכי אמביציוזיים".

ויש גם ערוץ הפוך, של אנשי עסקים ויזמים סינים שיוצאים אל העולם, ובין השאר מגיעים גם לישראל. יואן הוא אחד מהם, והוא חתם כאן על הסכם שיתוף פעולה עם משרד רואי החשבון שאירח אותו. בחודשים האחרונים היו כאן גם מנכ"ל ענקית האינטרנט נטאיז, יו"ר קרן ההשקעות הגדולה פוסון ועוד בכירים סינים רבים. יואן מסביר שמדובר פשוט בהזדמנות שלא היתה קיימת עד לאחרונה, כי עד כה היה קשה יותר לקבל ויזה לישראל, ומוסיף: "יש הרבה סקרנות בנוגע לישראל וליזמות הישראלית. עכשיו הסינים נוהרים לכאן, אבל אלה עדיין שלבים ראשונים של שיתוף פעולה. מה שאנחנו זקוקים לו הוא סיפור הצלחה גדול של שיתוף פעולה אחד, שיעודד אחרים לנסות. צריך גם הרבה יותר חילופי סטודנטים ממה שיש היום כדי ליצור הבנה גדולה יותר. התחושה היא שהיזמות הישראלית והיזמות הסינית יכולות להיות משלימות".