השבוע: חלף עם הריח

בשבוע האחרון מתו עוד תינוקות שנשכחו במכונית על ידי הוריהם. הדרך היחידה להסביר את התופעה הבלתי נתפסת היא בהטלת האשמה על המוח המודרני המוסח, שאינו יודע להבדיל בין טלפון נייד לתינוק. אי לכך דרוש קמפיין מצמרר שיוביל תינוק מצחקק, שיזכיר להורים לא לשכוח אותו במכונית. לצד הקמפיין דרושה חקיקה מהירה בכנסת, שתחייב התקנת אמצעי בטיחות מתאימים במכוניות. לאור הטרגיות של המקרים והצורך בחקיקה דחופה, הפרזנטור הראוי לקמפיין החשוב הזה הוא האבא הציבורי של ילדי ישראל - ראש הממשלה.

ולא כיוון שראש הממשלה משועמם או נטול בעיות. ידיו דווקא מלאות, למשל בפרשת הבנק הסיני, שעמדה לפני פיצוץ ערב ביקורו בסין לפני כמה שבועות. הפרשה נחשפה כאשר שופטת אמריקאית הוציאה צווים לאנשי מודיעין ישראלים, שחייבו אותם להגיע לארה"ב להעיד נגד בנק סיני שנחשד בהעברת כספים לארגוני הטרור. נכון לעכשיו ישראל לא מאשרת להם לצאת להעיד. מתברר שכדי שמשפחת נתניהו תעלה לפוטואופ על החומה הסינית, היה צריך להשתמש בפוטושופ דיפלומטי כדי לנסות להעלים את אנשי המודיעין מהתמונה. בדיעבד נראה שהניסיון נכשל. המשפחות היהודיות, ששכלו את בניהן ותבעו את הבנק הסיני, נפגעו עד עמקי נשמתם הציונית, כאשר גילו את פרצופה של המדינה שמצהירה על מלחמה בטרור, אך מתקפלת מול הסינים. גם תגובת הקונגרס בוא תבוא. נעים זה לא יהיה.

וכך, הקו התקיף והמוצהר של נתניהו נגד הטרור נתקל בחומה הסינית והתנדף כמו בושם, שהוזלף על נוסע שעבר בדיוטי פרי ולא התרחץ שבועיים.

פרשה נוספת עם ריח לא נעים, שנראה שלא תתנדף בקלות, נוגעת למיועד לתפקיד נגיד בנק ישראל פרופ' יעקב פרנקל. כאשר ראש הממשלה התאמץ לשכנע את פרנקל לקבל את התפקיד הוא לא ידע שפרנקל חובב בשמים, וגם אם ידע הוא חשב שהאירוע בהונג קונג שולי. הוא ודאי לא שיער שבקבוק בושם, מסריח ככל שיהיה, עלול לטרפד את מינויו.

באופן פרדוקסלי, הצהרת האיחוד האירופי על איסור שיתוף פעולה עם התנחלויות הקלה על ראש הממשלה, שיכול היה לשחרר סוף סוף קיטור שנמנע ממנו, מסיבות מובנות, בפרשה הסינית ובפרשת הבושם. ההתלהמות של חברי כנסת מהימין, שקראו להחרים את אירופה, משולה לעכבר שתוקף נמר.

התוצאה במקרים כאלה מגוחכת עד עצובה. הדרך למנוע את התנפחותו של כדור השלג שהתגלגל מאירופה היתה צריכה לעבור במשרד החוץ. לכאורה, הבעיה טמונה בכך שבמשרד אין שר מכהן. אבל במחשבה שנייה, ליברמן הוא זה שחתום על הקו המיליטנטי של ישראל באירופה, שאת פירותיו אנחנו קוצרים היום.