ברונפלד צריך להבין את הרמז

הבורסה לני"ע בתל אביב התנהלה בשנים האחרונות כפלנטה נפרדת, שנדמה היה כי היא מנותקת מהחברות הציבוריות הנסחרות בה. בעוד מנהלי חברות ציבוריות נבחנים דרך קבע על ביצועיהם, ועל רקע הרגולציה החדשה נדרשים להביא מדי שלוש שנים את שכרם לאישור בעלי המניות מקרב הציבור, נדמה שבהנהלת הבורסה סכנת ההדחה כלל לא עומדת על הפרק.  

בדומה לעובדי המגזר הציבורי הזכאים לקביעות ולתוספות שכר קבועות המנותקות מהביצועים שלהם, כך חברי הנהלת הבורסה התרגלו לעובדה שהם שם כדי להישאר. להבדיל מדירקטוריונים של חברות ציבוריות הכוללים נציגים של בעל השליטה המעוניין להשיא את רווחיו, וכן דירקטורים מקרב הציבור, דירקטוריון הבורסה כולל באופן אבסורדי את הגורמים שעליהם הבורסה מפקחת, והם תלויים בה באופן מוחלט. הנהלת הבורסה יכולה לסגור את ברז המסחר של כל אחד מחדרי המסחר של המערכת הבנקאית ושל הברוקרים הפרטיים; הבורסה עוקבת אחר כל פעולה שהם מבצעים ויכולה לבטל פעולות שלהם או לתקן פעולות שלא בוצעו כיאות. משכך, להבדיל מחברי הנהלה רגילים, חברי הנהלת הבורסה לא באמת חששו שיודחו על ידי הדירקטוריון.

יתרה מכך, המנהלים בחברות ציבוריות מתחלפים מדי כמה שנים, ולעתים אף פחות מכך אם הם לא מצליחים לספק את הסחורה והמניה מאבדת גובה. לעומתם, נראה שהירידה החדה במחזורי המסחר ובריחת המשקיעים הזרים, לא זעזעו עד כה שום כיסא בקרב עובדי ההנהלה הבכירה. להבדיל מחברה מסחרית המקבלת מדי תקופה מנהלים חדשים המביאים גישה רעננה, הבורסה המקומית מנוהלת כבר שנים ארוכות על ידי אותם אנשים - והלא לבנון עצמה החליפה לפני 7.5 שנים את סם ברונפלד שקודם לתפקיד היו"ר.

בחודשים האחרונים קצה נפשו של יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר מהמצב האבסורדי הזה.

אסתר לבנון וסם ברונפלד | צילום: אוראל כהן

למעשה, האוזר לא חסך דברי ביקורת על הבורסה והתנהלותה כמעט מעל כל במה אפשרית. לעיתים אף עקץ האוזר מפורשת התבטאויות של לבנון עצמה שהאשימה במקרים מסוימים את הרגולציה בהתייבשות מחזורי המסחר. האוזר הבהיר כי אין מקום להטיל האשמות וכי יש לייצר פתרונות. בשלב מסוים הוא התייאש מלנסות ולחכות שהנהלת הבורסה תייצר אותם, ובאופן מתריס כמעט שהקים מעל לראשיהם של לבנון וברונפלד ועדה שתנסה לייצר פתרונות למצב הבעייתי.

האוזר גם עצר את חגיגת הסחר הבלתי מרוסנת של השניים כששלל מהם את הבונוס השנתי על 2012 ואת העלאת השכר המובטחת והוא זה שנראה שעומד מאחורי ההחלטה של לבנון.

במובן זה, ברונפלד לא שונה מלבנון, אם כי הוא דווקא עומד בעיקשותו על כך שאין צורך להתערב בהיחלשות המחזורים. לבנון עצמה הספיקה רגע לפני ההתפטרות להתיישר עם רצונו של האוזר והציגה שורה של פתרונות לדירקטוריון. אם ברונפלד ישכיל לקרוא מבין השורות הוא יבין שגם הוא צריך לפנות את הכיסא ויפה שעה אחת קודם.

ובאשר למחליף, על רשות ני"ע לעשות כל שביכולתה (שכן ספק אם הדירקטורים של הבורסה יעשו זאת) לפעול להבאת מחליף מן החוץ. כדי שמסדרונות הבורסה הרדומים והעובדים המנומנמים המסתכלים על השעון לקראת שעת היציאה, יקבלו את זריקת המרץ הנדרשת, הם חייבים דם חדש מבחוץ. המנהלים שתחת לבנון לא צריכים לפזול לכיסא שלה אלא לשקול האם הם ראויים בכלל לכיסא הקיים.