המדינה מעבירה את נטל הבריאות לכתפי הציבור

ההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2012 עלתה מעט ביחס לשנה הקודמת ועמדה על 7.9% מהתוצר של מדינת ישראל. החדשות הרעות: העלייה הזו נובעת מהעלייה בהוצאה הפרטית לבריאות - כלומר, כסף שמגיע ישירות מהכיס של הציבור - שעמדה בשנת 2012 על 39% (לעומת 38% ב־2011). ההוצאה הציבורית לבריאות, לעומת זאת, ירדה ב־1%.  

בכל מקרה, דו"ח חדש של הלמ"ס מלמד כי ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל היא נמוכה מאוד בהשוואה בינלאומית. כשבוחנים את ההוצאה הלאומית לבריאות ביחס כאחוז מהתוצר, ישראל נמצאת במקום השמיני מהסוף (קצת לפני צ'ילה, אבל אחרי הונגריה). כשבוחנים את ההוצאה הלאומית על בריאות ביחס לגודל האוכלוסייה, ישראל נמצאת במקום קצת יותר טוב - תשיעי מהסוף (מתוך 36 מדינות). כך או כך, ישראל נמצאת בחברתן הלא מחמיאה של מדינות המתאפיינות בשיעורי אי־שוויון גבוהים כמו ישראל.

תוחלת החיים כמשל?

לתמונה הזו יש גם צד נוסף. אנשי האוצר מבהירים כי ההוצאה הלאומית הנמוכה לבריאות לא בהכרח מעידה על מערכת בריאות לא מתפקדת. לטענתם, העובדה כי ההוצאה הלאומית לבריאות נשמרת בעשור האחרון (לעומת עלייה במדינות ה־OECD), ועדיין תוחלת החיים בישראל ופרמטרים אחרים מלמדים על רמת בריאות טובה, מעידה על כך שמערכת הבריאות מתפקדת ביעילות. אנשי האוצר מביאים כדוגמה נגדית את ארה"ב, שבה ההוצאה הלאומית לבריאות עומדת על 17.7%, במקום הראשון בקרב מדינות ה־OECD.

למרות ההוצאה הגבוהה על בריאות, אומרים באוצר (וגם במשרד הבריאות), מערכת הבריאות שם לא טובה מזו שבישראל. הסיבה לכך היא העובדה שבארה"ב המערכת הפרטית השתלטה על הציבורית, דבר שמגדיל מאוד את עלויות השכר של הרופאים ואת עלויות שירותי הבריאות, מבלי שרמת הבריאות גבוהה יותר. זו הסיבה, טוענים באוצר, שהם מעוניינים להגביל את מערכת הבריאות הפרטית כדי שמחירי הבריאות לא ישתוללו, מפני שכך הציבור רק יפסיד.

מנגד, כל הבכירים במערכת הבריאות הציבורית טוענים כי העובדה שמשרד האוצר שומר על ההוצאה הלאומית לבריאות ברמה קבועה, חונקת בפועל את מערכת הבריאות. לראיה, ישראל מפגרת אחרי מדינות ה־OECD בשיעור הרופאים לנפש, האחיות לנפש, מיטות האשפוז לנפש, ושלל פרמטרים נוספים שקשורים למערכת הבריאות.

ועדת גרמן תכריע

את הנתונים האלו יצטרכו לקחת החברים בוועדה בראשות שרת הבריאות יעל גרמן שבוחנת בימים אלו את הקשרים שבין מערכת הבריאות הפרטית למערכת הציבורית בישראל. זאת משום שחלקה של המערכת הפרטית גדל כל העת על חשבון חלקה של המערכת הציבורית.

שתי הסוגיות המרכזיות שנידונות בוועדה הן מתן האפשרות לבחירת רופא פרטי בתוך בתי החולים הציבוריים, וכן הקשר שבין ביטוחי הבריאות (אלה של קופות החולים ואלה של חברות הביטוח) לבין מערכת הבריאות הציבורית.

אחד החששות של גורמים במערכת הבריאות (בעיקר של מנהלי קופות החולים) הוא שהוועדה תתיר לבתי החולים הציבוריים לאפשר לציבור לבחור באופן פרטי את הרופא שינתח אותם בבית החולים הציבורי (אפשרות שאסורה כיום בחוק), בשביל להגדיל את הכנסות בתי החולים. גורמים אלה טוענים כי צעד זה יגדיל את ההוצאה הלאומית לבריאות, אולם רק בגלל הגדלת ההוצאה הפרטית לבריאות, על חשבון ההוצאה הציבורית.

מנהלי בתי החולים הגדולים - בעיקר מנהלי איכילוב ותל השומר - טוענים מנגד כי זוהי הדרך האפקטיבית ביותר להגדיל את הכנסות בתי החולים ולמנוע את זליגת הרופאים הבכירים לבתי החולים הפרטיים בשעות אחר הצהריים.

בתחום ביטוחי הבריאות צפויה הוועדה להציע שינויים מרחיקי לכת. בין היתר סביר להניח כי הוועדה תמליץ להגביל מאוד את האפשרות של ביטוחי בריאות פרטיים להשתמש במשאבים מתוך מערכת הבריאות הציבורית. בנוסף, ייתכן שהוועדה תמליץ גם להגביל את הגידול של ביטוחי הבריאות המשלימים של קופות החולים, שגדלו מאוד בשנים האחרונות ומציעים כיום עוד ועוד שירותים שהקשר בינם לבין בריאות עקיף.

הגידול בביטוחי בריאות מגדיל מאוד את ההוצאה של הציבור על שירותי בריאות, אף שהוא לא בהכרח מקבל שירותי בריאות טובים או רחבים יותר.