הון אנושי: חרם בהיכל

חרם האיחוד האירופי על מוצרים בהתנחלויות תפס את הממשלה לא מוכנה וגרר ביקורת משתלחת של ראש הממשלה וגורמי ימין שעדיין לא הבינו כי הלימון של השואה והאנטישמיות סחוט עד תום והמניפולציות האלה כבר לא עובדות על האירופים. בסוף השבוע שעבר העניק הטכניון תואר דוקטור לשם כבוד לפנים היפות שלנו בעולם, מאסטרו זובין מהטה, וזאת היתה הזדמנות נהדרת לשאול את חוד החנית של האקדמיה אם הם מודאגים מהחרם האקדמי, זה שהקדים את הכלכלי.

מימין: פרופ' פרץ לביא, פרופ' דן שכטמן, זובין מהטה וסמי סגול | צילום: אוראל כהן

קבלת הפנים החגיגית התקיימה בקומה השנייה של היכל התרבות בתל אביב. דיילת מצודדת התירה את הכניסה למוזמנים, והפרידה בינם לבין הקהל שבא לשמוע קונצרט במסגרת הקיצית "הפילהרמונית בג'ינס". נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא סיפר שכבר זה זמן תכנן המוסד להעניק את התואר למאסטרו, אבל לוח הזמנים שלו כל כך צפוף "שלא התאפשר לו להגיע אלינו לחיפה, אז החלטנו להעניק לו את התואר בקונצרט של הפילהרמונית". לגבי החרם הוא אמר: "אני לא ממש מודאג, אותנו לא מחרימים ולא נתקלתי בשום בעיה בעולם. החרם לא ממש תפס, מדובר בקבוצה קטנה וקולנית שתופסת כותרות".

סגן נשיא הטכניון, פרופ' בועז גולני, הוסיף: "הבעיה היחידה שיכולה להיווצר היא בגלל כל מיני שיתופי פעולה שלנו עם אוניברסיטת אריאל, ולזה יש פתרון: פשוט לא צריך להזכיר את העובדה ששיתפנו איתם פעולה". כלת פרס נובל פרופ' עדה יונת היתה הנחרצת ביותר: "אין חרם אקדמי על ישראל. אני קיבלתי פרסים בכל העולם, כולל באנגליה, אני גם מוזמנת תדיר להרצות שם. לעומת זאת, נתקלתי במרצים ישראלים לא מוצלחים במיוחד, שנדחו בשל חוסר כישרונם וניצלו את החרם כדי לתרץ את כישלונם". בנוגע לאוניברסיטת אריאל הוסיפה: "פגשתי סטודנטים שהגיעו משם עם רמת ידע ששואפת לאפס. זה לא מוסד מוצלח במיוחד, בלשון המעטה. לעומת זאת, הסטודנטים שלי שהגיעו משם הם מוחות מבריקים".

פרופ' עדה יונת | צילום: אוראל כהן

חתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן אמר שגם הוא לא סבל מהחרם: "לא נתקלתי בחרמות, אבל אצלי זו לא חוכמה, כי אני נחשב כוכב בינלאומי. מדי פעם נשמעת איזו הערה אבל אני מתעלם ממנה". שכטמן ולביא נשאו דברים וביקשו להודות לסמי סגול על כך שתרם את הכסף לאירוע. הם העניקו לו עניבה דומה לזו שלבש שכטמן כשקיבל את הנובל, שעליה מצוירות טקסטורות של המבנה הגבישי החדש שגילה שכטמן ועליו קיבל את הפרס. "אתה רואה?", אמר סגול, שבעבר היה מבין בעליה של קבוצת הפועל תל אביב, "החיים שלי זה לא רק כדורגל, יש גם מדע".

אחר כך פגשתי את המיליונר משה ינאי, שעשה את הונו ממכירת שני סטארט־אפים במאות מיליוני דולרים ליבמ. איתו דיברתי על נושא ההטבות המפליגות במס שניתנו לחברות הגדולות. "מדובר בדיון פופוליסטי שאת המחיר עליו כבר שילמנו. ראינו איך אינטל ברחה מפה והקימה מפעל באירלנד. חשוב מאוד לעודד השקעה זרה".

אחר כך פגשתי את גד זאבי, שגם הוא מתברר בוגר הטכניון. זאבי אמר: "הבעיה בכל הסדרי החוב שקשורים לטייקונים היא עם מי שהלווה להם את הכסף. אני בטוח שאם ייתנו לדנקנר עוד כמה שנים הוא יוכל להרים את החברה על הרגליים. אותו דבר היה גם איתי בתקופה שרכשתי את בזק, לא נתנו לי מספיק זמן וערך המניות ירד, אף שהחברה היתה מכרה זהב. היום אני בתביעה נגד הבנקים שישיבו את הכסף שמגיע לי בשל הריבית המופרזת".

אולם הפילהרמונית היה מלא עד אפס מקום. על הבמה עלו להענקת התואר נשיא הטכניון, שכטמן וסמי סגול. שכטמן הציג את הנוכחים, ומי שזכה להכי הרבה מחיאות כפיים מהקהל באופן מפתיע היה סמי סגול. כל זה קרה באולם שבו לפני כשלוש שנים צעק הקהל בוז לנוחי דנקר, כאשר זה תרם לקונצרט מכספי אי.די.בי.