הסוגיה העקרונית: פגיעה בפרטיות או הגברת שקיפות?

הסיפור שנחשף כאן מחייב גם דיון בשאלה העקרונית: האם הוצאת שאילתות מהמאגר לפי שמו של אדם היא אמנם פרקטיקה בעייתית או בסך הכל הגברת השקיפות לטובת הכלל? טיעון הפרטיות חשוב, אך קשה להתעלם מכך שבמציאות של ימינו, שבה אפשר להקיש בגוגל את שמו של אדם ולקבל עליו מידע ציבורי כמו התביעות המשפטיות שבהן הוא מעורב, הטענה הזאת נשמעת כמעט מגוחכת. יש בהחלט מקום לטעון שקבלת מידע עסקי על אדם תורמת למעשה לשקיפות, שמקלה על היכולת לעשות עסקים.

בניין משרד המשפטים | צילום: עמית שעל

רוב המשפטנים ואנשי האקדמיה שעמם שוחח "מוסף כלכליסט" סבורים כי כל הדיון בפרטיות יצא מפרופורציה, וכי דווקא היכולת לקבל מידע חשוף לציבור ביתר קלות היא מצב מבורך (להבדיל מקבלת מידע האסור לפי חוק, למשל, מידע על דיון בדלתיים סגורות). עם זאת, גם התומכים באפשרות לקבל מידע לפי שמו של אדם מסכימים כי המצב שבו חברות פועלות לכאורה בניגוד לחוזה שחתמו עם משרד המשפטים ובניגוד לחוק הוא בעייתי. לעומתם, יש כאלה שעדיין סבורים שברמה העקרונית, הקשת שמו של אדם וקבלת מידע עליו היא רעה חולה, וכי קיים הבדל תהומי בין זה לבין הקשת שם חברה וקבלת מידע עליה. עוד טוענים המתנגדים כי אילו לא היה מדובר בבעלי חברות אלא באנשים פרטיים, אשר הקשת שמם היתה חושפת, למשל, את כל הדירות שבבעלותם, היו כבר כמה חברי כנסת פעלתנים מתחילים להתערב.