אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
יש עוד פתרונות חוץ משר"פ

יש עוד פתרונות חוץ משר"פ

בתי החולים צריכים להשתמש בתשתית שירות מתקדמת, שתהפוך אותם למרכז טיפולי המשרת קהילה ולא רק מאושפזים. שימוש בתקשורת וידאו עם המטופלים בביתם, ואפשרות לרשום מרשמים מרחוק, תשפר משמעותית את הטיפול הרפואי

26.07.2013, 08:05 | שי רוזנס
הפערים החברתיים, מתבטאים לפעמים בדברים יומיומיים ופשוטים. כמו תור, למשל. מחקר שנערך בבתי החולים בירושלים ופורסם לאחרונה, חשף את הפערים העצומים בהמתנה לבדיקה אצל רופא מומחה בבית חולים. מספר ימי ההמתנה של אלו המסתפקים ברפואה ציבורית, עלול להיות גבוה פי 13 ממי שמשלם ממיטב כספו על שירותי רפואה פרטיים (שר"פ). כשמדובר בבריאות, ההבדל עלול לקבוע גורלות.

תור הוא לא רק תור. משך ההמתנה גורם לכל השחקנים – המדינה, בתי החולים והציבור – לקבוע את המדיניות שלהם. היכן להשקיע את הכסף? האם בשר"פ הרווחי, שמאפשר למערכת הבריאות להשלים את מה שהוחסר בתקציב? האם המדינה יכולה להותיר לבתי החולים להסתדר בעצמם, ולהקצות את התקציב למקום אחר? האם היא צריכה לדאוג לשירות ציבורי שוויוני? והמשפחות – האם הן צריכות לחסוך הון ליום סגריר, או שיסמכו על המדינה והביטוח הרפואי הבסיסי?

חדר מיון בבית חולים (ארכיון), צילום: צביקה טישלר חדר מיון בבית חולים (ארכיון) | צילום: צביקה טישלר חדר מיון בבית חולים (ארכיון), צילום: צביקה טישלר

לנתונים שהתפרסמו יש השלכות מיידיות על כל אחד מאיתנו, גם הבריאים. לכן כאזרחים אנחנו צריכים לדרוש מנותני השירות הציבוריים, שיעמדו לפחות בכלל בסיסי אחד: שהתורים ינוהלו ביעילות, כחלק מתפיסה של מתן שירות. בעולם כבר מבינים שתור הוא לא רשימת שמות. תור הוא מבנה לוגי המנוהל בקפידה, כחלק מהנדסת שירות כוללת, שמבוססת על ניתוח מתמטי ועל תפיסות ניהול מתקדמות.

אם נחזור לבתי החולים, לכולם ברור שהתור נוצר בשל חוסר התאמה בין קצב הגעת החולים, לקצב השירות הניתן להם. באמצעות השר"פ, מציעים בתי החולים למי שמוכן לשלם, תיאום טוב יותר בין זמן ההגעה למועד קבלת השירות. אולם מה יקרה אם מספר הזכאים לשר"פ יגדל משמעותית – אם משום שאנשים יסכימו לשלם, או משום שהביטוח יכסה זאת? התור יחזור להתארך.

כל עוד השירות יבוסס על "הקפצות בתור", הוא יהיה לא יעיל ולא הוגן. מהנדסי שירות, שאמונים על בניית מערכי שירות, יסבירו שהשר"פ מתייחס רק למרכיב אחד במה שקרוי "משולש השירות" – המרכיב של תפעול השירות. אולם השר"פ לא מטפל בשני המרכיבים האחרים במשולש: ניהול הלקוחות וניהול תשתית השירות.

בתי חולים המבקשים לאזן את הפגיעה הנגרמת לחולים הממתינים, יכולים לשמור עמם על קשר, גם בעת ההמתנה למפגש. הדאגה שיפגינו בעת יזימת הקשר עם החולה, כמו גם הפיקוח השוטף על מצבו, ישפרו את שביעות הרצון של הממתין, ויעניקו לו את הטיפול המיטבי במצב זה.

לשם כך, בתי החולים צריכים להשתמש בתשתית שירות מתקדמת, שתהפוך אותם למרכז טיפולי המשרת קהילה ולא רק מאושפזים. שימוש בתקשורת וידאו עם המטופלים בביתם, ואפשרות לרשום מרשמים מרחוק, תשפר משמעותית את הטיפול הרפואי. כפועל יוצא, ברגע שבתי החולים ישמרו על קשר רציף עם החולים, גם בביתם, הם יידעו כיצד לייעל את התורים מבחינה מתמטית. כך, השר"פ לא ירחיב את הפערים אלא אולי אף יסייע בצמצומם.

הנדסת שירות היא תחום חדש יחסית, אבל היא כבר התבססה בעולם מתוך הבנה שהכלכלה העולמית מבוססת על מתן שירות. אימוץ עקרונותיה בישראל עשוי לסייע לא רק ליעילות הכלכלית של גופים פרטיים ועסקיים, אלא גם לשיפור המצב החברתי.

ד"ר רוזנס הוא ראש המחלקה להנדסה וניהול מערכות שירות במכללת אפקה בת"א

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
האם הבעיה היא את מי משרתת המערכת, את החולים או את הרופאים?
במדינות דמוקרטיות מתוקנות כל מערכת צריכה לשרת הן את מקבלי השרות, והן את נותני השרות. אי אפשר לצפות לשרות סביר מרופא העובד משמרות של יותר מיממה, ומקבל עבורן משכורת באיזור של משכורת מינימום. אם למשרדי הבריאות והאוצר אין תקציב לממן את הרפואה כיאות, יש בפניהם שתי אופציות: א. להעלות את מס/דמי הבריאות הנגבים ע"י הביטוח הלאומי עבור קופות החולים ולהשתמש בחלק מהכסף כדי לשפר את תנאי העבודה של הרופאים והאחיות. ב. לאפשר לרופאים לעשות "חלטורות". בפועל, שר"פ קיים "בבתי חולים" פרטיים הגובים סכומי עתק ללא צורך בהחזקת חדרי מיון ומתן שירותי חרום, ולכן בעת צרה, הרופא המומחה אינו יכול להיות בבית החולים בו הוא עובד כשכיר.
י.ג. , מרכז  |  05.08.13
1.
הבעיה אינה ביכולת של בתי החולים אלא, את מי משרתת המערכת, את החולים או את הרופאים.
בבתי החולים הציבוריים מושקע הון עתק, הציוד המשוכלל ביותר, חדרי אישפוז משוכללים, מערכות שרות, מיזוג, חמצן, מוניטורים חדרי ניתוח סטרליים ועוד ועוד. הציוד מופעל "נטו" שעות בודדות ביממה, לעומת בתי החולים הפרטיים בהם חדרי הניתוח פועלים כ 20 שעות ביממה, ברור גם היחס בכמות הניתוחים. שלא תהיה אי הבנה, אותם הצוותים והרופאים שמנתחים בציבוריים מנתחים בפרטיים, כל השיטה מבוססת על יצירת תור מדומה בציבוריים ואז החולה ברור לו ש"הפתרון" נמצא בפרטיים, החל מרגע זה המערכת הופכת ליעילה ביותר, הסיבה, כל המעורבים שהם הצוותים הרפואיים ובייחוד הגופים הכלכליים בעלי ומפעילי בתי החולים הפרטיים מרוויחים מ"השיטה". יותר מכך, כאשר ניתוח מסתבך, כהרף עין "מעיפים" את החולה לבתי חולים הציבוריים, על אישפוז וטיפולים אינטנסיביים, לא מרויחים מספיק וכלל למה לקלקל את הסטטיסטיקה, ואז מסבירים שבציבוריים נמצא הציוד והיכולת הטובה ביותר לטפל בחולים קשים, סיבה טובה ששכרה בצידה.
-מ- , השיטה הכלכלית  |  26.07.13