על האוזר וברונפלד

מלחמת המילים בין שני יושבי הראש - שמואל האוזר וסם ברונפלד חושפת במתכוון או שלא תיבת פנדורה ביחס לאופי שבו מתנהלת הבורסה באחד העם.

מהמכתב של יו"ר הרשות ומתגובת יו"ר הבורסה נדמה כאילו בכירי הבורסה מתעסקים יותר בשמירה על תנאי השכר, הבונוסים והחופשות שלהם מאשר לדאוג לבצע מהלכים להחייאת הבורסה המקומית.

אסתר לבנון מקבלת הטבה מיוחדת של המרת ההפרשות לאובדן כושר עבודה למזומן מתחת לעיניים הלא כל כך בוחנות של ועדת התגמול הכוללת גם לא אחר מיו"ר הבורסה.

הסמנכ"לים הבכירים משפרים את תנאי ההעסקה שלהם ועוקפים בדרך את הפרמטרים שהציבה ועדת התגמול. אבל ברונפלד מקפיד להדגיש שהם הסכימו להרע את תנאי החופשה השנתית שלהם.

עובדי הבורסה נהנים מקביעות ומתוספות שכר קבועות. תנאי השכר שלהם לא תלויים בביצועים שלהם ולא פלא שב-16:30 החניון של בניין הבורסה כמעט ריק ממכוניות.

האוזר קלט מהר איך ברונפלד שולט בדירקטוריון הבורסה, ועד כמה הדירקטורים אדישים לחגיגת השכר של עובדי הבורסה ולאוזלת היד במציאת פתרונות לשיפור מצבה.

הוא הבין שהוא לא יכול לצפות שהדירקטורים המורכבים מנציגי הבנקים ובתי ההשקעות ומפוקחים על ידי הבורסה, יגלו עצמאות ושיקול דעת עצמאי בבואם לבחור את מנכ"ל הבורסה הבא. האוזר גם הבין שמשכך, זהות המנכ"ל תיקבע כמעט ודאית על ידי יו"ר הבורסה, ברונפלד שהכריז מצידו לא פעם ולא פעמיים כי אין באמת מקום להתערב במצבה של הבורסה.

לפיכך הוא היה חייב לשדר לדירקטוריון מסר חד וברור - הדירקטוריון חייב להפסיק להיות בובה על חוט ולנער את הבורסה מהתרדמת המענגת שבה היא מצויה.