אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הקלה על היבואנים היא עדיין לא תמריץ מספיק עבור חברי הכנסת צילום: עמית שעל

ניתוח כלכליסט

הקלה על היבואנים היא עדיין לא תמריץ מספיק עבור חברי הכנסת

הרפורמה במכון התקנים שיזמה ועדת טרכטנברג היתה אמורה לעבור בחוק ההסדרים, אך ועדת הכלכלה החליטה להעמידה בפני הליך חקיקה שעלול לדחות את יישומה בזמן רב. כלכליסט מנתח את הרפורמה, שגם המתנגדים לפרטיה אינם חלוקים לגבי נחיצותה

30.07.2013, 08:21 | גיל קליאן

אחת מהמלצות ועדת טרכטנברג, אשר הוקמה בעקבות המחאה על יוקר המחיה לפני כשנתיים, היתה רפורמה במכון התקנים לשם הקלה על יבואנים כדי להגביר את התחרות בשווקים. הרפורמה המתוכננת היתה אמורה לטפל בבירוקרטיה שמונעת תחרות מצד יבואנים קטנים, וכללה שורה של צעדים להקטנת הפרוצדורה הכרוכה ביבוא מוצרים לשוק המקומי. למרבה האירוניה, אותה רפורמה להקטנת הבירוקרטיה צפויה להתעכב בשל בירוקרטיה מסוג אחר - לפני כשבועיים החליטה ועדת הכלכלה להוציא את הרפורמה ממסלול החקיקה המהיר של חוק ההסדרים ולהעביר אותה למסלול חקיקה נפרד. מסלול זה אמנם יאפשר לח"כים לדון ברפורמה באופן מעמיק יותר, על כל היבטיה, אך ידחה בחודשים רבים את הטיפול באחד החסמים המרכזיים ליבוא יעיל ומהיר של מוצרים לישראל.

דני גולדשטיין מנכ"ל מכון התקנים, צילום: עמית מגל דני גולדשטיין מנכ"ל מכון התקנים | צילום: עמית מגל דני גולדשטיין מנכ"ל מכון התקנים, צילום: עמית מגל

מכון התקנים הישראלי ממוקם ברמת אביב, מעסיק מאות עובדים ומגלגל מחזור שנתי של מאות מיליוני שקלים, שמגיעים בעיקר כהכנסות מתשלומי היבואנים שנדרשים לשלם עבור הבדיקות שהוא עורך במוצריהם. בהנהלת המכון 15 בכירים נוסף למנכ"ל דני גולדשטיין וליו"ר המכון רן כהן. לאורך השנים טענו המבקרים כי הרגולציה של המכון כרוכה בהרבה בירוקרטיה וכי הוא מנוהל שלא ביעילות.

העיקרון שבבסיס הרפורמה המוצעת הוא רגולציה בדיעבד במקום רגולציה מראש. כלומר, במקום שהיבואן יצטרך לבוא לפקיד לפני כל פעולה לקבלת אישורו, היבואן יפעל, ויפגוש ברגולטור רק אם הוא פועל בניגוד לחוק ולתקנות. הגישה של רגולציה בדיעבד באה לידי ביטוי כמעט בכל אחד מסעיפי הרפורמה. כך למשל מבקשים שם להסתפק בהצהרות יבואן על תקינות הסחורה שהוא מביא כברירת מחדל, במקום המצב הקיים כיום ובו ברירת המחדל היא לבדוק באופן פרטני כל משלוח — מה שיוצר עיכובים בהגעת הסחורה לשוק ועלויות ליבואן.

כמו כן, מרכז הכובד של הפיקוח על תקינות המוצרים יעבור מהפקידים והבודקים של מכון התקנים אל הפקחים של משרד הכלכלה. בחוק המתהווה מדובר ב־40 פקחים שיוקצו לטובת העניין, ועל מערכת של קנסות מינהליים שיוטלו על מפרי חוק ומנצלי הרפורמה החדשה בסכומים של כמה עשרות אלפי שקלים.

באמצעים אלה מיועדת הרפורמה להפוך את הרגולטור מצוואר בקבוק, שעוסק בעיקר בבדיקה של משלוחים - שברובם המכריע הם בסדר - לרגולטור שיש לו זמן להתרכז בבעיות המבניות של השוק ובאכיפה על גורמים שמפרים את התקנות. אז איך עושים את זה ומהן נקודות התורפה? "כלכליסט" בדק ומציג את עיקרי הבעיות, הביקורות והיתרונות של הרפורמה:

1. 40 פקחים? זה לא מה שירתיע את היבואנים

ח"כ מיכל בירן (עבודה) היא אחת המתנגדות הקולניות ביותר לרפורמה. בעמוד הפייסבוק שלה התגאתה כי הצליחה להוציא מחוק ההסדרים רפורמה "חסרת אחריות". בירן והח"כים האחרים טוענים כי אסור "לתת לחתול לשמור על השמנת", וכי יש מוצרים שבהם יש צורך באכיפה מחמירה כמו צעצועים ומוצרי תינוקות.

אלא שהצהרה זו גדושה בפופוליזם. ברפורמה המתוכננת אין כל כוונה להוציא מוצרים רגישים או מסכני חיים בפוטנציה ממסלול הפיקוח המחמיר. אבל הח"כים יודעים היטב שכשמשרטטים תרחישי אימים על מושבי בטיחות לילדים בעלי חיבורים רופפים מקבלים הרבה יותר תשומת לב.

במה בירן כן צודקת? בביקורת שלה על כוח האכיפה. "לאכיפת חוקי העבודה בישראל הוקצו 120 פקחים. האם מעסיקים מפחדים לנצל עובדים? כשאדם מנצל את עובדיו כיום הוא יודע בוודאות שאף אחד לא יבוא", אמרה בירן ל"כלכליסט". נראה כי 40 פקחים לא יצליחו לייצר הרתעה יעילה מול מי שירצה לנצל את ההקלות כדי להכניס מוצרים שאינם עומדים בתקן. האם כיוון שכוח האכיפה לא מספיק גדול צריך לנטוש את הרפורמה ולחזור למודל הפעילות הישן? נראה שהרבה יותר קל ומועיל פשוט להגדיל את כוח האכיפה.

2. האם שנה של בדיקות מחמירות זה מספיק?

טענה נוספת של המתנגדים היא שכבר כיום יש כמות לא מבוטלת של מוצרים שנכנסים על סמך הצהרות היבואנים, ולא נבדקים כלל בפועל. במצב הנוכחי ישנם שלושה מסלולים ליבוא מוצרים לישראל: מסלול ראשון של המוצרים המסוכנים ביותר, שם כל משלוח נבדק; מסלול שני שבו מאושר סוג המוצר כאב־טיפוס על ידי מכון התקנים הישראלי, והיבואן מתחייב כי שאר המוצרים שיביא זהים לאותו אב־טיפוס שנבדק; ומסלול שלישי שבו ניתנת הצהרת יבואן והמוצרים לא נבדקים.

מי שקובע איזה מוצר עובר לאיזה מסלול הוא משרד הכלכלה. בירן ומתנגדים אחרים טוענים כי אם המשרד רוצה להעביר מוצרים נוספים למסלול השלישי הוא יכול לעשות את זה כבר מחר בבוקר, מאחר שהדבר לא מצריך חקיקה. גם כאן המתנגדים צודקים, אלא שתומכי החוק מעוניינים ליצור מצב קבוע ומחייב, ולא תקנה שיכולה להתבטל עם מינויו של שר הכלכלה הבא.

לפי הרפורמה המוצעת, כל מוצר חדש יגיע אוטומטית לתקופה של שנה למסלול הראשון - המחמיר ביותר. לאחר תקופה של שנה הוא יועבר אוטומטית למסלול השלישי - המקל ביותר, מלבד מוצרים רגישים ומסוכנים שיישארו במסלול המחמיר. ההנחה היא שאם יש בעיה במוצר שמצריכה מעקב הדוק, הבעיה תתברר בתוך שנה, ואין צורך להשאיר מוצרים בקטגוריה הראשונה לזמן בלתי מוגבל - כמו המצב כיום, שבו מרבית המוצרים שלגביהם יש תקן מחייב נמצאים במסלול הראשון והמחמיר.

3.המכון חושש מהתעריפים ומתחרות בינלאומית

הרפורמה מחלישה מאוד את כוחו של מכון התקנים, והיה אפשר לצפות כי המכון יתנגד לה בכל כוחו. אלא שבמכון התנגדו רק לסעיף אחד - הסעיף שבו נקבע מי יחליט על התעריפים ליבואנים של הבדיקות שהמכון מבצע. בחוק ההסדרים נקבע כי מי שיקבע את תעריפון הבדיקות הוא שר הכלכלה. במכון התעקשו להחזיר לידיהם את הכוח, ובנוסח הפשרה בין המשרד למכון נקבע כי המכון יציע תעריפים, ושר הכלכלה יעביר אותם לאישור ועדת הכלכלה.

מכון התקנים קיבל סוכרייה נוספת בחוק המוצע: אם הוא יתמוך בחוק, משרד הכלכלה לא יפעל בצורה חד־צדדית להכיר במכוני בדיקה אחרים. כיום מכון התקנים הישראלי מחזיק במונופול על האישורים והבדיקות של מוצרים בישראל, אף שברור לכולם כי אין שום פסול בבדיקות של מכוני הבדיקה המקבילים של אנגליה, צרפת או גרמניה. אלא שכיום יבואן ישראלי אינו יכול לפנות למכון זול יותר במדינה אחרת, והנושא כלל לא מוזכר בחוק; זאת בעוד ברפורמה המקורית דובר על כך שמכון התקנים הישראלי יפעל בתוך שנה להכרה הדדית במכוני הבדיקה האחרים. נראה כי נושא זה עתיד להיות מקודם על ידי משרד הכלכלה בנפרד מהחוק.

4.התקינה הבינלאומית כבר כאן ולא צריכה חוק

אחד הסעיפים המפורסמים ביותר בחוק, זה שמצדדיו אוהבים לחזור עליו מעל כל במה, הוא האחדת התקינה. סעיף זה אומר כי אם יש תקן עולמי על סחורה מסוימת, המכון יעשה כמיטב יכולתו כדי לאמץ את התקינה העולמית ולהימנע מתקינה ישראלית מקורית. תקינה ישראלית היא ברוב המכריע של המקרים דרך מתוחכמת להגן על תעשייה מקומית מתחרות. אחרי הכל, אין שום סיבה שמה שלא מסוכן לציבור בארה"ב יוגדר מסוכן לציבור בישראל.

בעבר היו לא מעט תקנים שנכנסו לתוקף בלחץ של בעלי מפעלים מקומיים, שהשתמשו במכון התקנים הישראלי כדרך של מניעת תחרות. החוק מנסה לטפל בבעיה הזאת, אלא שמכון התקנים כבר דאג לה. המצב כיום הוא ש־92% מהתקנים הם תקנים בינלאומיים מקובלים. מצדדי החוק אומרים שראוי להפוך את ה־92% ל־100%, אבל ברור שמדובר בשינוי שבשוליים.

כמו כן, יש כיום כ־600 תקנים בישראל. במשרד הכלכלה פועלים כיום לצמצום של כ־120 תקנים שאין בהם צורך ממשי.

אם כן, בסופו של דבר, כשמניפים את דגל חיסול הבירוקרטיה המיותרת, קשה למצוא הרבה מתנגדים. אז אמנם יש שמתנגדים לפיקוח הדל, לגלגול האחריות על יבואנים וסוחרים קטנים שיצטרכו לשאת בקנסות, ולשורה של חלקים אחרים ברפורמה, אבל כולם מסכימים על עצם הצורך בה. אלא שגם כשכולם מסכימים שצריך להפחית את הבירוקרטיה, עדיין צריך להתגבר על הסחבת של הכנסת.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות