משבר הזהות של הבורסה בתל אביב

" הבורסה מתנהלת כמו גוף ממשלתי מהדור הישן - המוני ישיבות רבות־משתתפים ללא שום פואנטה, ובגישה של עדיף לא לעשות כלום כדי לא לטעות. תמיד עדיף לדחות. אין מוטיבציה לעשייה", מספר עובד לשעבר בבורסה. דירקטור לשעבר מוסיף את חלקו: "הדירקטוריון חלש מאוד. הדירקטורים חוששים כי הם בעצמם מפוקחים על ידי הבורסה. היינו יושבים בדירקטוריון. סם היה אומר מה דעתו, כולם היו מהנהנים ובזה היה נגמר הסיפור. חלק מהדח"צים היו פותרים סודוקו מתחת לשולחן. לא זכור לי דיון נוקב אחד על עניינים מהותיים".

היום (ד') תתכנס ועדת הכספים לדון במצב הבורסה שהיא לב־לבו של שוק ההון הישראלי אך גם החור השחור שלו. הוועדה מתכנסת למרגלות השדה החרוך שהותיר קרב הענקים בין יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר להנהלת הבורסה הבכירה שלבסוף הסתיימה בהדחתם על ידיו.

צילום: עמית שעל

המתחולל בבורסה הפך לשיחת היום בשוק ההון. אלא שהסיפור של הבורסה בשבועות האחרונים שנסב על ההדחה הברוטלית של ראשיה מחטיא את מטרתו. אם מסתכלים על התמונה הרחבה יותר שנפרשת במכתב ששיגר האוזר לדירקטוריון הבורסה, נחשף סיפור עגום על מערכת מנופחת ומיושנת, תשתית שלא מדביקה את ההתפתחויות הטכנולוגיות, ויו"ר רשות ני"ע שסבור שהבורסה צריכה להפסיק להתנהל כעסק משפחתי ולהפוך למשאב לאומי. ואכן, אין חולק כי על הבורסה לעבור טיפול שורש. חלק ניכר מהשחקנים, הולכים צעד נוסף וטוענים שהבורסה כבר הגיעה לנקודת האל־חזור. כיצד הגיעה הבורסה בישראל למצב זה? האם הנהלה חדשה יכולה לחולל שינוי?

יצור כלאיים: כמו מונופול עייף

מעבר לסערה סביב המתרחש בבורסה, יש להעלות לשולחן שאלה מקדמית - מהי הבורסה בישראל ומה תפקידה? ייתכן שזו נשמעת כמו שאלה טריוויאלית, שכן הבורסה היא "זירת המסחר" היחידה של שוק ההון - אבל האם מדובר בלא יותר ממערכת מחשב המעבירה פקודות קנייה ומכירה או שמא הציפיות ממנה גבוהות יותר? אילו אינטרסים היא אמורה לשרת?

האוזר רואה בבורסה משאב לאומי, אך בפועל היא מתנהלת כמו חברה שהיא ספק פרטית ספק ממשלתית, עייפה ומנופחת. מדו"חות הבורסה עולה כי מדובר בחברה שהתאגדה ללא הון עצמי, בערבות חבריה - הבנקים ובתי ההשקעות - ופועלת תחת רישיון שקיבלה ממשרד האוצר. היא לא יכולה לחלק את רווחיה, עד שלא יינתנו שני רישיונות לניהול בורסות בישראל, ובינתיים רווחיה מאפשרים לה "להוריד את עמלות המסחר והסליקה באופן משמעותי במקביל לכיסוי ההוצאות השוטפות (ובכלל זה כמובן שכר העובדים - ר"ב), להשקיע סכומים נכבדים בפיתוח ולצבור הון עצמי ורזרבות כספיות, המהווים מקור מימון לבניית הבניין החדש (והמפואר שבנייתו צפויה להסתיים בקרוב ברחוב אחוזת בית בת"א — ר"ב) ולפיתוח עתידי ו'כרית ביטחון ליום סגריר'".

אסתר לבנון, המנכ"לית היוצאת של הבורסה | צילום: אביגיל עוזי

הגמוניית הבנקים: היעדר פעילות מתחרה

מצד אחד הבורסה פועלת מתוקף רישיון משרד האוצר, אך מצד שני בהתנהלותה היא מבקשת להידמות יותר למועדון סגור של הבנקים ובתי ההשקעות - ולפעול כחברה פרטית לכל דבר הרחק מביקורת ציבורית. כך למשל לשאלות "כלכליסט" על שכר העובדים ענה בכיר בשוק ההון: "מה אכפת לכם בכלל כמה מרוויחים עובדי הבורסה? מדובר בחברה פרטית שבעלי המניות שלה הם חברי הבורסה (בעיקר הבנקים - ר"ב)".

לכאורה הוא צודק, אלא שבמועדון הסגור אוהבים לדבר בשני קולות: מצד אחד, בכירי הבורסה מצפים ששכרם יושווה לשכר מנהלי הבנקים ולא לשכרם הצנוע של יו"ר רשות ני"ע או של המפקח על הביטוח או של עובדי המדינה. אך מצד שני, באותה נשימה הם מלינים אם המפקח עליהם (רשות ני"ע) מגלה מעורבות הדומה לזו של המפקח על מנהלי הבנקים (המפקח על הבנקים) - מפקח שלא היסס בעבר להדיח יו"ר של בנק.

לפי החקיקה הקיימת נראה שהמחוקק הישראלי טרם קיבל החלטה כיצד הוא רואה את הבורסה. אם אומנם מדובר בגוף ממלכתי ומשאב לאומי כפי שמגדיר אותה יו"ר הרשות, יתכן שלא ראוי שהיא תוחזק בידיים פרטיות, אלא על ידי המדינה. יתרה מכך, קיים אינטרס ציבורי שהבורסה תהפוך לגוף יעיל עם משכורות תחרותיות לשוק ואפשרות "לחתוך בשומנים" אם ישנם, כך שרווחיה יוכלו לאפשר הוזלת עמלות, פיתוח מערכות המסחר והפניית משאבים לפיתוח מוצרים חדשים ושיווק הבורסה בארץ ובעולם.

אם מדובר בגוף פרטי אולי ראוי אם כך להפוך את הבורסה לגוף הפועל למטרות רווח וכך להפוך אותו ליעיל יותר, להסיר חסמי כניסה שכוללים בעיקר דרישות הון ורגולציה כבדה, לבטל את ההגמוניה של המערכת הבנקאית בתחום ולאפשר לשחקנים נוספים לפעול כחברי בורסה ובהם שחקני נוסטרו האחראים היום למרבית המסחר בשוק המקומי. בנוסף, כיום הבורסה היא מונופול בפועל, ויש לאפשר לייצר לבורסה מתחרים כמו כל חברה פרטית שפועלת בשוק תחרותי. בשנת 2006, בסמוך לסוף הקדנציה של יו"ר הרשות משה טרי, פורסמו מסקנות ועדה שהקים בראשות פרופ' אוריאל פורקצי'ה שמטרתה היתה לייצר זירות מסחר אלטרנטיביות. פורקצ'יה קרא אז להסדרת פעילותן של זירות מתחרות, אך קריאתו נותרה על הנייר ומעולם לא יושמה.

תרבות ארגונית: ממשל תאגידי קלוקל

"הבורסה היא גוף ללא מטרות רווח וזו גם האווירה השורה בו", מספר עובד לשעבר, "סוג של תחושה של אנחנו כאן כדי להישאר, לא משנה מה יקרה". ואכן כך קורה, ואף על פי ששוק ההון דינמי ומתפתח, הבורסה נותרה מאחור עם תרבות ארגונית שמכתיבה יעדים לא שאפתניים, וגוף שהפך לארכאי. עובד לשעבר מספר: "אמנם לפני חודש הציגה מנכ"לית הבורסה הפורשת אסתר לבנון תוכנית פעולה לשיפור מצב הבורסה, לאחר שספגה ביקורת נוקבת מיו"ר הרשות, אך עד כה לא התקיים שום דיון אמיתי על התייבשות מחזורי המסחר". בכיר לשעבר בבורסה מספר כי "חלק מבכירי הבורסה התעסקו המון בכיבודים. אהבו לערוך כנסים מתוקשרים, לנסוע לחו"ל ולוודא שהם משתכנים במלונות הכי טובים".

יד ביד עם תרבות ארגונית בעייתית, נמצא גם ממשל תאגידי כושל - האוזר, תקף את הממשל התאגידי בבורסה במכתב ששיגר לדירקטוריון, ושהוביל להתפטרותו של יו"ר הבורסה סם ברונפלד. בין הכשלים שנחשפו בקשר לממשל תאגידי היו אישורי שכר שלא עברו בדיקה ואישור של ועדת התגמול. ברונפלד עצמו חשף כי האוזר עמד מאחורי אי־חידוש כהונתו של יו"ר ועדת הביקורת דוד שלכט, לאחר שהאוזר סבר ששלכט הוא "איש של ברונפלד". הממשל התאגידי הרופף קשור במידה רבה למנגנון שבו עובדת הבורסה. כך למשל, תקנון הבורסה שרק רשות ני"ע יכולה לשנותו קובע כי מנכ"ל הבורסה הוא גם חבר דירקטוריון שאמור לפקח על ההנהלה. חברי הדירקטוריון שמפוקחים על ידי הבורסה חוששים כפועל יוצא מכך להביע את דעתם.

לא רק זאת, בטרם נכפתה בחוק תקופת צינון של שנתיים על דירקטור המבקש להתמנות כנושא משרה בחברה, יכלו הדירקטורים שאמורים לפקח ולבקר על ההנהלה, להתמודד על משרה בכירה בארגון. כך, למשל, ענת פרומקיס, מנכ"לית חבר הבורסה של מגדל שוקי הון, התמודדה בעבר על תפקיד סמנכ"ל ומנהל מחלקת המסחר (במקומה של רינה שפיר שפרשה) והשעתה את עצמה מחברות בדירקטוריון בעת ההתמודדות. בסופו של יום פוצל התפקיד בין שני עובדים ופרומקיס חזרה למקום מושבה כדירקטורית. מפרומקיס מסרה בתגובה: "אכן קיבלתי פנייה לפגישה בנושא משרת סמנכ"לית בכירה בבורסה. מיד לאחר הפנייה, עדכנתי את יו"ר הדירקטוריון סם ברונפלד, והחלטתי על השעיה זמנית ממוסדות דירקטוריון הבורסה. רק בסיום ההליך חזרתי לשמש כדירקטורית בבורסה".

הסכם קיבוצי מפנק: הקושי להתייעל ולחדש

"כשהחלטתי לעזוב את הבורסה, אנשים אמרו לי שאני משוגעת. איך עוזבים מקום עבודה כזה מפנק? מאז ועד שהתבססתי במקום החדש, כל פעם שסיפרתי שהגעתי מהבורסה, נתקלתי בדיוק באותה תגובה", כך סיפרה ל"כלכליסט" עובדת לשעבר בבורסה באחד העם, שלתדהמת מקורביה החליטה מרצונה החופשי לוותר על שכר ממוצע הגבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק (כ־40 אלף שקל בחודש בממוצע, לפי דו"חות הבורסה).

הצצה זריזה להסכם הקיבוצי של עובדי הבורסה היא דוגמה בסיסית לקושי של המנכ"ל הבא לבצע הליך התייעלות ולהזרים דם חדש בבורסה כמקום של עשייה וחדשנות. עם חתימת ההסכם הקיבוצי בשנת 2008 (שחודש ב־2011 בתנאים דומים) לאחר סכסוך עבודה מתוקשר, זכו כל עובדי הבורסה במענק של לא פחות מחמש משכורות ברוטו; כמו כן הם זכו לקביעות החל משנת עבודתם השלישית - על כן לא ניתן לפטר אותם; בכל שנה מקבלים עובדי הבורסה תוספת שכר אוטומטית של 4.6% או בגובה שיעור עליית המדד באותה שנה בתוספת 2.25% (הגבוה מביניהם). העובדים זכאים לתוספת ותק בשיעור של 1% מדי שנה ולמשכורת 13 השווה ל־1.5 משכורות. בנוסף לכך הם זכאים למענקים שנתיים המבוססים על מחזורי המסחר בבורסה. לכאורה, מדובר בבסיס תגמול מפתיע לאחר שהן היו"ר הפורש ברונפלד והן המנכ"לית הפורשת לבנון טענו כי הבורסה לא אחראית למחזורי המסחר. בבורסה הסבירו מנגד כי המענק נגזר מגובה המחזורים: ככל שהם גבוהים יותר, כך עולה היקף העבודה של העובדים וכי מאז הירידה בהיקפי המחזורים, יצאה הוראה להגביל את היקף השעות הנוספות.

לא פלא, אם כן, כי בתקופה האחרונה קשה לראות מכוניות בחניון הבורסה אחרי השעה 16:00 ההסכם קובע כי גם אם מחזור המסחר היומי יעמוד על 0 ועד למיליארד שקלים, המענק השנתי יעמוד על 1.26 משכורות ברוטו. על היקפי מסחר גדולים יותר המענק יכול להגיע עד ל־3.15 משכורות. כמו כן קיימת אפשרות למענק נוסף בגין "תרומה יתרה". תקציב הרווחה השנתי עומד על 1.65 מיליון שקל (כ־7,500 אלף שקל לעובד). השנה, למשל, יכלו העובדים לבחור בין נופש בטבריה לחופשה מפנקת בפריז, בירת צרפת. ועד העובדים עצמו זכאי לתקציב רבעוני של 60 אלף שקל וקיבל בעת חתימת ההסכם מענק חתימה מיוחד בגובה 300 אלף שקל.

העובדים זכאים למענק חג מדי ינואר בכל שנה בגובה של 1,850 שקל ולקצובת ביגוד שגובהה לא צוין. העובדים זכאים לתשלום מוגדל עבור שעות נוספות מעבר לתשע שעות עבודה, כולל הפרשות סוציאליות על אותן שעות. הבורסה גם משתתפת בהוצאות חינוך לילדי העובדים עד גיל 9. במסגרת העדכון להסכם ב־2011 הוסכם: "בגין המאמץ הכרוך במעבר המתוכנן והתחייבות העובדים לפעול תוך שיתוף פעולה, יהיו העובדים זכאים למענק מאמץ נוסף בגובה 1.12 משכורות". כמו כן יהיה זכאים עובדים שישקיעו מאמץ מיוחד במעבר למענק מאמץ נוסף שינוע בין 10 אלף שקל ל־30 אלף שקל לעובד.

תשתית ארכאית: הקושי להתייעל ולחדש

לא רבים זוכרים, שרק לפני כחמש שנים ועדה בראשות מנכ"ל האוצר דאז ירום אריאב הציעה להפוך את ישראל למרכז פיננסי עולמי. עם בוא המשבר התמוססה גם הוועדה, אולם ממכתבו של האוזר עולה כי ספק אם תוכנית שאפתנית כזו יכולה היתה אי פעם לצאת אל הפועל. שכן הבורסה שוכנת בתוך גוף מנומנם, שבנוי על תשתיות מחשב ומערכות מסחר לא מעודכנות. כך, למשל, במכתבו של האוזר לפני שבוע לדירקטריון הוא כתב: "מאז השינוי המשמעותי בשיטת המסחר בשנת 1998 הבורסה לא התאימה עצמה לשינויים שהתחוללו בעולם או לא קידמה מספיק שיטות מסחר מתקדמות, פקודות מסחר חדשות, עידוד משקיעים זרים". כאן ממשיך ומפרט האוזר - ליקויים וחוסרים הקיימים לטעמו בבורסה. על רקע דברים אלו לא ברור מדוע כמחצית מעובדי הבורסה (כמאה עובדים) שייכים למחלקת טכנולוגיית המידע והתפעול.

אם הבורסה לא מחלקת דיבידנדים, והיא גוף בעל משאבים רבים, מדוע לא מפנים חלק מאלו להשקעה בפיתוח מערכות המסחר? התשובה לכך נמצאת בדו"חות הבורסה לפיהם ההנהלה השתמשה בעודפים שנוצרו לה מגביית עמלות כדי לפנק את 220 העובדים בעלות שכר שנתית כוללת של 110 מיליון שקל, וכדי להשקיע לפחות 250 מיליון שקל בבניית הבניין החדש.

אחריות רשות ני"ע: הנוכחת נפקדת מתעוררת

הפעילים בשוק ההון מפנים אצבע מאשימה גם כלפי רשות ני"ע על מצבה הבעייתי של הבורסה, ורואים בה את האחראית לרתיעת המשקיעים הזרים ולהתרחקות חברות מהנפקות בבורסה המקומית. אותם פעילים מציינים כי בבורסה יש הרבה אנשים מוכשרים, ראויים וחרוצים, שהם פשוט חלק ממנגנון שמבוסס על יסודות קלוקלים. מדוע הרשות המפקחת לא עשתה כלום כדי לטפל בתחלואי הבורסה עד כה? נוח להאשים את הנהלת הבורסה באוזלת יד, אבל נדמה שגם הרגולטור נרדם בשמירה. לפני האוזר יושבי הראש הקודמים של הרשות נתנו יד חופשית כמעט מלאה להנהלת הבורסה לפעול כרצונם. בעוד יושבי הראש התחלפו, הנהלת הבורסה נותרה כמעט זהה.

מדברים מהשטח: מה מייעצים להאוזר בחדרי המסחר?

• ג'וליאן אסוס, מנכ"ל אי.בי.אי ברוקראז': סיבה מרכזית למצב הבורסה זה היעדר חברות מעניינות להשקעה. יש לעודד חברות עם נגיעה ישראלית להירשם למסחר בישראל"
  

• אלעד בורשטיין, מנהל חדר מסחר אקסלנס ברוקראז': צריך למצוא פתרון למגבלת ההשקעה הקיימת של המשקיעים המוסדיים. 5% הם רף בעייתי, המוסדיים נתקלים בו מהר מדי"
  

• ברק סורני, מנכ"ל פסגות ני"ע: להחזיר את המשקיעים הזרים על ידי מתן הטבות מס להשקעה בישראל, והגברת החשיפה של חברות ישראליות בעולם"
  

• מירב בר־קימא, לאומי שוקי הון: צריך להגביר את הנזילות בבורסה. אפשר לעשות זאת עם עושי שוק עם כיסים עמוקים שייצרו נזילות"
  

• טיראן מאיר, מנהל הסיכונים בכלל פיננסים: צריך לפרק את הריכוזיות, לפעול לריבוי גופים מוסדיים ולדאוג ששחקנים שונים ייתנו שירותים שונים"
  

• ניר פלג, מנכ"ל קריפטונייט קרנות גידור: יש לשווק את הבורסה באופן ממוקד - לארגן כנסים בחו"ל ולשווק את נקודות החוזקה של ישראל, כמו הייטק וביופארמה"