הון אנושי: ריאליטי על הבמה

ערב לפני אישור התקציב והגזירות האנטי־חברתיות חגגה האליטה של המקושרים הפיננסיים בתיאטרון הקאמרי בתל אביב את פרמיירת ההצגה "הם יורים גם בסוסים". ההצגה היא עיבוד לרומן המופת של הוראס מק'קוי מ־1935, המתאר את ימי השפל הגדול בארצות הברית, אז נהגו לערוך תחרויות ריקודים מרתוניות, שבהן הזוג שהחזיק מעמד יותר מהאחרים בלי להתמוטט זכה בפרס כספי. התחרויות נערכו בתיאטראות מול קהל שהתענג על סבלם של השורדים, והדמיון לתוכניות הריאליטי של היום גורם להצגה להיראות מאוד אקטואלית, בעיקר ביום שבו פורסם סקר נילסן, שלפיו 65% מהציבור מאמינים שהמדינה במיתון ו־19% חוששים למקום עבודתם.

לפני ההצגה פגשתי את שר המדע והטכנולוגיה יעקב פרי, מי שהכריז על עצמו כאיש מעמד הביניים אף שהיה אחד הבכירים המתוגמלים ביותר במשק. הוא לא נראה מוטרד כלל מאישור התקציב והגזירות, ובחר לדבר על הנושא המדיני. "אני חושב שדעתו של ביבי בעניין הפלסטיני תשתנה כמו דעתו של שרון", אמר. אלא שגם סגן השר לשעבר דני איילון האמין בשינוי, והתבדה. "אני חשבתי שכאשר ליברמן יישב בכיסא שר החוץ הוא ישתנה וירצה לסגור הסכם שלום עם הפלסטינים, אך מה שקרה לבסוף הוא שהבּוֹק הזה לא השתנה”, אמר לי. “הוא עשה את זה רק מסיבות אלקטורליות ולא יותר מזה". שאלתי אותו למה לא יצא נגד ליברמן בעניין מינוי השגריר בלטביה, ואיילון השיב: "לא ידעתי שמדובר במשהו לא מקובל. רק כשהחל המשפט הבנתי שמדובר בעבירה חמורה ולא בהוראה מהבוס. אני בטוח שליברמן ייצא אשם כי הוא הפליל את עצמו בעדותו".

עם פרופ' איזי בורוביץ שוחחתי על ההסדר שאליו הגיע יו"ר פסגות לשעבר רועי ורמוס עם הפרקליטות. "מדובר בשערורייה", אמר בורוביץ. "מי שבאמת צריך לשלם על הטעות והעינויים שעבר ורמוס הוא זוהר גושן, שקיבל אחר כך את הפרס שלו מנוחי דנקנר והקים בנק השקעות שבו השקיעו כל החברים שלו, אבל לא יאונה לו כל רע ובו לא יפגעו". פרופ' יוסי גרוס אמר: "מה שנעשה לוורמוס זה איום ונורא. אני באמת חושב להמליץ לקרן יורק לתבוע את הכסף שהם הפסידו בגלל הפרשה הזאת".

ההצגה היתה, כמו שאומרים, מראה לפנים. היא הראתה אנשים רעבים שבוחרים להתיש עצמם למוות רק כדי לזכות בארוחה, אנשים שמושפלים ומבוזים מול הקהל רק כדי לזכות באהדתו של מפיק המופע רוקי, בגילומו של שלמה בראבא. באמצע ההצגה הודיע "רוקי" כי מישהו מהיושבים בקהל לקח חסות פרסומית על זוג רוקדים, והפנה זרקור לקהל שהאיר את פרצופיהם של בכירי המשק. בלי לעשות ספוילר אומר רק שסוף ההצגה טרגי, וכשנדלקו האורות הייתי במצב רוח די עגום, אך על היושבים סביבי נראה כי העניין כלל לא השפיע. מישהו ניגש אל אלי יונס, מנכ"ל מזרחי טפחות, ושאל לשלומו, והוא ענה: "אם יהיה יותר טוב - נשתגע. אני בתקופה נהדרת". ככה זה כשאתה אחד המנכ"לים המתוגמלים ביותר במשק. רוב הבכירים שאותם שאלתי כיצד הם הושפעו מההצגה הציגו אותה ככבדה מדי ולא נעימה. רק

גבי לסט, יו"ר דלק, אמר: "ההצגה הזאת גרמה לי לחשוב", אך מיד אחר כך פרץ בריקוד צ'רלסטון בקוקטייל המיוחד שנערך לחברי אגודת הידידים. שאלתי אותו אם ההצגה כל כך מדכדכת וקיומית איך הוא רוקד, והוא השיב: "לא יודע, צריכים ליהנות כי אולי מחר נמות".

בדרך החוצה פגשתי את יחצנם של הטייקונים רני רהב, והחמאתי לו על מינויו לשופט בתוכנית ריאליטי. אני באמת ובתמים מאמין שהתפקיד הולם את אישיותו הססגונית הרבה יותר מאשר להיות דוברם של טייקונים.