אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה כשעוקפים נהג אחר אני כועס יותר? צילום: צביקה טישלר

למה כשעוקפים נהג אחר אני כועס יותר?

פרופסור יקר, כשאני מרשה למישהו להיכנס לפניי בזמן פקק אני מרגיש טוב עם עצמי, אבל כשנהג מולי נותן שייכנסו לפניו אני מתעצבן - גם על הנהג שעקף אותי בלי שחיכה כמוני, וגם על הנהג שהיה אדיב על חשבוני. בשני המקרים התוצאה זהה, אז למה אני מרגיש כל כך אחרת? ו'

01.08.2013, 07:48 | דן אריאלי

ו' היקר,

הבעיה שאתה מתאר לא באמת נוגעת לכביש אלא לעניינים של שליטה והוקרה. כשאתה מאפשר למכונית אחרת להיכנס לנתיב שלך אתה זה שמקבל את ההחלטה, ואתה זה שהנהג במכונית השנייה מהנהן אליו בהכרת תודה. לעומת זאת, אם מישהו אחר מאפשר לאותה מכונית ואותו נהג להיכנס לפניו, אין לך שליטה על ההחלטה, ובהתאם אינך מקבל את הקרדיט. במקרה הזה אתה נשאר רק עם החסרונות, כלומר עם המתנה קצת יותר ארוכה בפקק.

תחשוב, לדוגמה, על מצב שבו אתה מבחירה שומר על מרחק רב מהמכונית שלפניך, כזה שמכונית אחרת יכולה להתגנב אליו. אם מישהו מנתיב סמוך ינצל את המרווח וייכנס לנתיב שלך, אבל בלי שאתה מצדך עשית פעולה מיוחדת שהפגינה אדיבות, אפילו לא האטת, להערכתי לא תהיה מרוצה במיוחד מהתוצאה, אף על פי שמדובר פה בסוג דומה מאוד של האדיבות שאתה מפגין. פשוט, הקרדיט לא ייזקף לזכותך.

פקק תנועה. מי נדחף? , צילום: אוראל כהן פקק תנועה. מי נדחף? | צילום: אוראל כהן פקק תנועה. מי נדחף? , צילום: אוראל כהן

אז מה המסקנה? ראשית, טוב להכיר את עצמנו. אנחנו מרגישים טוב בעקבות המזל שנפל בחלקו של אדם אחר בעיקר כשאנחנו חושבים שהתוצאה הטובה נבעה מפעולה שלנו. ושנית, גם חשוב לנו מאוד שאנשים אחרים ירגישו את זה, כלומר יכירו בכך שאנחנו כאלה מועילים ונפלאים.

אבל בכביש בכל זאת מדובר במקרה קצת אחר. כלומר, בהתחשב בכך שלרוב תקועות לפניך לא מעט מכוניות שמאפשרות לאחרים להידחף לנתיב, אולי כדאי שתשנה את דרך המחשבה שלך, ותראה בעצמך אלטרואיסט אמיתי, כזה שמאפשר לדברים טובים לקרות

גם ישירות, כשאתה נותן שיעקפו אותך, וגם בעקיפין, כשהקרדיט נזקף בטעות לטובת אחרים. לא קל לאמץ גישה כזו, אבל כמו שהגורואים אומרים, אם תאמץ אותה, דברים טובים יתחילו לקרות.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il

תגיות

14 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

14.
תודה לדן אריאלי על התרבות האדיבות והחן
שמתפזרים סביבך בכל פעם שאתה עונה תשובה נהדרת, לשאלות מעצבנות על האופי האנושי הנוראי, שנולדנו איתו. מצד אחד אנו בני האדם -לא מפרגנים ,לא מוותרים, קנאים, קפדנים, צרי עין ומחשבה תוכונות אלו מתחדדות כשמאפשרים לעלות על הכביש, מספר לא הגיוני של כלי רכב לק"מ עירוני, מה שמייצר בהכרח חיכוך הולך וגדל, ומצד שני אנו לא יכולים לחיות בשלום עם הידיעה שיש צד אפל באנושיות שלנו כשמלחיצים אותנו,ומעדיפים לחשוב על עצמנו במושגים של מלאכי השרת 24/7. לך תצא מזה בחן.
קינואה אדומה  |  06.08.13
10.
כנהג אל נהג
יש טיפוסים שאני קורא להם: פרזיטים. הם מאוד "מסוכנים" כי הם עלולים לגרום לך לפספס רמזור, או לתקוע אותך. הרבה פעמים כשפרזיט נדחף לי אני מרגיש כל כך רע שאני נשבע שאעשה הכל כדי שזה לא יקרה לי שוב. הרבה פעמים מאוד נחמד לי שנהגים מפרגנים זה לזה, לפעמים נותנים לי, לפעמים אני נותן לאחרים. אבל יש את הפרזיטים וכבר למדתי לאבחן אותם בזמן: כאשר הנתיב שלך פתוח יותר מהנתיב הסמוך והרכב שמאחוריך מתחיל להאיץ. זה הסימן שהפרזיט עומד עוד כמה שניות להדחף לך. אז צריך לשים גז, להצמד לרכב שלפניך ולא לאפשר לו לעשות זאת. אם הצלחתי ההרגשה נהדרת. הפרזיט בניגוד לנהג רגיל ממתין לשעת כושר ואז מתפרץ.
מזכיר המדינה  |  03.08.13
לכל התגובות