פרסומות ברשת, המהפך: תרוויחו, במקום שירוויחו עליכם

מי צריך את פייסבוק?

פייסבוק, שמסווה את עצמה כטרשת חברתית (צריך להודות שהיא עושה עבודה טובה בזה) היא בעצם עסק אחר לגמרי: היא בורסה של מידע. היא אוספת את המידע שלך ומוכרת אותו למפרסמים. לך היא זורקת עצם בדמות היכולת לפרסם סטטוסים ולעשות לייק, שגם הם סוג של מידע שניתן למכירה.

לא פעם שאלו אנשים איפה הצ'ק שלהם מפייסבוק: הם שווים לה כך וכך דולרים ולכן רוצים את הכסף. החברה לא טרחה להתייחס אבל עכשיו החליט אתר חדש לשבש את פייסבוק, בשיטה הישנה והטובה של לחתוך את המתווך.

האתר יאפשר למשתמשים לעמוד במגע ישיר עם חברות פרסום, כשהם מתירים למפלצות מרובות המחושים למכור פרטי מידע אישי, תמורת קבלת כל מיני קופונים והטבות. למשל, אם תתיר לחברות תעופה לקבל מידע על היעדים שאליהם אתה נוהג לנסוע, הן עשויות לתת לך לשדרג את מקום הישיבה בטיסה הבאה.

יש שתי בעיות במודל הזה. ראשית, פייסבוק היא כבר גורילה עם כמיליארד משתמשים ומאה ומשהו מיליוני פרופילים מזויפים שיעשו לייק לכל מה שתרצה. היא לקוחה הרבה יותר סבירה עבור חברות הפרסום מאשר הלקוח הקטן, שלך תדע אם דווקא לו יש משהו להציע. שנית, רוב המשתמשים צפויים לגלות שניהול המוניטין שלך מול חברת פרסום הולך להיות כאב ראש רציני. כמעט אף אחד לא עולה לרשת כדי למכור את עצמו. זו, אחרי הכל, הסיבה שיש מתווכים: הם עושים את מה שלך אין כוח לעשות. ועדיין, מדובר ברעיון מפתה. 

מלחמות הטוויטר של בריטניה מתרחבות

דיווחנו כאן שלשום (ב') על כך שטוויטר מצאה עצמה בלב שערוריה ציבורית, אחרי שטרולים החלו לאיים באונס על פעילות פמיניסטיות. המשטרה עצרה חשוד אחד, אבל הבלגן נמשך ולמעשה רק מתרחב. 

מסתבר שהשערוריה הוציאה צבאות עלומים של שובניסטים מהחורים שלהם והם מרחיבים את האיומים לא רק לפעילות, אלא גם לחברות פרלמנט. סטלה קריסי, חברת פרלמנט שעמדה לצידה של המותקפת הראשונה, קרוליין קריאדו-פרז, דיווחה למשטרה שהיא החלה לקבל איומי רצח בטוויטר. 

קריסי לא הסתפקה בתלונה למשטרה: היא גם החלה לצייץ מחדש את ציוצי האיום שהגיעו אליה. כשמישהו העלה את הטענה האווילית שהיא הורסת את חייהם של אנשים שבסך הכל השמיעו בדיחה גרועה, היא בעטה חזרה: "אם אתה חושב שזה הומור, כדאי שתתעורר - במאה ה-21, איומים באונס לא משעשעים".

בטוויטר קלטו שיש להם סופת אש על הידיים, כתבו שהם מבינים שיש כאן בעיה, אמרו שהם עובדים במהירות על כפתור דיווח, והבהירו שאם הם יקבלו דיווח אמין על כך שמשתמשים מאיימים על משתמשים אחרים, הם יסגרו את החשבון שלהם. המשטרה, מצידה, אמרה שהיא לא מסוגלת לטפל בשיטפון הזה וזרקה את התיק חזרה אל הטרשות החברתיות. כצפוי.

פרופסורית מקיימברידג' שמצאה את עצמה מעורבת בבלאגן, הבהירה שעליה לא יפעילו טרור והיא פשוט החלה לצייץ מחדש את הציוצים של המאיימים. אחד העוקבים שלה הודיע לה שהוא מכיר את האמא של אחד הנבלות, ושאל את הפרופסורית בפומבי האם היא רוצה שהוא יעביר לאמו של הנבלה את הציוץ הרלוונטי. הנבלה נבהל, ומחק את הציוץ. הדיון בשאלה מה לעשות בנושא טרם הסתיים. העמדה של הטור, כזכור, היא שמאחר וסירוס כימי הוא לא אופציה, אז נלך על מעצר. 

תראו מי משנה טיעון

בשנים האחרונות, גוגל עמדה בחזית מה שמכונה "נטרליות הרשת", קרי הטענה שלספקיות הרשת אסור להתערב בתעבורה בשום צורה. הם פשוט צריכות להעביר את המידע ולסתום את הפה.

ופתאום, ראו זה פלא, גוגל משנה את עמדתה. החברה הפכה לאחרונה לספקית רשת בעצמה, וכחלק מתנאי השירות שלה היא אוסרת על המשתמשים לחבר שרתים לפס הרחב שלה. משתמש שרצה לעשות בדיוק את זה פנה בתלונה ל-FCC, הרגולטור שעוסק בתחום, בטענה שגוגל עברה על החוק.

גוגל לא הכחישה זאת. להיפך: בתגובתה ל-FCC, היא הצהירה שהמדיניות שלה בנושא השרתים זהה לעמדתן של ספקיות רשת רבות, והיא ציטטה אותן. לגמרי במקרה, אלה החברות שכנגדן נאבקה גוגל לאורך השנים, כשהן היו בצד השני של המתרס בתחום נייטרליות הרשת.

חוקי נטרליות הרשת של ה-FCC פשוטים למדי. הם קובעים שספקיות פס רחב לא רשאיות לחסום תוכן, אפליקציות או שירותים חוקיים ונאסר עליהן לחסום גורמים "לא פוגעניים". ההתנהלות של גוגל עוברת על הכלל הזה בגלוי. גוגל גם לא מסתירה למה: בעתיד היא מתכוונת להציע גרסה לעסקים של הפס הרחב שלה, וזו הגרסה שעליה היא תרצה שרתים. אז היא אוסרת עליהם.

אולי כדאי שגוגל תשנה את המוטו הרשמי שלה מ"אל תהיה רע" למשהו מצומצם יותר. אפשר להתחיל ב"אל תהיה צבוע שמגעיל את השועלים". 

קול דממה דקה

כשנחשפה פרשת Prism, מיהרו שלל חברות טכנולוגיה לקרוע את בגדיהן, לשים אפר על ראשן ולטעון שהן מזועזעות - מזועזעות! - מכך שהן נאלצו לשתף פעולה עם הממשלה. אחר בכו מרה וטענו שהתנגדו לכך מהרגע הראשון, אבל הממשלה היתה חזקה מדי וסתמה להן את הפה. 

אלא ששופט של FISA (בתי המשפט שעוסקים בתביעות חשיפת המידע של סוכנויות המודיעין) מספר סיפור קצת שונה. לדבריו, לרשות כל החברות שנדרשו לספק מידע באופן גורף עומדת הזכות לערער על ההחלטה בפני ערכאה עליונה יותר. אמנם, הזכות הזו קבורה עמוק בחוק, והיא ניתנת למימוש רק שנה אחרי שיוצא הצו הראשון, אבל עד כה, אף חברה לא השתמשה בזכות הזו. 

כלומר, כשחברות הרשת טענו שהן לא רצו לספק את המידע אבל הממשלה כופפה את ידן, הן פשוט שיקרו. כנראה שהן לא התלהבו מי יודע מה מהרעיון, אבל ההגנה על זכויות המשתמשים גם לא היתה מספיק חשובה כדי שהן יסתבכו בהליך ערעור מסובך וכנראה גם יקר.

קצרצרים

1. אם אתם בכירים במיקרוסופט והחברה מגיעה למסקנה שאתם והיא כבר לא, אז יש שורה של חברות שהיא לא מוכנה שתעבדו עבורן. מדובר באמזון, אפל, EMC, גוגל, פייסבוק, אורקל ו-VMWare, כלומר כל הגדולות. אתם מוזמנים לעבוד במכולת השכונתית אם בא לכם, להוציא אלבום מוזיקה (רצוי מוצלח יותר מזה של מנכ"ל גרופון בדימוס), לכתוב זיכרונות או לשחק דוקים, אבל לא להכנס למגרש של הגדולים.  

2. אמזון משחקת משחקים עם אפל: אחרי שנים שבהן אי אפשר היה לקנות ספרים באמצעות אפליקציית קינדל ל-iOS, כי מעבר לקנוניית הספרים שלה נגד הציבור אפל דורשת 30% מכל מכירה באפסטור, אמזון שידרגה את אפליקציית הקינדל. עדיין אי אפשר לרכוש באמצעותה ספרים, אבל מעתה אפשר לחפש בכל החנות של אמזון, ולהוריד פרקי דגימה מספרים שמאפשרים זאת. בסוף הפרק, מגיע קישור שמעביר את המשתמש ישר לפריט הספציפי בעמוד הרשת שלו באמזון. ג'ף בזוס שולח אצבע משולשת לסטיב ג'ובס, הישר למדור בגיהנום שבו הוא מלחים חלקי אייפוד מיניאטוריים במלחם פגום ופולט אדים רעילים, בקו ייצור שלא מסתיים לעולם.  

3. שופטת צבאית הרשיעה אמש (ג') את ברדלי מנינג, הגיבור שהעביר לוויקיליקס מיליוני שדרים שהעידו על התנהלות בלתי ראויה של הצבא האמריקאי והדיפלומטים של ארה"ב, ב-20 סעיפים שונים. היא זיכתה אותו, לשבחה, מהסעיף המופרך של סיוע לאויב, אבל הרשיעה אותו בחמישה סעיפים של ריגול - למרות שמאנינג לא היה במגע עם שום שירות מודיעין והעביר את המידע שלו לארגון שהוא עיתונאי במהותו. פסק הדין המסוכן הזה צפוי להשפיע לרעה על היכולת של אנשים בעלי מצפון לחשוף את עוולות המשטר שעבורו הם עובדים, ולא רק בארה"ב. גזר הדין צפוי להגיע בחודש הבא ויתכן שיכלול הקלה של 130 יום בעונש. כנראה שמאנינג לא יתרגש מכך, בהתחשב בעובדה שהוא צפוי לקבל 130 שנה בכלא.    

4. קצת היסטוריה: מישהו מצא גזיר עיתון צנוע, שמגלם היסטוריה גדולה. ב-29 באוקטובר 1969, דיווח עיתון הסטודנטים של UCLA על כך שלראשונה, במעבדת המחשבים של האוניברסיטה, יתחילו בפרויקט שבמסגרתו מחשבים ישוחחו זה עם זה, גם אם מתוצרת שונה ומדברים שפה שונה. סוכנות של משרד ההגנה, ARPA – אתם עשויים להכיר אותה בתור DARPA – סיפקה לפרוייקט סיוע. היום אנחנו קוראים לזה אינטרנט.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שמינית)