תלמדו מחמורבי: אין יזמות בלי לקיחת אחריות אישית

חוקי חמורבי, קודקס חוקים שחוקק מלך בבל במאה ה-18 לפנה"ס, מלמדים אותנו מהי אחריות. אחד החוקים, "חוק הבנאי", קובע כי "בנאי שבנה בית אשר קרס והרג את בעל הבית, יומת. מת בנו של בעל הבית, יומת בנו של הבנאי...". על פי אותו עיקרון, באימפריה הרומית, על מנת להבטיח את איכותו של גשר, חויבו מהנדסי הגשרים להציע את משכבם מתחת לגשרים שבנו. ההיגיון הפנימי של קודקס החוקים, שנשמע אולי אכזרי ומקל בחיי אדם, בעצם מראה לנו את הדרך לשימור ואפילו לקידוש חיי האדם.

אין יזמות בלי לקיחת אחריות אישית

 

חוק הבנאי של חמורבי וחוק המהנדסים הרומי הם ציוני דרך בהתפתחות הכלכלה והחברה: ראשית, בשל האתוס המקצועי המחייב את איש המקצוע להחזיק ברמת התמחות, ידע, ניסיון, שיפור מתמיד ואחריות אמיתית למעשיו; שנית, מכיוון שהם מציגים דפוס התנהגות ושיטת מיון (דרוויניסטית) לשיפור מערכתי מתמיד. כלומר: גוף שאיננו מחליף תאים חלשים לא יתפתח ולא ישרוד לאורך זמן.

חוקי חמורבי מצביעים עך כך שאין יזמות ללא אחריות ישירה ואישית; אין התפתחות שאיננה מבוססת על הכחדת מינים חלשים, נכשלים, ועלייתם של אלה השורדים. מי שמסכן את כספו ומעמדו האישי, ונושא באחריות אמיתית, זכאי ליוקרה ולרווחים של יזם - מנהיג המוביל שינוי, וגם אם חווה נפילה וכישלון - ראוי לתהילה, משום שהוא מהווה מגש כסף ליצירת כלכלה וחברה בריאה, ומנוף ללמידה ולשיפור איכות "הגֶן היזמי" שהשתבח בעבור החברה בתוכה הוא פועל.

בעלי עסקים שבנו אימפריות כלכליות על בסיס כספֵּי הציבור ויחסי ציבור, מבלי שנטלו סיכון אישי ישיר וברור, חייבים באחריות ישירה לכספי הציבור אותו ניהלו. הדיון על שכר דירקטורים בגוף כלכלי ציבורי חסר משמעות כשאיננו נושא את תג המחיר לאחריות על תוצאות ההחלטות, כישלונות ואפילו חוסר מזל עתידיים. כמו כן, הטלת אחריות אישית על מי שמבקש לעמוד בראש מערכות ציבוריות, תיצוק לפעולתו קורטוב של ענווה שתאפשר לו לנווט את דרכו תוך כדי לימוד ובחינה מקצועית מתמדת.

נפילת חברה ציבורית מחייבת מחיקת שכבת המנהלים הבכירים

ציבור המשקיעים הפרטיים, וכן גופי הפיקוח, הדירקטוריונים והרגולטור, חייבים להציב תנאי-סף להעמדת אדם בראש ארגון עסקי: הנכונות לשאת באחריות אישית. את חסכונותיי האישיים (פרט לביטוחי הפנסיה) אני מקפיד לנהל במידת האפשר באופן עצמאי. אינני מוכן למסור אותם לניהול גופים "מוסדיים" ומנהלי-השקעות הגובים עמלות מבלי שעמדו בתנאי-הסף – נשיאה באחריות אישית אמיתית על כישלון בניהול תיק ההשקעות המגויס מכספי הציבור.

עיקרון השיפור המתמיד קובע כי נפילת חברה ציבורית מחייבת את מחיקת שכבת המנהלים הבכירים, שנתגלו כ"זן ניהולי פגום". מנהיגי חברה כושלת, המתעקשים לשרוד בזכות הסדרי חוב - תספורות - על חשבון הציבור, ולא לוקחים אחריות אישית, חייבים להיות מורחקים מקופת הציבור.

דינו של מי שמבקש להסתפר על חשבון הציבור לא צריך להיות שונה מכל לווה שכשל בפירעון חובותיו הפרטיים. מן הראוי שיפנה מקומו למי שלא מבקש רק לקצור את פירות ההצלחה, אלא גם מוכן לשלם את מחיר החלטותיו השגויות. השארת הנהלה כזו על כנה מוסיפה חטא על פשע, ומסבה הפסד כפול לחברה ולכלכלה: נוצר תקדים של ניתוק הניהול מאחריות ישירה לתוצאות, ונמנעת דינאמיקה התפתחותית המסירה מהדרך זנים פגומים של חברות וארגונים לטובת זנים בריאים השורדים ומתפתחים.

מסלול כינוס הנכסים בחסות ביהמ"ש חיוני לצמיחה עתידית במשק

תקדים דטרויט, המטרופולין האמריקני הענק העובר בימים אלה לשליטת כונס הנכסים, מציג תהליך כואב אך בריא לבנייתה מחדש של עיר וקהילה שהידרדרו כלכלית וחברתית. החלטת שופט בית המשפט המחוזי אורנשטיין למנות כונס נכסים ל"אלביט הדמיה", ולאפשר לבנק הפועלים לממש את הנכסים המשועבדים לו על ידי מוטי זיסר, הבעלים שכשל, צריכה לשמש דוגמה לטיפול בארגונים ציבוריים שכשלו או לבעלים מקושרים מדי מכדי ליפול. מדיניות ציבורית-כלכלית הנמנעת מלהעביר ארגונים כושלים לשליטת כונס הנכסים ולתבוע אחריות אישית תמורת סמכות ניהולית, יוצרים נזק שלא רק מקשה על צמיחה נוכחית אלא גם חונק את שורשי הצמיחה העתידית ומונע את היווצרותה של תרבות המבוססת על אחריות, הפקת לקחים, לימוד ושיפור מערכתי.

 

 

 

חמורבי עדיין רלוונטי

3,800 שנים חלפו מאז הפצת חוקי חמורבי, ולשמחתנו עונש מוות בשל חוסר מקצועיות איננו חלק מן הנורמות של חברה מפותחת, אך החובה לאחריותיות (accountability) עדיין רלוונטית. מסלול כינוס הנכסים בחסות בית המשפט הוא חיוני לנטילת האחריות מהנהלה שכשלה בניהול חברה עסקית הממומנת בידי הציבור או חברה ממשלתית – נמלים, חברת חשמל ואפילו עמותות ובתי חולים.

פרשת "ואתחנן" בספר דברים, שנקראה השבת בבתי הכנסת, רצופה רגעים דרמטיים, ובאחד מהם מספר משה לעם כי נגזר עליו למות מבלי שייכנס אל ארץ ישראל, ועוד מוטל עליו לחזק ולעודד את יהושע, המנהיג שיחליף אותו . ישנן דעות שונות לגבי הסיבה לעונש הקשה שקיבל משה, אך דבר אחד ברור כאן, ואולי לכל אורך התנ"ך: המנהיגים נשפטים ישירות על מעשיהם, וביתר חומרה מן האחרים. אמנם "לא קם נביא עוד בישראל כמשה", אך ארגונים (או עמים) חפצי חיים יעמידו בראשן הנהגה הנושאת באחריות ישירה ואישית על פעולתה, וזכותנו לתבוע לעצמנו הנהגה שכזו.

ד"ר בעז תמיר Boaz@worldview.biz מייסד ונשיא ILE