צילום: אי פי איי
אולי 120 מיליון יורו על שחקן אחד זה "מוסרי" אבל בטוח שזה דוחה
ריאל מדריד יכולה להרשות לעצמה לרכוש שחקן אחד ביותר מ-100 מיליון יורו משום שהיא מכניסה יותר מ-500 מיליון יורו בשנה וגם מכרה שחקנים ב-64.5 מיליון יורו הקיץ
קראו עוד בכלכליסט
מדובר בהסכם שובר שיאים. לשם השוואה העברות של מריו גצה לבאיירן מינכן, סטבן יובטיץ' לפיורנטינה וניימאר לברצלונה שוות ערך ל-120 מיליון יורו. ב-120 מיליון יורו אפשר היה לרכוש גם את סנטי קאסורלה, חואן מאטה, ססק פאברגאס, איסקו ודויד דה חאה – 5 שחקנים בכירים מנבחרת ספרד. בסכום הזה פריס סן ז'רמן רכשה את אדינסון קאבאני, זלאטן איברהימוביץ' ותיאגו סילבה. בסכום הזה אפשר לממן עונה וחצי לכל קבוצות ליגת העל הישראלית.
לא ברור למה להביא שחקן בכל כך הרבה כסף, במיוחד לאור העובדה שהוא אפילו לא אחד מעשרת יצרני השערים/מצבים הגדולים בפרמיירליג. נכון, הוא אתלט אדיר ויש לו בעיטה סופר חזקה אבל יש לריאל מדריד כזה אחד – אפילו יותר טוב ממנו, כריסטיאנו רונלדו. על פי הערכות, עם בייל בקבוצה רונלדו יצטרך לזוז לעמדת החלוץ – ולא ברור איך זה יסתדר. אבל בכל מקרה, מדובר בהוצאה חסרת פרופורציה.
למה? אולי להראות שהם עדיין האלפא-דוגס של שוק העברות אפילו בעולם עם מונאקו, פריז סן ז'רמן ומנצ'סטר סיטי. אולי כדי להראות שאם ברצלונה יכולה להביא את ניימאר ב-57 מיליון יורו, הם יכולים להביא שחקן נוצץ בכמעט פי 2 יותר.
מדובר בסכום חולני עבור שחקן אחד, טוב ככל שיהיה. מדובר בסכום חולני במיוחד כשריאל מדריד מגיעה מספרד, שם הבעיות הכלכליות מקריסות את החברה הספרדית. במיוחד כאשר הליגה בה ריאל מדריד משחקת פשוט גוססת.
נשיא הליגה הספרדית, חאבייר טבאס, אומר שהעברה "אינה לא מוסרית". "זה לא מוסרי לשלם על משהו כשאתה לא יכול להרשות אותו – 100 מיליון יורו זה כסף אדיר עבור שחקן אחד, אבל מדריד יכולה להרשות את זה לעצמה ולכן זה מוסרי" אמר.
הכנסות של יותר מ-500 מיליון יורו
ריאל מדריד יכולה להרשות לעצמה אותו בגלל שהיא מכניסה יותר מ-500 מיליון יורו בשנה וגם מכרה שחקנים ב-64.5 מיליון יורו הקיץ – שבראשם את גונסאלו היגוואין לנאפולי עבור 37 מיליון יורו. אבל היא גם רכשה שחקנים ב-64.5 מיליון יורו עוד לפני רכישת בייל.
אז ההוצאה על בייל אולי "מוסרית" אבל היא בטוח דוחה.
בזכות הסכמי טלוויזיה אינדיבידואלים, ריאל מדריד יכולה להכניס את הסכומים הגבוהים רק על חשבון היריבות בליגה שלה.
ברצלונה וריאל מדריד מכניסות 50% מסך כל ההכנסות של לה ליגה מזכויות השידור. מה שמותיר את הליגה מרוקנת מתוכן תחרותי. החוב של המועדונים בספרד עומד על 4.1 מיליארד יורו וכ-30 שחקני הרכב עזבו את הליגה השנה – כולל למקומות כמו ישראל, אזרביג'אן, קפריסין ובוליביה. קבוצות אחרות קורסות ומועדון כמו אלבסטה היה צריך 240 אלף יורו מהשחקן שלהם לשעבר, אנדרס אינייסטה מברצלונה, כדי לשרוד.
שתי חברות התקשורת שמחזיקות את הזכויות לשידורי לה ליגה מפסידו מינויים בקצב מסחרר ולכן את הקלאסיקו הראשון של העונה ישדרו בחצי היום בספרד – כדי להתאים עצמן לשוק במזרח הרחוק. ולא רק שריאל מדריד וברצלונה שואבות את רב המשאבים הטבעיים של "לה ליגה" - מה שמאפשר להן להגיע מדי שנה לליגת האלופות - הן מצליחות לפרוח עוד יות בגלל הקשר החזק שלהן למזרח הרחוק.
היריבות הקרובות ביותר של ריאל מדריד וברצלונה, ולנסיה ואתלטיקו מדריד, מכניסות שליש כל אחת ממה שהאחיות הגדולות מכניסות. והמצב לא משתפר מבחינתן. אפילו כשרדמאל פלקאו נמכר על ידי אתלטיקו מדריד ב-60 מיליון יורו, רוב הכסף לא הלך לקבוצה עצמה אלא למשקיעים שרכשו אותו עבור אתלטיקו, שאגב, נמצאת בחובות של 180 מיליון יורו. גם ולנסיה מוכרת 4 שחקנים בכירים שלה והכסף נבלע בתוך חוב של 300 מיליון יורו.
העיוות בשוק זכויות השידור הספרדי הוא לא הדבר "הלא מוסרי" היחיד שריאל מדריד עשתה.
באפריל השנה החלה חקירה לגבי הסכם שעשתה ריאל עם עיריית מדריד. ב-1998 קיבלה ריאל מדריד שטח בשווי 421,000 יורו מעיריית הבירה הספרדית. ב-2011 היא מכרה את אותו שטח ב-22.7 מיליון יורו לעיריית מדריד. עלייה של 5,400% בשווי האדמה. זה מריח כמו סיוע על חשבון משלם המיסים הספרדי ובכלל, האירופי כי מדובר כאן על עירייה שצריכה את סיוע האיחוד האירופי. ריאל גם נעזרה בבנקים ספרדים, שגם כן חולצו על ידי האיחוד האירופי, כדי לרכוש שחקנים ביותר מ-1 מיליארד יורו מאז שזכתה באליפות אירופה בפעם האחרונה – 2002.הסכומים האלה פשוט לא נתפסים ביחס לעליבות של שאר הספורט הספרדי.
ספורטאים אולימפיים לא מקבלים את ההקצבות של המדינה ונאלצים לממן בעצמם ציוד, טיסות לתחרויות ולינה. 25 מתוך 63 התאחדויות ספורט ספרדיות על סף פשיטת רגל והתמיכה הממשלתית בספורט ירדה ב-55% ל-34 מיליון יורו בשנה. בתקציב הבא, ככל הנראה, ההשקעה של ספרד בספורט תרד אפילו ל-16 מיליון יורו. ההתאחדות לכדורגל עוד יכולה להחזיק את עצמה בלי תמיכה ממשלתית אבל רוב ההתאחדויות, שחלקן מנוהלות גם ככה בצורה שערורייתית, לא יכולות לעמוד בהוצאות.
גם ספורטאי העילית כבר לא יכולים להתאמן באקדמיות, שרוב התקציב שלהן גם כן נעלם.
חזרה לתקופה אפלה
בקצב הזה ספרד, ככל הנראה, לא תוכל לספק יותר כוכבי ספורט כמו רפאל נדאל, פרננדו אלונסו או אלברטו קונטאדור. היא תמשיך לייצר כדורגלנים אדירים אבל יש כאן חזרה לתקופה אפלה.גנרליסימו פרנקו, הדיקטטור ששלט בספרד במשך 35 שנה, השקיע המון בספורט אבל בעיקר כדי להפוך אותו לבידוק ולאסקפיזם וגם להוצאת קיטור לאומי עבור המאסות של האזרחים המדוכאים. במסגרת ההשקעות שלו ריאל מדריד הפכה לקבוצה הגדולה שהיא היום על ידי רכישה של כוכבים בינלאומיים רבים וייבוש הכישרון מהקבוצות המתחרות. בזמנו, אבל, ספרד זכתה רק ב-4 מדליות אולימפיות.
אחרי שנים של דיקטטורה, ספרד החלה להשקיע רבות בתשתיות ובחינוך ספורטיבי. התוצאה היתה מאות של ספורטאים ספרדיים ברמה הגבוהה ביותר. וכיום, יותר מ-30 שנה אחרי המוות של פרנקו, ספרד שוב חוזרת למציאות בה ריאל מדריד חיה בעולם נפרד ונוצץ משלה, הרבה בזכות השקעות מהמוסדות, בזמן שהספורט והחברה נרקבים מסביבה. וזה דוחה.
10 תגובות לכתיבת תגובה