ביקורת הצגה: "אשה, בעל, בית"

תיאטרון בית ליסין מעלה את "אשה, בעל, בית" מאת שמואל הספרי ובבימויו. עם אסי לוי, מורדי גרשון, יורם טולדנו / יובל סגל, דני גבע, נתי קלוגר, אור בן מלך, רבקה גור, הוגו ירדן ודני / טוני ברמן.

קהל היעד: חובבי מחזות ישראליים, ותל אביביים בנשמתם.

אסי לוי ומורדי גרשון. יותר מקומדיה סאטירית על זוגיות | צילום: גדי דגון

דבר המבקרת: נאוה (לוי) רוצה לשפץ את דירת הבאוהאוס הישנה שרכשה מהוריו של בעלה יואל (גרשון), לעצב מחדש את חלל הזוגיות ולפתוח דף חדש. אלא שיואל, בעל טור נוסטלגיה בעיתון, אינו מסוגל למחוק את זיכרונות העבר ומתנגד נחרצות לגעת בבית ילדותו שבנה אביו, ובו גידלו יחד את בנה של נאוה. הספרי נוגע במגוון נושאים וסיפורים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו - יחסים, זוגיות, שכול, בגידה, הורות, זקנה, צבא והפועל תל אביב. החומר הדרמטי מאוד ישראלי וקל להזדהות איתו, אלא שהתמהיל, הבחירות הבימתיות והניסיון להצחיק בכל מחיר פגמו בו, למשל במונולוג הטעון שבו נאוה מתפרצת על יואל. יש שיאמרו סאטירי, לדעתי הוא פשוט לא אמין. לוי חיפתה על כך ברגעים אחרים. המערכה הראשונה מוגשת כקומדיה סאטירית על זוגיות. במערכה השנייה מתחילים מהלכים דרמטיים שנוגעים במקומות רגישים יותר. מי שראויים לציון לשבח הם השחקנים, ובראשם שניים — גרשון המרגש כיואל, וטולדנו הרבגוני כקדוש השיפוצניק.

שורה תחתונה: להספרי כבר היו הצגות טובות יותר.