הסיכונים של כיל, טבע ואינטל מאיימים על המשק

היצוא נחשב לקטר הצמיחה של המשק הישראלי, ובשנים האחרונות הוא זינק בכ־30%: מ־35.4 מיליארד דולר ב־2007 (ללא יהלומים) ל־45.7 מיליארד דולר בשנה שעברה. עם זאת, סוד גלוי הוא שחלק אדיר מענף הייצוא מרוכז בידי מספר מצומצם של ענקיות תעשייה. ואם בשנים האחרונות ניתן היה לסמוך על קצבי הצמיחה והיציבות של אותן ענקיות, הרי שבחודשים האחרונים הן מתמודדות עם אתגרים כבדי משקל, שעלולים להשפיע על ביצועיהן, ובראשן כיל, טבע ואינטל. סיכונים אלה עלולים להביא לירידה משמעותית בהיקף היצוא בשנים הקרובות, שעלולה לסחרר את כלכלת ישראל למיתון עמוק.

ענקית התרופות הישראלית טבע ניצבת בפני תחרות הולכת וגוברת מול הקופסקון, התרופה שפיתחה לטיפול בטרשת נפוצה ואחראית לחלק נכבד מהכנסותיה (כ־4 מיליארד דולר בשנה). טבע כבר איבדה מנתח השוק לתרופה של המתחרה ביוג'ן, אך הטלטלה המרכזית עוד לפניה. הפטנטים על הקופקסון צפויים לפקוע בשנים 2014 ו־2015, מה שצפוי להביא להשקות של תחליפים גנריים שיתחרו בה, ויפגעו ברווחיה. מנכ"ל טבע ג'רמי לוין, שמונה לפני כשנה, מנסה לגבש אסטרטגיה חדשה לחברה, אך אם היא לא תצליח לספק לחברה מנועי צמיחה חדשים ויציבים, ישראל עלולה לספוג פגיעה משמעותית בייצוא.

ג'רמי לוין מנכ"ל טבע. מנסה לגבש אסטרטגיה חדשה | צילום: סיון פרג'

ועדת ששינסקי 2 צפויה להעלות את המס על כיל

יצרנית האשלג הישראלית כיל נמצאת בעיצומם של מספר תהליכים שעלולים לפגוע ברווחיה בטווח הקצר והארוך יותר. קרטל האשלג הרוסי, הכולל את ביילרוסקלי ואורלקלי התפרק, מה שצפוי להוריד את מחיר האשלג לטון מ־400 דולר כיום ל־350 דולר ואף ל־300 דולר בעתיד הקרוב. המשמעות היא אובדן הכנסות של מאות מיליוני שקלים עבור כיל, המוערך בכ־25% מהכנסותיה. בנוסף, בחודשים הקרובים תתכנס ועדת ששינסקי 2, שתדון במיסוי נכסי טבע ישראליים, שעלולה להעלות את נטל המס על כיל.

ענקית השבבים אינטל חווה בתקופה האחרונה כמה זעזועים הכרוכים בקשיי הכניסה שלה לתחום הסמארטפונים והטאבלטים, תחום שנשלט עד כה ללא עוררין על ידי המתחרות קוואלקום ו־ARM. שוויה של קוואלקום המתחרה עבר לראשונה בשנה האחרונה את שוויה של אינטל, ומנכ"ל החברה הותיק פול אוטליני הוחלף בידי בריאן קרזניץ', שהחל לקצץ במספר יחידות ולבצע שינוי ארגוני. בחודש שעבר פורסמו תוצאות הדו"חות הרבעוניים של אינטל, שהעידו על ירידה של 29% בהכנסותיה ברבעון השני של 2013 בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. כמו כן אינטל פירסמה תחזית של ירידה בהכנסות בכל שנת הכספים הנוכחית, שצפויה להיות דומה לזו של השנה שעברה.

בעיה נוספת המאיימת על היקפי יצוא ההייטק הישראלי היא האיומים שמשמיעות היצואניות הגדולות, בהן אינטל ו־HP־אינדיגו, כי אם לא יקבלו מספיק תמריצים כדי להישאר כאן - הן עלולות להעביר את פעילותן מישראל.

היצוא של אינטל מישראל על 4.6 מיליארד דולר ב־2012 - כחמישית מכלל יצוא ההייטק הישראלי בשנה שעברה, שעמד על 21.5 מיליארד דולר, ושליש מהייצוא הישראלי לסין. היצוא של אינטל אמנם הכפיל את עצמו בשנה שעברה הודות לתחילת פעילות מפעל השבבים בקרית גת (FAB 28), אולם חיי מפעל ייצור של אינטל הם קצרים. לאחר השיא בייצור משנה שעברה, בתוך מספר שנים יגיע גם השפל, שבעקבותיו תזדקק אינטל לשדרג את המפעל לטכנולוגיית הייצור הבאה.

ענקיות ההייטק מאיימות לברוח מישראל

אינטל ישראל לחצה על הממשלה להקים כאן את מפעל שבבי ה־14 ננומטר שלה, אך בסופו של דבר החליטה ההנהלה העולמית להקימו באירלנד. בספטמבר תקבל אינטל לידיה את מפעל הייצור של מיקרון בקרית גת, ותפעיל אותו במשך שנה, שבמהלכה תצטרך להחליט מה לעשות עמו: לשדרג למפעל חדש יותר או להקים עליו מפעל חדש מן היסוד. זו תהיה שנת המבחן שבמהלכה אינטל תנסה להגיע עם הממשלה להסדר באשר למענק עתידי ותקבע אם להשקיע כאן 13 מיליארד דולר בבניית המפעלים החדשים ובפיתוח הקיימים.

HP מעסיקה 6,500 עובדים בישראל בחברות אותן רכשה כגון חברת הדיו הדיגיטלי אינדיגו, חברת שירותי המחשוב EDS, חברת התוכנה מרקורי (כיום HP Software) וסאיטקס ויז'ן. בגלל ריבוי הזרועות שלה בישראל, היא יכולה לצמצם או להרחיב את פעילויותיה כאן בהתאם לתחום. כך לדוגמא, הקימה HP באפריל השנה מפעל חדש לייצור דיו בקריית גת בהשקעה של 28 מיליון שקל, אך בו בזמן מכרה את קמפוס מרקורי תמורת 236 מיליון שקל.

מגמות עולמיות יקבעו אם החברה תצמח או שמא תמשיך להראות ירידה בהכנסות וברווחים. במאי האחרון הודיעה מג וויטמן, מנכ"לית החברה העולמית, על פיטורי 8% מכלל עובדי החברה, 27 אלף איש. ביולי האחרון לנובו הסינית עקפה לראשונה את HP והפכה ליצרנית המחשבים הגדולה בעולם. זאת לאחר שב־2012 HP רשימה ירידה במכירות של כ־12 מיליון מחשבים.

10 ענקיות היצוא מחזיקות כמחצית מכלל היצוא

גלעד אלפר, אנליסט בכיר באקסלנס ברוקראז', פירסם אתמול מחקר תחת הכותרת המאיימת "סכנה לצניחה דרמטית בייצוא וזינוק ביוקר המחיה", הממפה מגוון של סיכונים לעשר היצואניות הגדולות: אינטל, אלביט מערכות, בז”ן, טבע, ישקר, כיל, מכתשים אגן, פז נפט, התעשייה האווירית ו־HP אינדיגו - שב־2012 החזיקו ב־48% מהיקף היצוא הישראלי, שיעור שעלה בהדרגה ובהתמדה מ־2007, אז הוא עמד על 36%.

אחד הסיכונים המצויינים בדו"ח הוא שארה"ב צמצמה את תקציב הביטחון שלה בשנים האחרונות בצורה מתונה - מהלך שמהווה בעיה בעיקר לאלביט, שכשליש המכירות שלה הן לשוק זה, ולתעשיה האווירית, שכ־9% מכלל המכירות שלה הן לצפון אמריקה. אלפר צופה שמגמה זו תתחזק וש"ארה"ב תתאים את התקציב שלה למציאות הכלכלית" - מה שיפגע בחברות אלה עוד יותר.

אלפר אמנם מודאג בעיקר מתקציב הביטחון של ארה"ב, אך נראה כי זו לא הנקודה היחידה לדאגה. משרד הביטחון פירסם לאחרונה נתוני שהראו כי היצוא הביטחוני מתקשה לחצות את רף ה־7.6 מיליארד דולר. ב־2012 נחתמו חוזים ליצוא ביטחוני בהיקף של כ־7.5 מיליארד דולר - אף כי מדובר בזינוק של 28.3% לעומת 2011, הנתון דומה לחוזים החדשים שנחתמו ב־2010 ו־2009 בהיקף של כ־7.4 מיליארד דולר כל אחד. כך למעשה, בשלוש השנים האחרונות צמח היקף היצוא הביטחוני ב־0.7% בלבד.

שר הכלכלה נפתלי בנט. היקף ההטבות יכריע אם החברות יישארו | צילום: טלי מאייר

הנתונים האלה משתקפים גם בדו"חות התעשייה האווירית, שם ניתן לראות כי החברה לא הצליחה להגיע לשיא היצוא שנרשם ב־2008 - כ־2.9 מיליארד דולר (36% ממנו לארה"ב). ב־2012 ירד היצוא ב־12.4% ועמד על כ־2.5 מיליארד דולר בלבד, והנתח של ארה"ב ירד ל־30%. גורמים בתעשיה אווירית הדגישו אתמול כי במקביל לשחיקת המכירות בארה"ב, חלקה של אסיה ביצוא עלה מ־39.4% ב־2008 ל־44.6% בשנה שעברה. עם זאת המכירות לאסיה לא התחזקו במידה שתפצה על הירידה ביצוא לארה"ב.

באלביט מערכות התמונה שונה. שם דווקא עלה היצוא מ־2.2 מיליארד דולר ב־2008 ל־2.4 מיליארד דולר בשנה שעברה. חלקים גדולים מפעילותה של אלביט מערכות קשורים לשדרוג ולהשמשה של מערכות ביטחוניות קיימות, כך נראה שקיצוץ בתקציבי ביטחון, המוביל בדרך כלל לקיצוץ ברכישות חדשות, יכול אולי לשפר את הסיכויים של אלביט מערכות להגדיל מכירות. זאת במידה והצבאות יעדיפו לשדרג ולשפר מערכות קיימות במקום לקנות מערכות חדשות.

"כניהול סיכונים נכון, ראוי לפזר את הריכוזיות ביצוא"

"אנחנו צועקים על הריכוזיות ביצוא כבר לא מעט זמן", אמר אתמול ל"כלכליסט" מנכ"ל מכון היצוא עופר זקס. "אני לא יודע, ואני לא חושב שיש מישהו שיודע להתנבא מה יהיה המצב בשנים הקרובות, אבל כניהול סיכונים נכון, ראוי שפיזור הריכוזיות ביצוא תעמוד על ראש סדר העדיפות הלאומי - לראות איך אנחנו יכולים לייצר הזדמנויות עבור חברות בינוניות וקטנות להגדיל יצוא. למעשה, אנחנו רואים שהתהליך שקורה הוא בדיוק התהליך ההפוך - בשנים האחרונות היצואניות הגדולות גדלו, והקטנות קטנו", הוסיף.

מנכ"ל מכון היצוא עופר זקס. "צריך לגוון את שוקי היעד"

"יש סל של דברים שאפשר לעשות בקשר לזה", אומר זקס, "אנחנו צריכים ליצור כלי סיוע מגוונים לקטנים להפוך לבינוניים ולבינוניים להפוך לגדולים. אבל צריך לזכור שכשכיל מתעטשת ויורדת ב־3%, האימפקט הוא עצום, אבל כשחברה בינונית עולה ב־3%, זה כלום. אנחנו מדברים על צעדים כמו קרן השיווק (שאמורה לסייע לעסקים להקים נציגויות בחו"ל ולהתמודד עם רגולציה מקומית - ג"ק) שיוצאת לדרך רק עכשיו בתקציב שלטעמנו היה צריך להיות גדול יותר".

"אנחנו צריכים לגוון את שוקי היעד", הוא מוסיף, "אפשר לדבר שוב על סין והודו והם בהחלט שווקים חשובים, אבל צריך לראות איך הולכים גם לאפריקה וגם למדינות ברה"מ לשעבר, שיש בהן קצבי צמיחה יפים וביקושים לטכנולוגיות שאנחנו יודעים לתת. לצערנו, יש מעט מאוד פעילויות אפשרויות, כי הכלים שעומדים לרשות החברות מטעם המדינה מוגבלים. צריכה בסופו של דבר להיאמר אמירה מדינית וכלכלית ברורה שאנחנו מגוונים, כמובן בלי להזניח את הלחם והחמאה של הייצוא".

מבחינת אלפר, שבית ההשקעות שלו הוא חלק מקבוצת דלק של יצחק תשובה, החולשת על מרבית מאגרי הגז של ישראל - הפתרון המומלץ לגיוון ביצוא של ישראל צריך להגיע מיצוא הגז. עם זאת, גיוון באמצעות ייצוא משאבי טבע יהיה צעד אחורה מבחינת הכלכלה הישראלית - כלכלה שצמחה קודם כל על ידע וטכנולוגיה ולא על שימוש במשאבי טבע. ביסוס היצוא על משאבי טבע יהפוך את כלכלת ישראל לדומה יותר לכלכלות של מדינות העשירות במשאבים, כמו מדינות אפריקה או המפרץ הפרסי, ועלול להרחיק אותנו ממודל הצמיחה של כלכלות המערב.

על נקודה זו אומר אלפר כי "זה נכון חלקית. היה הרבה יותר טוב אם היינו כלכלה של שוק חופשי ללא מגבלות של ממשלה, כמו שפעם היתה ארה"ב, והיום הונג קונג וסינגפור - כולנו היינו עשירים. אבל זה לא המצב. אם מצאנו את הגז, לא נייצא אותו רק כדי לשמור על 'כלכלת שכל'? אנחנו לא יכולים לצרוך יותר גז".

"בני המעמד הבינוני משלמים כאן יותר מ־50% מההכנסה למדינה במיסים ישירים ועקיפים", אומר אלפר, "זה לא שוק חופשי. כולנו עבדים של הממשלה. חברות ההייטק יכולות לשלם פחות מס במדינות אחרות. אנחנו חייבים להיות מדינה שמושכת חברות זרות. אין לנו שוק מקומי גדול, ואנחנו לא כמו יוון ואיטליה, שגרמניה מממנת אותן. יש לנו רק את עצמנו. אפילו ארה"ב לא אוהבת אותנו כמו פעם, ואין לה את היכולות של פעם".

אלפר תוקף את שיעורי מס החברות בארץ את הביקורת הציבורית שקוראת להגדיל את הנטל עליהן: "מתמרמרים על זה שיש כמה חברות שמשלמות פחות מס ויש חברות שמשלמות יותר. אז זה לא צודק ולא חכם שיש אפליה במס אבל הפתרון הוא שכולם ישלמו מעט מס ולא שכולם ישלמו הרבה מס. במיוחד בחברות טכנולוגיה ששם זה קלאסי ־ הם הולכים לאיפה שטוב להם ונכון להם", אומר אלפר.

נקודה נוספת שמעלים במכון היצוא שמקשה על היצואנים הקטנים לצמוח היא שער הדולר הנמוך, אך אלפר מצידו דוחה את הטיעון כי הדולר פוגע ביצוא. "גם בשקל הכי חלש בעולם נייצא המון, אבל מה נעשה עם השקלים שנקבל? הם יהיו חסרי ערך, כי עם השקל שלנו לא נוכל לקנות מוצרי יבוא. אין טעם לפגוע בשקל ולייקר את היבוא, החוכמה היא לייצא מוצרים שהעולם רוצה. המארק הגרמני היה מאוד חזק, הדולר עד שנות ה־70 היה סופר חזק - מטבע חזק הולך יחד עם יצוא חזק ומטבע חלש הולך עם יצוא עלוב וכלכלה מחורבנת. עם שקל חלש כולנו עניים מרודים כי אין לנו יכולת לקנות את המוצרים שאנחנו מייבאים".