איזנברג: "בעלי המיעוט מחזיקים את החברה כבת ערובה"

השותפים לשעבר בגרעין השליטה בחברת ערד מגיעים שוב לכותלי בית המשפט. חברת ערד, הנשלטת כיום על ידי שלמה איזנברג (37%) ויורשי רודולף שפיצר (18%), הגישה תביעה נגד שותפם לשעבר של בעלי השליטה אברהם גזונדהייט (34%) ומחזיקת מיעוט בחברה מרגלית אלטשולר (3.8%).  

לטענת החברה, כפי שנטענה בכתב התביעה, גזונדהייט ואלטשולר חברו יחדיו כדי לכפות את מינויה של עו"ד נירה להב לדירקטוריון החברה. בעקבות אי־מינויה של עו"ד להב השניים סיכלו כבר פעמיים את מינויים של דח"צים לחברה.

ערד היא חברת אחזקות בעלת שתי זרועות פעילות ציבוריות עיקריות - קבוצת ישרס (71.9%), העוסקת בתחום נדל"ן מניב בישראל והקמת פרויקטי מגורים בישראל ובחו"ל באמצעות החברות־הבנות אוסיף, עוגן ורסקו; וקבוצת מלם־תים (55.6%), הפועלת בענף ה־IT.

אף שערד היא חברת מטה מצומצמת, מסבירה החברה בתביעה, היעדר הדח"צים בדירקטוריון מוביל לפגיעה בפעילותה. החברה מחויבת בקיום שלוש ועדות סטטוטוריות שבהן חברים דח"צים - ועדת הביקורת, הוועדה לבחינת הדו"חות הכספיים וועדת התגמול. בעקבות היעדר הדח"צים החברה לא מסוגלת לאשר את דו"חותיה לפי הדין, וקיבלה בעקבות זאת התראה מרשות ני"ע. הרשות פנתה לחברה בדרישה לפרסום מחדש של דו"חותיה השנתיים עד תום יוני. בעקבות אי־עמידתה של החברה בדרישות, דו"חות החברה צפויים להיפסל, והיא תהיה חשופה להליכים מינהליים ולעיצומים כספיים נגדה ונגד נושאי משרה בה. מעבר לזאת, חברה שלא מפרסמת דו"חות כספיים צפויה להיות מושעית מן המסחר בבורסה. כמו כן, לחברה אין ועדת תגמול, כך שאינה מסוגלת לחבר מדיניות תגמול הנדרשת בהתאם לתיקון 20 לחוק החברות.

עריצות המיעוט עם כוח גדול באה אחריות גדולה הרגולטור ובית המשפט יצטרכו לתת את הדעת לראשונה על הפגיעה שנגרמת מתיקון 16 לחוק החברות גם לבעלי השליטה אסף גילעםלכתבה המלאה

השותפות בין השלושה (איזנברג, שפיצר וגזונדהייט) החלה בשלהי שנות השמונים, אז השתלטו על ערד וישרס. איזנברג נבחר לנהל את עסקי הקבוצה, וכך עשה ב־25 השנים האחרונות (עם הפסקה קצרה של כמה חודשים ב־2005–2006, כשריצה עונש מאסר בגין עבירות בני"ע). שפיצר נפטר בתחילת שנות התשעים, ומאז מייצג את יורשיו אלי רוזנגרטן. במהלך השנים החלו להתגלע מחלוקות בין בעלי השליטה, בין היתר סביב אופן ניהולו של איזנברג. בשנים 2006–2009 חברו גזונדהייט ורוזנגרטן נגד איזנברג, בטענה לקיפוח המיעוט - מהלך שהגיע לבית המשפט והוביל סדרה של תביעות ותביעות נגדיות. חתנו של גזונדהייט, דניאל בש, אף רכש כמות קטנה של מניות מלם־תים וישרס, וסיכל כמה מהלכים של החברות שהצריכו אישור של בעלי מניות מיעוט.

הקושי למנות

בכתב התביעה של ערד מסבירים כי "גזונדהייט מנהל זה שנים סכסוכים מרובי חזיתות כנגד החברה ושני שותפיו לשעבר. גזונדהייט כבר הראה בעבר כי הוא אינו נרתע מלהסב נזק לחברה עצמה לצורך מאבקו בבעלי המניות האחרים".

בלב הטענה הנוכחית של החברה עומד המבוי הסתום בכל הנוגע למינוי דח"צים. ערד היתה אמורה למנות מחדש דירקטורים בינואר האחרון. בעקבות מהלך של גזונדהייט ורוזנגרטן לא אושר אף אחד מהדירקטורים שהוצעו, מלבד אברהם בן משה, שהומלץ על ידי רוזנגרטן עצמו. כך נותרה ערד ללא המספר המינימלי הדרוש של דירקטורים בחברה ציבורית (חמישה). בעקבות זאת החלו מגעים בין גזונדהייט לבעלי השליטה. גזונדהייט פנה במכתב שהופנה לבן משה, ובו הוא דורש לכנס אסיפה "להעמיד להצבעה את דוד יוטקוביץ, זאב צור ועוזי ורדי זר כדירקטורים בחברה, וכן למנות את אברהם אשרי ואתי לנגרמן כדח"צים".

שלמה איזנברג

בסוף פברואר התהפכו היוצרות, ורוזנגרטן חזר לצדו של איזנברג וחתם על הסכם שליטה משותף לעשר שנים. בהצבעה בפברואר מונו לחברה דירקטורים רגילים: איזנברג עצמו, בנימין ליברמן, יצחק חלמיש ותמר גוטליב, אך מינויים של הדח"צים סוכל.

בהמשך הוחלט להעלות את ורדי זר ואשרי כדח"צים, שהומלצו בעבר על ידי גזונדהייט עצמו. במרץ פנתה אלטשולר וביקשה להוסיף לסדר היום את מינויה של עו"ד נירה להב כדח"צ. אלטשולר הודיעה לחברה כי אם הדירקטוריון יענה לבקשתה, בכוונתה לתמוך במינויים של ורדי זר ולהב כדח"צים. בקשתה של אלטשולר נדחתה על ידי החברה בטענה כי הדבר מצריך את דחיית האסיפה, ומכיוון שהחברה פעלה כבר אז כמה חודשים ללא דח"צים החליט הדירקטוריון לדחות את בקשתה. באסיפה שהתקיימה באפריל סיכלו גזונדהייט ואלטשולר את מינוי הדח"צים, ומינויים סוכל. לאחר מכן פנו גזונדהייט ואלטשולר וביקשו שוב להעלות את מינויים של להב וורדי זר לדח"צים.

בעקבות אי־ההסכמה נפגשו איזנברג, רוזנגרטן ונציגיו של גזונדהייט. איזנברג הבהיר כי אינו מסכים למינויה של עו"ד להב כדח"צ בחברה. עו"ד להב נתקלה בעבר באיזנברג בבית המשפט, כאשר ייצגה את חברת חסין אש בתביעות נגד איזנברג. ככל הנראה שם טמון חלק מרצונו של איזנברג להימנע ממינויה.

בניסיון השני הוחלט על כינוס אסיפה ביוני, ועל סדר היום הועמדו למינוי כדח"צים בחברה עו"ד להב, אשר וורדי זר. איזנברג ניסה להפציר בגזונדהייט ואלטשולר שיספקו מועמד אחר מטעמם, אך השניים סירבו. לנוכח זאת ההצבעה נכשלה, ושלושת הדח"צים לא אושרו.

"בעל עניין אישי שלילי"

עורכי דינו של איזנברג מסבירים כי "גזונדהייט ואלטשולר מתעקשים על מינויה של מועמדת ספציפית אחת לתפקיד דח"צ שאינה זוכה לתמיכת הרוב, ובינתיים מסרבים למינויו של כל מועמד אחר. במילים אחרות החליט המיעוט להחזיק את החברה כבת ערובה, ולמנוע מינוי דח"צים עד אשר ייעשה כרצונו".

עורכי הדין של ערד מעלים טענות כנגד גזונדהייט ואלטשולר על הפרת חובת ההגינות וניצול לרעה של כוח ההצבעה. עוד טוענים בערד כי לגזונדהייט "עניין אישי שלילי" במינוי הדח"צים כדי "לנגח את החברה ואת יתר בעלי המניות". לנוכח זאת מבקשים בערד להכריז על גזונדהייט כבעל עניין אישי שלילי ולשלול את הצבעתו בהצבעות למינוי דח"צים. כמו כן מבקשים כי הצבעתה של אלטשולר גם לא תובא במניין הקולות באסיפה. לחלופין, מציעים עורכי הדין של ערד כי בית המשפט יחייב את השניים להציע רשימת מועמדים נוספים מלבד עו"ד להב, ולשתף פעולה עם בעלי מניות הרוב לשם גיבוש רשימה.